רחל מחביאה את התְרָפִים
"וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ." (פסוק יט)

ג'ובאני בטיסטה טייפולו, רחל מסתירה את התרפים, המאה ה-18, פרסקו. מתוך ויקישיתוף

בְּמֶרְכַּז הַצִיוּר לָבָן פּוֹנֶה לְרָחֵל. רָחֵל עַצְמָהּ יוֹשֶׁבֶת עַל עֲרֵמָה מְכוּסָה, שֶׁבָּהּ מוּסְתָרִים כַּנִרְאֶה הַתְרָפִים.

להמשך קריאה

שִׂימוּ לֵב שֶׁפְּרָטִים שׁוֹנִים בַּצִיוּר גוֹרְמִים לָנוּ לְהִתְרַכֵּז בְּלָבָן וּבְרָחֵל (בַּסְצֵנָה הַמֶרְכָּזִית): בְּמֶרְכַּז הַדְרָמָה רָחֵל וְלָבָן מִתְבּוֹנְנִים זֶה בָּזֶה בִּתְנוּחוֹת גוּף רַבּוֹת הַבָּעָה. רָחֵל יוֹשֶׁבֶת עִם יֶלֶד קָטָן, בְּעוֹד אָבִיהָ לָבָן עוֹמֵד מֵעָלֶיהָ מְלוּוֶה בְּחַיָיל. מִשְׂמֹאל – דְמוּת שֶׁמַצְבִּיעָה לַמֶרְכָּז, מִיָמִין – דְמוּיוֹת שֶׁמַבִּיטוֹת לְכִיווּן לָבָן וְרָחֵל. גַם הַגְמַלִים בְּצַד יָמִין וְהָרוֹעֶה בְּצַד שְׂמֹאל מִתְבּוֹנְנִים בְּלָבָן וּבְרָחֵל. נוֹצֶרֶת בַּצִיוּר תְחוּשָׁה שֶׁל הִתְרַחֲשׁוּת דְרָמָטִית, מַמָשׁ כְּמוֹ עַל בָּמַת הַתֵיאַטְרוֹן, וּמֵאֲחוֹר אֲפִילוּ יֵשׁ מָסַךְ (וִילוֹן כָּבֵד) כְּמוֹ בַּתֵיאַטְרוֹן. דְמוּיוֹת הַמִשְׁנֶה בַּצִיוּר מַפְנוֹת אֶת הַצוֹפֶה לַמִתְרַחֵשׁ בְּמֶרְכַּז הַבָּמָה, וְגַם מִתְבּוֹנְנוֹת בְּעַצְמָן בְּמֶתַח בַּהִתְרַחֲשׁוּת וְתוֹרְמוֹת לְהַעֲצָמַת תְחוּשַׁת הַדְרָמָה.

  • תָאֲרוּ אֶת רָחֵל – כֵּיצַד הִיא נִרְאֵית, מָה הִיא לוֹבֶשֶׁת? אַתֶם יְכוֹלִים לְנַסוֹת לְתָאֵר גַם אֶת הַמַחְשָׁבוֹת שֶׁלָהּ.
  • תָאֲרוּ אֶת לָבָן – כֵּיצַד הוּא נִרְאֶה, מָה הוּא לוֹבֵשׁ, מָה שְׂפַת הַגוּף שֶׁלוֹ מְשַׁדֶרֶת.
  • הַצִיוּר מְתָאֵר מַצָב מָתוּחַ מְאוֹד – לָבָן מְחַפֵּשׂ אֶת הַתְרָפִים שֶׁבִּתוֹ גָנְבָה מִמֶנוּ. כֵּיצַד הַמֶתַח בָּא לִידֵי בִּיטוּי בַּצִיוּר?