צרי יהודה ובנימין
"וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ וְגַם אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ לָנוּ וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר". (ה, ח)

הצעה למראה אפשרי של צרי יהודה ובנימין, אנשים ממוצא צפוני (סורי, אשורי). בתמונה: סבלים סורים בגלימות ארוכות (ברצועה העליונה) וחיילים אשורים (ברצועה התחתונה). קטע משערי בלוואת, אוּר, המאה ה-9 לפנה"ס. Walters Art Museum, CC BY-SA 3.0

 

אנשי המשלחת מירושלים סיפרו לנחמיה על הגולים ועל חומות העיר הפרוצות, ונחמיה פרץ בבכי. מדוע? מה הסעיר כל כך את נחמיה? הרי מצב זה שרר בירושלים קרוב ל-150 שנה. מובן שנחמיה לא התאבל ולא בכה על חורבנה של ירושלים בימי נבוכדנאצר, ומובן שהנותרים מן השבי שהוזכרו בדברי חנני אינם שרידי החורבן של 586 לפנה"ס.

להמשך קריאה

נראה שחנני סיפר לנחמיה על אירוע קשה אחר שבו נשבו חלק מיושבי ירושלים, ועל כך שהחומות שהחלו להיבנות סביב העיר – נפגעו. מתוך סיפורו של חנני הבין נחמיה שהמצב ביהודה קשה.
מסתבר שלבניית בית המקדש הפריעו "צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן" (עזרא ד, א). ייתכן שבין אנשי הקבוצה שמנעה את המשך בניית המקדש והעיר, לבין המתיישבים צאצאי הגולים שהגיעו מפרס לירושלים התרחשה התנגשות אלימה, ובמהלכה נשבו חלק מן המתיישבים החדשים – ועל כך סיפר חנני לנחמיה.

מבוסס על: רוני מגידוב, אביבה לוטן ואילה פז, חורבן, גלות וגאולה: פרקי לימוד במקרא עם מדריך הכנה לבגרות, 2005, עמ' 128-127. © מטח

  • קיימת מחלוקת, אם "צרי יהודה ובנימין" היו תושבי שומרון בני עמים זרים או צאצאי עשרת השבטים.
    כיצד כל אחת מהעמדות משנה את הבנת הסיפור על האיבה בין שבי ציון ל"צרי יהודה ובנימין"?