בַּמְעָרָה הַחֲצוּבָה בַּסֶלַע הָיוּ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כַּמָה חֲדָרִים וּבָהֶם מֵעֵין מַדָפִים שֶׁגוּפַת הַנִפְטָר הוּנְחָה עֲלֵיהֶם. לְאַחַר שֶׁהִתְכַּלָה הַבָּשָׂר, נָהֲגוּ לְפַנוֹת אֶת הַמַדָף מִן הָעֲצָמוֹת וּלְהוֹסִיף אוֹתָן לַעֲרֵמַת הָעֲצָמוֹת שֶׁל בְּנֵי הַמִשְׁפָּחָה שֶׁמֵתוּ קוֹדֶם לָכֵן. נוֹהַג זֶה שֶׁל אִיסוּף הָעֲצָמוֹת לַעֲרֵמָה אַחַת הוּא הַמָקוֹר לַבִּיטוּיִים הַמִקְרָאִיִים לְמָוֶות – "נֶאֱסַף אֶל עַמָיו", "נֶאֱסַף אֶל אֲבוֹתָיו" אוֹ "שָׁכַב עִם אֲבוֹתָיו".