מתנות עניים
"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט.
וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם."
(ויקרא יט, ט-י)

Shai Daniel / Shutterstock.com

Denys_kh / shutterstock.com

מתנות עניים – מענקים מן היבול החקלאי שעל פי חוקי התורה יש לתת לעניים ולנזקקים. יש כמה סוגים של מתנות עניים: לֶקֶט, שִׁכְחָה, פֵּאָה, פֶּרֶט ועוֹלֵלוֹת ומעשר עני. 

להמשך קריאה

לקט – השיבולים שנפלו בזמן הקציר, ואותן חייבים הקוצרים להשאיר לנזקקים הבאים ללקט בשדה: "וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט… לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אוֹתָם" (ויקרא יט, ט-י).
שכחה – אלומת שיבולים שנשכחה בשדה בשעת הקציר, ואף היא שייכת לנזקקים. בעל השדה אינו רשאי לחזור ולקחת את העומר שנשכח: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (דברים כד, יט).
פאה – היבול שבפאת השדה (או בקצה המטע), וגם אותה יש להשאיר לנזקקים: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר" (ויקרא יט, ט). הגדרת השטח הנחשב לפאה אינה נזכרת בתורה אלא במשנה.
פרט ועוללות: פרט – הלקט שבכרם: גרגרי הענבים הנושרים בשעת הבציר; עוללות – אשכולות קטנים של ענבים מועטים. גם הפרט והעוללות שייכים לנזקקים, ובעל השדה אינו רשאי לבצור אותם: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט, י).

מבוסס על: מתיה קם, "מתנות עניים", לקסיקון לתרבות ישראל. © מטח.

  • הפסוק המצווה על דאגה לעניים מסתיים בקביעה "אני ה' אלוהיכם". הסבירו את הקשר בין תוכן הפסוק לבין האמירה שבסופו.