אמר ר' יוחנן בן זכאי: בוא וראה כמה חס הקב"ה על כבוד הבריות.
כל מי שפטורים מלצאת למלחמה היו צריכים להביא עדותם: מי שבנה את ביתו ומי שארש לו אישה, חוץ מן "הירא ורך הלבב", שמראהו החיצוני בלבד מעיד על מצבו. שאפילו מקול נקישת מגיני המלחמה זה בזה, נבהל ונבעת עד אימה, שאפילו מקול צהלת סוסים, רועד הוא מפחד, ואפילו מקול תקיעת קרנות (שופרות הקרב) נבהל, אפילו רואה שליפת חרבות הקרב, מטיל מימיו מפחד.

(עיבוד. על פי: מדרש ספרי על ספר דברים, סימן קא)

חז"ל הבחינו בין שני סוגים של מלחמות:
מלחמת רשות – מלחמות שמטרתן לכבוש שטחים מחוץ לארץ ישראל או לתפוס שלל וכדומה.
מלחמת חובה – מלחמה על כיבוש הארץ או לצורך הגנה עליה, או מלחמה לשם קיום המצווה של השמדת עמלק.
במה דברים אמורים? במלחמת הרשות,
אבל במלחמת חובה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

מבוסס על ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה, 2015, עמ' 939. פירוש חדש של אביגדור שנאן.

"וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף" (פסוק ז) – מבפנים.
אתה אומר מבפנים או (ואולי) אינו אלא מבחוץ?
תלמוד לומר "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם" (פסוק יג) – הנראה לי ולא הנראה לאחרים.
דברי ר' ישמעאל.
ר' נתן אומר: מבפנים.
אתה אומר מבפנים או (ואולי) אינו אלא מבחוץ?
תלמוד לומר: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת" (פסוק יג) – ולא לאחרים לאות.

ר' יצחק אומר: לא, כי אלא מבחוץ, כדי שיהיו המצרים רוֹאִין וּמֵעֵיהֶם מִתְחַתְכִים.

(מכילתא דרבי ישמעאל י"ב, כ"ב)

בן רשע – מהו אומר?
"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (שמות יב, כו): מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה?
מכיוון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו : "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי" (שמות יג, ח), לי עשה. לאותו האיש לא עשה!

(תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק י דף לז טור ד)

"וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר" (שמות יט, ב) –
ניתנה תורה דימוס (במקום חופשי), פרהסיא (במקום ציבורי), במקום הפקר (שאינו שייך לאף אדם). שאילו ניתנה בארץ ישראל, היו אומרים: "לאומות העולם, אין להן חלק בה". לפיכך ניתנה במדבר, במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל – יבוא ויקבל.

(עיבוד. על פי: מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת יתרו, פרשה א)

התיאור הפותח את הפרק אינו רגיל: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (א). התורה מציינת את התאריך כמו בפרקים רבים אבל מוסיפה 'ביום הזה'.
המדרש רואה בביטוי זה משמעות לדורות:
"ביום הזה באו מדבר סיני". וכי ביום הזה באו?
אלא כשתהא למד דברי לא יהו בעיניך ישנים, אלא כאילו היום ניתנה תורה,
ביום ההוא אין כתוב כן, אלא "ביום הזה".

(פסיקתא דרב כהנא פיסקא יב)

"וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְיִחַר אַפִּי בָּהֶם וַאֲכַלֵּם…"
וְכִי משֶׁה הָיָה תּוֹפֵשׂ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אוֹמֵר: "הַנִּיחָה לִי"?!
אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן (חדר קטן) וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן: "הַנִּיחָה לִי שֶׁאַכֶּנּוּ". וְהָיָה פַּדְגּוֹג (מחנך) עוֹמֵד בַּחוּץ.

פירוש מקובל למושג "חופש" הוא היעדר כל מסגרת מחייבת. המדרש מציע נקודת מבט אחרת.
"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (לב, טז) – אל תקרא חָרוּת אלא חֵרוּת, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.

(משנה, מסכת אבות, פרק ו משנה ב)

אמר רבי יהושע בן לוי: אין עֶגְלָה עֲרוּפָה באה אלא בשביל (בגלל) צָרֵי
העין, שנאמר: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה".
וכי על ליבנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם?
אלא [הם אומרים כביכול:] לא בא לידינו וּפְטַרְנוּהוּ בלא מזונות (אוכל), לא רְאִינוּהוּ וְהִנַחְנוּהוּ בלא לוויה (ליווי).

(תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף לח עמוד ב, מהדורת שטיינזלץ)

רבי עקיבא אומר: כל השופך דמים, הרי זה כאילו ביטל צלם אלוהים, שנאמר: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ".

(מבוסס על תוספתא, מסכת יבמות, פרק ח הלכה ד)

היה רבי מאיר אומר – כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים, קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה.
אמר לו רבי יהודה: לא כך היה המעשה, אלא זה אומר: אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה.

(תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף לו עמוד ב – דף לז עמוד א)

החכם עיניו בראשו – שרואה הדבר, יודע מה יהיה בסופו. כמו שנאמר: "איזהו חכם? הרואה את הנולד."
והכסיל בחושך הולך – שאינו מחשב סופו של דבר אלא כל מה שיבוא לו עושה.
וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם – על עניין המיתה, כמות זה כן מות זה.

