בהמשך, נהגו לפנות את עצמות הנפטר ולהוסיפן לערֵמת העצמות המשפחתית, ומכאן המקור לביטויים המקראיים המתארים את מותו של אדם: "נאסף אל אבותיו" או "שכב עם אבותיו". מצב שבו אדם לא הובא לקבורה, וגופתו הייתה מופקרת למאכל חיות, נחשב לביזוי המת, על אחת כמה וכמה כשמדובר במלך.