פירוש רש"י

"וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו" – פנים של צער שלו שהיה מבקש לבכות, העמיד, שלא יבכה בפני חזאל, וישם לבו לעמד ולהתאפק.
"עַד בּשׁ" – כמו בושש, ולא יכול להתאפק ויבך.