גַעַל עודד את עשירי שכם למרוד באבימלך ולפגוע בו.
זְבוּל שמע את הדברים ומיהר לספר על כך לאבימלך. זְבוּל גם יעץ לו עצה: להתחבא בלילה עם התומכים שלו בין ההרים, ולארוב שם לעשירי שכם שרוצים לתקוף אותו בבוקר.
והנה בבוקר יצאו עשירי שכם ובראשם געל לתקוף את אבימלך, ונתקלו בזבול. געל ראה את התומכים באבימלך מתחילים לצאת מהמארב ולהתקדם לכיוון שלהם, וקרא: הנה אנשים!
אבל זבול לעג לו ואמר: "אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים".
היום משתמשים בביטוי זה בצורה קצת שונה. בדרך כלל אומרים אותו כדי להרגיע, ולהגיד למישהו שהוא מפחד מדבר שנראה גדול ומפחיד, אבל למעשה אין לו ממה לפחד.