ניסיון ראשון במהלך הנדודים – לעם אין מים, הם מתלוננים מבקשים ומקבלים מאלוהים נס שבו מים מרים הופכים למתוקים, המקום נקרא מרה.
בניסיון הבא העם רעב ונזכר בסיר הבשר במצרים. אלוהים ממטיר מן מהשמיים בצירוף הוראות מפורטות בנוגע לליקוטו – מתי ללקוט וכמה.
ניסיון ראשון במהלך הנדודים – לעם אין מים, הם מתלוננים מבקשים ומקבלים מאלוהים נס שבו מים מרים הופכים למתוקים, המקום נקרא מרה.
בניסיון הבא העם רעב ונזכר בסיר הבשר במצרים. אלוהים ממטיר מן מהשמיים בצירוף הוראות מפורטות בנוגע לליקוטו – מתי ללקוט וכמה.
העם מתחיל את דרכו במדבר, אלוהים מנסה אותו ניסיון ראשון – העם צמא, מתלונן ומקבל נס - המתקה של מים מרים.
פרק טו, כב-כוהעם מבקש אוכל, ואלוהים ממטיר מן בצירוף הוראות. המן כמקרה מבחן להעמקה בנושא תודעת שפע לעומת תודעת מחסור.
פרק טזנעסוק בצרכנות נבונה ובהבדל בין מעשים של היום-יום למעשי התכוננות למועד אחר.
פרקים טו (כב-כז), טזהעם מתחיל את דרכו במדבר, אלוהים מנסה אותו ניסיון ראשון – העם צמא, מתלונן ומקבל נס - המתקה של מים מרים.
פרק טו, כב-כוהעם מבקש אוכל, ואלוהים ממטיר מן בצירוף הוראות. המן כמקרה מבחן להעמקה בנושא תודעת שפע לעומת תודעת מחסור.
פרק טזנעסוק בצרכנות נבונה ובהבדל בין מעשים של היום-יום למעשי התכוננות למועד אחר.
פרקים טו (כב-כז), טז"כי מרים הם" – אמר ר' לוי: למה 'כי מרים הם', הדור היה מר במעשיו.
(תנחומא ויקהל)
המדרש אומר כי המים לא היו מרים אלא העם שהגיע אל המים היה מר בהתנהגותו.
לפי המדרש, עם ישראל שזה עתה יצא ממצרים היה רגיל לשפע של מים. פתאום הם נחשפים למדבר הצחיח, האיום הכי גדול פתאום הוא היעדר המים החיים. עַם שיצא ממקום שבו זרַם הנילוס ומים לא היו בכלל מקור לדאגה, פתאום מגיע למקום חסר מים. הם רואים את מעט המים שנגלים אליהם במי מרה וצועקים "למה? האם זה מה שנשתה?" המרירות שלהם נובעת מהפחד העמוק שלהם. ועל זה אומר המדרש: "הדור היה מר במעשיו".
כל הטעמים
השכם בבקר התעוררו ילדי ישראל באהליהם ובטנם ריקה.
יצאו ועמדו על פתחי האהלים ונשאו עיניהם סביב.
מי יתן אכל אל פיהם היום, והלחם אזל?
– מה זאת?! – קרא אחד הילדים
והראה בידו על המדבר, סביב למחנה.
הביטו כלם והנה כסוי דק ולבן, דק ככפור על המדבר.
מהרו הילדים ורצו אל השדה,
התנפלו על הדק הלבן ההוא,
הכניסו אל תוך פיהם, לעסו ובלעו.
אורו עיניהם.
– טעם שמן, טעם חמאה! קראו הילדים,
מלאו ידיהם ורצו בשמחה אל האהלים.
טעמו גם הבחורים, אחיהם הגדולים, לעסו ובלעו.
אורו עיניהם ואמרו: טעם לחם טעמו!
לא טעמנו לחם טוב כמוהו מאז יצאנו ממצרים.
רצו הבחורים אל השדה, לקטו גם הם מן הדק הלבן,
מלאו ידיהם והביאו לזקנים שבאהל.
לעסו הזקנים את האכל לאטם, עצמו עיניהם ואמרו:
טוב הוא, מתוק הוא, טעם דבש טעמו.
אמרה אם הילדים: פלא פלאים!
התינוקות טועמים בו טעם שמן.
הבחורים טועמים בו טעם לחם.
זקנים טועמים בו טעם דבש!
מה הוא? מן הוא?
קראו שמו: מן.
רבקה אליצור, על אבות לילדים: אגדות חז"ל בלבוש קל. © כל הזכויות שמורות להסתדרות הציונית העולמית, ספריית אלינר.
מהי התכונה המיוחדת של המן לפי המדרש?
בני ישראל צמאים ורעבים, ועם הקושי והרעב מתוארים הגעגועים למצרים, למקום שבו, לפי זיכרונם, היה להם אוכל בשפע.
הדימוי שמתאר את הגעגוע של בני ישראל למזון בשפע הוא סיר הבשר שמתאר את חיי הרווחה במצרים. כיום משתמשים בביטוי הזה באופן דומה כשרוצים לתאר חיי שפע ונוחות, לדוגמה "תמיד היו יהודים שהעדיפו לשבת על סיר הבשר בחוץ לארץ".
אלוהים הוריד מַן מִן השמיים כדי שיהיה לבני ישראל מזון במדבר. צורתו מתוארת בפסוקים כדומה לזרע גד, שהוא עגול ולבן, וטעמו מתואר כטעם של מאכל מתוק.
