פרק ב מתחיל דווקא טוב: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (פסוק ב). אבל כעבור כמה פסוקים אכזבתו של האל מעמו ניצבת במרכז. עיקר טענתו: העם שהעליתי ממצרים זנח אותי לטובת ה"הבל". על כְּפיות הטובה הזו אומר הנביא (או משתמש בלשון ציווי, לדעת חלק מהפרשנים): "שומו שמיים".
שומו שמיים
"שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת, וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם ה'."
(ב, יב)
(ב, יב)
להמשך קריאה
מה משמעות המילה "שומו"? חלק מהפרשנים סבורים כי הכוונה מדובר בפליאה על כפיות הטובה, פליאה שאותה יביעו השמיים. אחרים פירשו את המילה מלשון "שממה", ולפי סברתם הנביא קורא לשמיים להתייבש.
בימינו קיבל הביטוי הזה משמעות אחרת, בעיקר של קריאת צער וחרדה.
- הנביא קורא לשמיים להתייבש, בגלל חוסר הנאמנות של בני ישראל לה'.
מה הקשר בין הנאמנות לה' לבין מצב השמיים?
