כיוון שבאו מתור הארץ, עמדו ופיזרו עצמם בכל שבטי ישראל, כל אחד ואחד בתוך שבטו, ומתנפל לתוך כל זווית של ביתו והוא צווח ובוכה.

ובניו ובנותיו באים עליו והיו אומרים לו: "מה לך, אדוני?" 

ובעוד שהוא עומד, עושה עצמו נופל לפניהם, ואומר להם: "אוי לי עליכם, בניי ובנותיי וכלותיי! הָאֱמוֹרִיִים (עַם כְּנַעֲנִי) עתידים להתעלל בכם, הם עתידים לשלוט בכם! מי יוכל לעמוד מולם?" 

מיד הם כולם גועים בבכייה, בניהם ובנותיהם וכלותיהם, עד שהיו השכנות שומעות את הדבר ואף הן היו בוכות, עד שהייתה משפחה למשפחה משמעת עד שהיה כל השבט בוכה. עד שנעשו כולם חבורה אחת וגעו בבכי ונתנו קול בכייתם לַמָרוֹם.

(עיבוד. על פי: ילקוט שמעוני פרשת שלח לך , לפי פירוש שנאן לספר האגדה עמ' 103-104)

ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה החדש – עם פירוש אביגדור שנאן, 2015, עמ' 104-103. © כנרת, זמורה, ביתן.