גם היום משתמשים בדימוי "כצפיחית בדבש" כדי לתאר מאכל שטעמו ערב לחך, בדרך כלל מאכל מתוק. אפשר להרחיב את השימוש לא רק למאכלים: לדוגמה, דבריו היו באוזנינו כצפיחית בדבש.
וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ
מילים: תלמה אליגון-רוז
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם אָרְזוּ אֶת הַכֹּל
וְיָצְאוּ בְּעַם כָּבֵד לְמַסָּע לֵילִי גָּדוֹל
הַבָּצֵק עוֹד לֹא נֶחְמַץ
וְהַצֹּאן בְּשׁוֹט הוּאַץ
אֶל לֹעוֹ שֶׁל הַמִּדְבָּר
וְאֶל הַחוֹל.
אָז שָׁלַח פַּרְעֹה אֶת כָּל רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו
יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל צָעַק: מַה יִּקְרֶה לָנוּ עַכְשָׁו?
הָעַמּוּד הָיָה מַחְסוֹם
וְהַיָּם יָבַשׁ פִּתְאוֹם
וְהָלְכוּ כְּמוֹ מְלָכִים בַּיַּבָּשָׁה.
וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ
וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ
וְעַמּוּד עָשָׁן בַּיּוֹם
וְעַמּוּד שֶׁל אֵשׁ בַּלֵּיל
אֶת הַדֶּרֶךְ סִמְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל.
אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ, וְהַיּוֹם כֹּה קָצָר
וְנָחִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ תָּמָר
הֵם הֵלִינוּ בְּסִינַי
לֹא יָכְלוּ יוֹתֵר וְדַי
לֹא פָּשׁוּט לִחְיוֹת בַּחֹם בְּלִי סִיר בָּשָׂר.
אָז הוֹרִיד הָאֵל מִשָּׁמַיִם מָן צָחוֹר
וּבָעֶרֶב בָּא הַשְּׂלָו, שֶׁבְּשָׂרוֹ טָהוֹר טָהוֹר
הֵם הִגִּיעוּ לִרְפִידִים
אַךְ אֵין מַיִם לַיְּהוּדִים
וּמשֶׁה שֶׁלָּנוּ אָז הִכָּה בַּצּוּר.
וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ…
לִרְפִידִים הִגִּיעַ עֲמָלֵק הַמְּאַיֵּם
בְּחֻצְפָּה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ הוּא רָצָה לְהִלָּחֵם
אָז הֵרִים משֶׁה יָדָיו
עֲמָלֵק פָּשׁוּט נִגַּף
אֵיזֶה יֹפִי שֶׁל תַּכְסִיס הָיָה לָהֶם.
אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ
אַרְבָּעִים שָׁנָה מִדְבָּר, זֶה בִּכְלָל לֹא תַּעֲנוּג
כְּשֶׁלִּכְנַעַן הֵם עָלוּ
כֹּה שָׂמְחוּ וְצָהֲלוּ
וְהוֹרִישׁוּ לָנוּ אֶת הַצִּיּוֹנוּת.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
בציור של טיסו, צייר ואומן צרפתי בן המאה ה־19, מרגישים בפעלתנות הרבה ובתחושת הדחיפות שבה פועלות הדמויות.
האישה הלבושה בכחול לבן במרכז היצירה עומדת אנכית זקופה יציבה ורגועה ומדגישה עוד יותר את הפעלתנות של שאר הדמויות.
נראה שהאוספים מפחדים שאולי הנס הזה לא יתחדש, הם חוששים משובו של הרעב. אולי המן לא יספיק לכולם ועליהם למהר ולאסוף אותו?
לפי הפסוק, מדבר סין השׂתרע בין אילים למדבר סיני, בין ים סוף המקראי ובין החבל שמצפון מזרח למפרץ סואץ. בני ישראל הגיעו לשם מאילים חודש אחרי צאתם ממצרים.
אילים נזכרת אחרי מרה כתחנה השנייה של בני ישראל לאחר חציית ים סוף. יש המזהים את אילים עם עין ע'רנדל, נווה מדבר הסמוך לשפך ואדי ע'רנדל על שפת מפרץ סואץ, כ־80 ק"מ דרומית מזרחית לעיר סואץ. זהו נווה מדבר עשיר במים.
מתוך עולם התנ"ך- ספר שמות
זהות המן שאכלו בני ישראל במדבר העסיקה את דמיונם של חוקרים רבים במאות השנים האחרונות. במקרא תואר המן כטל שירד על פני האדמה.
ה"מן" שעל האשלים מקורו בהפרשות של כנימות. הכנימות מוצצות את הסוכרים שבמוהל הצמח לצורכי קיומן. את עודפי המוהל המתוק, שאינן מנצלות לבניין גופן, הן מפרישות כטיפות שקופות, המתגבשות באוויר היבש לגבישי סוכר לבנים.
גרגרים אלה, שטעמם כטעם דבש וגודלם זעיר, משמשים למאכל אדם.
הערבים מכנים אותם בשם: "מן" או "מן מן סמא" (מן מן השמיים).
מתוך מקראנט
השליו הוא עוף קטן ממשפחת הפסיונים. השלווים עוברים באביב ובסתיו על פני חצי האי סיני. כאשר הם מגיעים לחוף הים התיכון הם כבר עייפים וצונחים לקרקע. ייתכן שזה ההסבר לתופעה המתוארת בפסוקים.
הסרטון מתאר את המסע של עם ישראל, עַם צעיר שזה עתה הפך להיות עם, ומסעו במדבר וקשיי הקיום במהלך המסע.
קרדיט: 929/ סיכום שבועי: שמות טז–כ תנך ביחד