בתצלום נראות שתי נשים, מבוגרת וצעירה, אוספות בצלים הזרוקים על הקרקע, במרכזו של אזור שנראה כמו שוק ירקות לאחר שעות הפעילות. הברית, הקשר בין רות ונעמי המקראיות והגורל המשותף שלהן ("עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי"), מורגשים היטב גם בין שתי הנשים שבתצלום.
נעמי ורות המקראיות מגיעות ליהודה כשהן חסרות כול. רות מלקטת בשדה, שהרי לפי חוק מתנות העניים – בעלי השדה חייבים היו להשאיר לקט עבור הנזקקים. בתצלום, הרקע הפסטורלי והטבעי של השדה מתחלף ברקע מלוכלך ובסיטואציה שנראית משפילה. במקום ללקט את התבואה מהשדה, אוספות שתי הנשים שאריות שהושלכו, כשברקע מאחוריהן ערמות אשפה. גם האישה המבוגרת יותר נאלצת להתכופף וללקט.
נדמה שהיחס לעניים היום חסר את הכבוד שהיה קיים בתקופה המקראית. המלקטות שתיאר ז'אן פרנסואה מילה באמצע המאה ה-19, למרות היותן איכרות עניות הנאלצות לאסוף את התבואה שנשארה אחרי הקציר, נדמה שמצבן היה טוב יותר ומשפיל פחות מזה של הדמויות בתצלום של עדי נס.
על פי: ענת בסר, אתר מקראנט. © מטח
