תֹוהוּ וָבֹוהוּ
"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם." (פסוק ב)

הַבָּלָגָן שֶׁלִי הַחֶדֶר שֶׁלִי צָפוּף וְקָטָן. אִם לֹא נִזְהָרִים מִתְנַגְשִׁים בַּשֻׁלְחָן וְתָמִיד שָׁם מָלֵא בָּלָגָן אֲבָל זֶה הַחַדְרוֹן שֶׁלִי הַשֻׁלְחָן הַיָפֶה שֶׁלִי הַבָּלָגָן שֶׁהוּא רַק שֶׁלִי וַאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָם. טל ניצן, הַבָּלַגַן שֶׁלִּי, הוצאת עם עובד, 2016. © כל הזכויות שמורות להוצאת עם עובד.

להמשך קריאה

בְּסִיפּוּר הַבְּרִיאָה הָאֶרֶץ מְתוֹאֶרֶת כְּ"תֹהוּ וָבֹהוּ" – אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַכְוָונָה הִיא לְ"אִי-סֵדֶר". קָשֶׁה לְדַמְיֵין אֶת הָעוֹלָם בְּלִי סֵדֶר (מָה, גִ'ירָפוֹת עָפוּ בַּאֲוִויר? דָגִים שָׂחוּ עַל הָאֲדָמָה?) אֲבָל אֶפְשָׁר לְדַמְיֵן חֹוסֶר סֵדֶר פְּרָטִי, בַּחֶדֶר שֶׁלָנוּ, אֶת הַ"תוֹהוּ וָבוֹהוּ" שֶׁלָנוּ, שֶׁנִקְרָא "בָּלָגָן". בַּסֵפֶר "הַבָּלָגָן שֶׁלִי", מֵאֵת הַסוֹפֶרֶת וְהַמְשׁוֹרֶרֶת הַיִשְׂרְאֵלִית טַל נִיצָן, מְתוֹאָר "תוֹהוּ וָבוֹהוּ" מִסוּג אַחֵר, בָּלָגָן כָּזֶה שֶׁאֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים כָּל יוֹם, וְלִפְעָמִים הוּא גַם נֶחְמָד.

  •  בַּפֶּרֶק שֶׁלָנוּ בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, מַהוּ לְדַעְתְכֶם הַ"תוֹהוּ וָבוֹהוּ"?\

  •  מָה הַהֵפֶךְ מִמַצָב שֶׁל "תוֹהוּ וָבוֹהוּ" בַּפֶּרֶק?

  •  וּבַשִׁיר שֶׁל טַל נִיצָן – מַהוּ הַ"תוֹהוּ וָבוֹהוּ"? מַדוּעַ לְדַעְתְכֶם הַיַלְדָה בַּשִׁיר אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ?