המלכת שאול

היום הביטוי "נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים" מתאר אדם צנוע, אדם שאינו מעוניין בפרסום ובכבוד שכרוכים בתפקיד ציבורי.

ולפיכך הם שואלים בתמיהה, האם שאול הוא אחד מהנביאים?
בלשון ימינו משמש הביטוי במשמעות מושאלת, ומשתמשים בו כשרוצים לציין אדם שמתחיל לפתע לעסוק בדבר שלא ראוי לו או שאינו בקי בו.

כאשר אנו קוראים את שם הצילום – שאול ושמואל – אזי מערכת היחסים הקרובה והמורכבת המוכרת לנו מהפרק מוסיפה רובד נוסף של משמעות לקשר המתואר בצילום. על אף התנגדותו הראשונית של שמואל לרעיון המלוכה, ניכר כי לאחר מכן הפך הקשר בינו לבין שאול קרוב, עד כדי כך שכששמואל משך את שאול למלך הוא נשק לו ("וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ" – שמואל א י, יא).

מתוך ענת בסר, חברת הצוות הבין תחומי במטח

תפילת שאול האחרונה / דן פגיס

אלוהי, כבקר בחריש
בין כל אבניך הייתי איתן
בעול רעמיך הייתי מחריש
ותהי שתיקתי לי לשטן.

יגע אני. ואתה את מעיל המלכות
מסיר מכתפי, ובתום רגביך טומן ארגמן צבאך השחוט.
הו אלוהי, הרם, הרודה,
היורד לנפשי כסופה לשדה,
קצירך לפניך. אמן.

כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם

מבחינה גאוגרפית – הפסוק מאתגר את הזיהוי של קבר רחל דרומית לירושלים בקרבת בית לחם. מבחינה רעיונית – חשוב לזכור שרחל הייתה אימו של בנימין, אבי שבטו של שאול.

שאול מתבקש לרדת מההר אל גלגל שבבקעת הירדן, בלי לדעת שבפרק הבא הוא יומלך בה, בפעם השלישית.

שאול פוגש בקבוצת נביאים העושה שימוש בכלי נגינה לשם הגעה למצב של התנבאות. הנגינה מביאה לכך שרוח אלוהים שורה על שאול והוא נהפך "לאיש אחר".

נראה כי במקורה סימלה יציקת שמן על ראש אדם את טיהורו. בעקבות הטיהור מאציל ה' מחסדו ומרוּחו על המלך והופך אותו לאיש אחר. על הנוהג למשוח מלכים מעיד כבר משל יותם: "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ…" (שופטים ט, ח).

(עיבוד. שמעון בר אפרת, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא, 1996, שמואל א, עמ' 142. הוצאת עם עובד)

הסרטון עורך הקבלה, בדרך הומוריסטית, בין מעשה שאול והנביאים לבין תנועת "ילדי הפרחים" האמריקאית משנות ה-60 (של המאה ה-20). "ילדי הפרחים", שנקראו גם "הִיפִּים", התנגדו למלחמה וקראו להחליפה בתרבות של מוזיקה. הם הטיפו לשלום, לשוויון ולאהבה בין בני האדם.