(מדרש לקח טוב על קהלת, פרק ב, יד, א)

עֵת לֶאֱהֹב, בִּשְׁעַת שָׁלוֹם.
וְעֵת לִשְׂנֹא, בִּשְׁעַת מִלְחָמָה.
עֵת מִלְחָמָה, בִּשְׁעַת מִלְחָמָה.
וְעֵת שָׁלוֹם, בְּשָׁלוֹם.

(מדרש קהלת רבה, פרשה ג, ח, א)

אמר רבי יהושע בן קרחה:
הפסוק היה צריך לומר – והארץ הולכת והארץ באה והדור לעולם הוא עומד.
וכי מי נברא בשביל מי?
ארץ נברא בשביל דור, או דור נברא בשביל הארץ?
לא ארץ בשביל דור,
אלא דור על ידי שאינו עומד בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא,
לפיכך הוא בולה (מלשון בליה, תהליך של התפרקות והתפוררות).
והארץ על ידי שהיא עומדת בתפקידיו של הקדוש ברוך הוא,
לפיכך אינה בולה.

(מדרש קהלת רבה, א, ד, ה)

כל כתבי הקודש מטמאין את הידיים.
שיר השירים וקהלת מטמאין את הידיים.
רבי יהודה אומר: שיר השירים מטמא את הידיים, וקהלת – מחלוקת.
רבי יוסי אומר: קהלת אינו מטמא את הידיים, ושיר השירים – מחלוקת.

(משנה, מסכת ידים, פרק ג משנה ה)

איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (קכח, ב). "אַשְׁרֶיךָ" – בעולם הזה, "וְטוֹב לָךְ" – לעולם הבא.

(משנה, מסכת אבות, פרק ד, משנה א)

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ."
אמר רבי יהושע בן לוי: אמר דוד: שמעתי בני אדם שהם אומרים: מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל? ושמחתי.
אמר ליה [לו] הקב"ה: "טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף" (תהלים פד, יא) – טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה מאלף עוֹלוֹת שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח.

(מדרש תהלים קכב)

אוריה, היו ישראל מזלזלין אחריו ואומרים לו: "גבעוני הוא". וגם איש היה מתנבא בשם ה', אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים.

(פסיקתא דרב כהנא, יג, יב)

הרי את כל דברי עזרא – נחמיה בן חכליה אֲמָרָם. מדוע אם כן לא נקרא הספר על שמו [של נחמיה]? אמר רבי ירמיה בן אבא: מפני ש[נחמיה] החזיק טובה לעצמו, שנאמר: "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה" (נחמיה ה, יט).

(מסכת סנהדרין, דף צג עמוד ב)

אמר רבה: איוב בסערה חרף (קילל) ובסערה השיבוהו.
בסערה חרף, דכתיב: "אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי" (איוב ט, יז).
אמר איוב: ריבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב?!
ואלוהים ענה מתוך הסערה: "וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וכו' אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי" (פסוקים א-ג).

"וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (דברים יז, יז). רבי יהודה אומר: מרבה הוא לו ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו [מיראת ה']. רבי שמעון אומר: אפילו אחת ומסירה את לבו – הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים"?
אפילו כאביגיל [שהיתה צדקת ומנעה מדוד המלך לעבור עבירה (שמואל א פרק כה).

(תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כא, עמוד א. על-פי פירוש שטיינזלץ)

דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי (קהלת א, טז)
הלב רואה, שנאמר (קהלת א, טז): וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה.
הלב שומע, שנאמר (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ.
הלב נופל, שנאמר (שמואל א יז, לב): אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו.
הלב שמח, שנאמר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי.
הלב צועק, שנאמר (איכה ב, יח): צָעַק לִבָּם אֶל ה'.
הלב מתנחם, שנאמר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם.
הלב מצטער, שנאמר (דברים טו, י): וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ.

כשהיה משה רבנו רועה את צאן יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע למקום מסתור שבו נזדמנה לגדי בריכה של מים, ועמד הגדי לשתות.
הגיע אליו משה, ואמר: "לא ידעתי שאתה צמא, בוודאי גם עייף אתה." הרכיבו על כתפו וכך היה מהלך.
אמר הקב"ה: "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך אתה תרעה את צאני – ישראל."

מבוסס על חיים נחמן ביאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה, עמ' 70. הוצאת דביר

"וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה…" (שמות ג, ד) –
אמר לו הקב"ה למשה: אם אין אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרויים בצער, דע לך מן המקום שאני מדבר עימך, מתוך הקוצים, שאני שותף עימם בצערם.

מבוסס על חיים נחמן ביאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה, עמ' 70. הוצאת דביר

"וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (שמות ב, יא).
מַהוּ "וַיַּרְא"?
שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר:
חֲבָל לִי עֲלֵיכֶם, מִי יִתֵּן מוּתִי עֲלֵיכֶם!
שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט.
וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם.

"וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ".
ר' יהודה ור' נחמיה: אחד אמר – 'ידה' ואחד אמר – 'שפחתה'.

(תרגום לתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יב עמוד ב)

אמר ר' אבהו: בשעה שהלך עבד מלך הכושי להעלות את ירמיהו מן הבור, מה הוא אומר לו: "שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים…" (ירמיהו לח, יב).
אמר לו ירמיהו: הלוואי היה לי סולם אחד.
אמר לו הקב"ה: סולם אתה מבקש? זקנתך (כלומר: לרחב, שעל פי מדרש היא מאמהותיו של ירמיהו) נעזרה בחבל: "וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן" (יהושע ב, טו), ואף אתה: "וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים" (ירמיהו לח, יג).

עיבוד. על פי: מדרש שמואל ט, ז