מאז ומעולם אנשים התפללו וביקשו דברים מעומק ליבם, כל אחד לפי שיטתו ולפי האלוהים שלו, אבל בכל דת התקינו מסגרות רשמיות לתפילות המאפיינות אותה. כך גם חכמי התלמוד הגדירו את המסגרת הרשמית לתפילות המקובלות. את תְפִלַת הָעֲמִידָה המכונה גם תְפִלַת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, שהיא התפילה המרכזית ביהדות, התקינו חז"ל על בסיס תפילת חנה. בהתאם לדרך שבה התפללה חנה בפרק שלנו, הם קבעו שלושה כללים לתפילה: כוונת הלב, תנועת השפתיים והקול שאינו נשמע. ודאי לא תתפלאו לשמוע שלתפילה זו קוראים גם "תפילת הַלַחַשׁ".