"אמנם נכון כי ספר שמות הינו המשכו הרציף של ספר בראשית. במובן זה חוזר הכתוב, כבר בתחילת הספר על המאורע המשמעותי, לדידו, שבספר בראשית – ירידת בני יעקב למצרים, ומכאן מבקש הכתוב להמשיך את רצף הספור. אולם, במקביל להמשך זה, רומז לנו כאן הכתוב גם על שינוי הפרספקטיבה שבתיאור הקורות את משפחת יעקב. למעשה, ההבדל שבין סדר הבנים שברשימת 'בראשית' לזו שברשימת 'שמות', הוא ההבדל שבין משפחה לעם!

ספר בראשית מתאר את הירידה למצרים כירידתם של יעקב ומשפחתו. […]
לעומת זאת, ספר שמות מפגיש אותנו לראשונה עם עַם ישראל, במובן הלאומי שלו. כעת, לראשונה, נשמע לפתע מפי המלך האכזר בדבריו לבני עמו: 'הנה עם בני ישראל רב ממנו' (שמות פרק א פסוק ט). מבלי משים, הפכה משפחת יעקב לעם ישראל. שנים-עשר הבנים ה'פרטיים' הפכו ללאום העומד להשתעבד במצרים, לצאת משם ביד חזקה… הרמז להסתכלות מחודשת זו מצוי בשינוי סדר הבנים ברשימה הפותחת את הספר: לא עוד חלוקה על פי המתח המשפחתי, אלא על פי ההיררכיה והמעמדות הלאומיים – בני האמהות ורק לאחריהן בני השפחות".

מתוך מאמרו של יונתן גרוסמן, 'רשימת היורדים למצרים כמבוא לספר שמות', מתוך אתר ישיבת הר עציון