בועז, שזה עתה התעורר משנתו באמצע הלילה, מביט בהפתעה ברות השוכבת מולו.
כף ידו המונחת על פיו מדגישה את מבוכתו מהסיטואציה הלא צפויה.
היצירה כמעט מוֹנוֹכְרוֹמָטִית, כולה בגוונים של אפור-שחור ולבן-צהבהב.
רות ובועז
"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו." (פסוק ח)
להמשך קריאה
פניה של רות מוסתרות מעינינו, המתבוננים ביצירה, שכן היא שוכבת בגבה אלינו. גם את פניו של בועז כמעט שאיננו רואים, הן מוסתרות בין הצללים ומאחורי כף ידו. אורו הקלוש של הירח מאיר עליהם, צובע את בגדיהם ואת ערמת התבואה שביניהם באותו הצבע ובעצם מחבר ביניהם כמו ביריעה לבנה רציפה.
- מה לדעתכם רצה טיסו לומר על הקשר בין בועז לרות? באילו אמצעים אומנותיים השתמש לשם כך?
אמצעים אומנותיים שתוכלו להתייחס אליהם – שימוש בצבע, אור וצל, כיוון משיכות המכחול, מיקום ביצירה (מי במרכז? מה מול מה?).
