במנזר בזמן מלחמת העולם השנייה באירופה מסרו הורים יהודים רבים את ילדיהם הקטנים למנזרים נוצריים. הם קיוו שהמנזרים יחביאו את הילדים עד סוף המלחמה, וכשתסתיים ישובו ויאספו אותם. אך רבים מההורים הללו לא הצליחו לחזור. המנזרים אכן הצילו את חייהם של רבים מהילדים, אך גם חינכו אותם בדרכם, כנוצרים לכל דבר. לאחר המלחמה שלחה הסוכנות היהודית שליחים למנזרים ברחבי אירופה לאתר בהם ילדים יהודים ולהחזירם לקרובי משפחתם שנותרו בחיים. במקומות רבים סירבו ראשי המנזרים לגלות מי מבין הילדים ששכנו אצלם יהודים, ואילו הילדים עצמם, שהיו רק פעוטות כשנמסרו למנזרים ומאז חונכו כנוצרים, לא ידעו את זהותם. אחד מהשליחים למנזרים הללו סיפר שכאשר היה מעריך שבין הילדים במנזר יש ילדים יהודים, היה מכנס את כל הילדים בחצר המנזר ומתחיל לשיר את הפסוק "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה'" ועוצר. הפסוק והנעימה עוררו אצל הילדים היהודים זיכרונות עמומים, והם סיימו עמו: "אחד!", וכך זיהו עצמם כיהודים.

מתוך – קס"ם הסידור, אתר משרד החינוך