בתחילת פרק מ"ב מופיעים דברי תגובה של איוב לתשובת האל אליו. דברי איוב האחרונים, יכולים להתפרש בשתי דרכים. דרך אחת מציגה את איוב כמשתכנע מדברי ה' בפרקים הקודמים ומתחרט על דבריו; דרך אחרת מציגה את איוב כמתנגד לדברי ה' ואינו מקבלם. בהמשך הפרק מתוארת צידקתו של איוב על פני חטאיהם של רעיו. רעיו חטאו מפני שהציגו טענות דוגמתיות ולא שאלו את השאלות שהתבקשו לאור מה שקרה לאיוב. סיומו של הפרק בגמול האישי שקיבל איוב עבור תפילתו בעד רעיו וביחס המעניין לבנותיו של איוב.
למאמר הדידקטי המלא
shutterstock.com
אמר אלוהים: הרבה נימין [שערות] בראתי באדם, וכל נימה ונימה בראתי לה גומה בפני עצמה, שלא יהיו שתים יונקות מגומה אחת.
בין גומה לגומה לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?!
(עיבוד. על פי: תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא, דף טז עמוד א)
shutterstock.com
"עפר ואפר" – צירוף המבטא דבר נטול כל ערך, שערכו נתפס כאפסי.
אדם שחש כ"עפר ואפר" חש שכבודו נרמס, שהוא הושפל, בדומה לעפר ולאפר שעליהם דורכים.
איוב מסיים את דבריו באומרו: "וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר", ואפשר לפרש את דבריו בשני אופנים:
אפשרות אחת – איוב חוזר בו מדבריו ומתלונותיו כלפי אלוהים ומתיישב על הארץ, על עפר ואפר, כאות לחרטה, לצער ולחזרה בתשובה.
אפשרות אחרת להבנת הפסוק – לאיוב אין ברירה אלא להתנחם בהיותו עפר ואפר בהשוואה לאלוהים.
חגורה. shutterstock.com
לאחר שנגלה אליו מתוך הסערה, פונה אלוהים אל איוב ומאתגר אותו: "אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ, וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי".
כלומר – אני אשאל אותך כמה שאלות, בוא נראה עד כמה אתה חכם ויודע לענות.
אֵזוֹר הוא חגורה רחבה, דומה קצת לאפוד, התופסת את השרירים ומאפשרת פעילות גופנית מאומצת. בתנ"ך יש אזור למותניים ואזור לחלציים – המכסים בהתאמה את החלק העליון ואת החלק התחתון יותר של מרכז הגוף. אזירת החלציים או המותניים מסמלת במקרא, בדרך כלל, הכנה למלחמה או למאבק.
הביטויים המוכרים "לאזור כוח" או "לאזור אומץ", שמשמעותם לאסוף כוח ואומץ, להתמלא בהם, להתחזק, מתבססים על מנהג קשירת האזור בתקופת המקרא.
ויליאם בלייק, אלוהים עונה לאיוב, 1826, מאוסף Museum of the Shenandoah Valley, מתוך ויקישיתוף
אחרי 38 פרקים שבהם מתואר שאיוב סובל ודורש להבין את סיבת הסבל, אלוהים מופיע בכבודו ובעצמו ועונה לאיוב.
איך ירגיש איוב ברגע זה? באיזו נימה יפנה אליו אלוהים – בכעס או בחמלה?
האומן ויליאם בלייק הרבה לעסוק ביצירותיו באיוב. הוא יצר כמה סדרות של תחריטים ואיורי צבע בעקבות הנושאים שבהם עוסק הספר. ביצירותיו הציג את הפירוש שלו לטקסט, בצירוף ציטוטים מהתנ"ך ופרפראזות.
לקריאה נוספת
בחנו את היצירה – התייחסו לקומפוזיציה (מיקום הדמויות והאלמנטים), לדמויות (תנוחת הגוף, תנועות הידיים, הבעות הפנים, אפיון), לתנועתיות של הרקע, ליחסי הגדלים.
איור לספר איוב מאת וויליאם בלייק, 1826. The William Blake Archive
בהדפס של בלייק – איוב מוקף בשלוש בנותיו היפות. הדמויות יושבות בחדר המעוצב בסגנון הבארוק, ועל הקיר מאחור מתוארים שלושה מראות של התגלויות אלוהיות.
הדפס זה הוא חלק מסדרת מופת של איורים חרוטים של בלייק הממחישים את ספר איוב. התחריטים מאופיינים במסגרות מעוטרות ועשירות בסמלים שמשובצים בהן הפסוקים הרלוונטיים מהתנ"ך.
אלוהים מציג את עצמו בפרק, באמצעות סדרת שאלות רטוריות, כמתכנן ומייסד העולם. הוא מתאר את עצמו כאדריכל ומתייחס לכל פרט ופרט במלאכת תכנון העולם ובנייתו: מייסוד האדנים, דרך מדידת המרווחים ועד הנחת אבן הפינה.
אחת השאלות הרטוריות שמפנה אלוהים לאיוב: "מִי שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע, אוֹ מִי נָטָה עָלֶיהָ קָּו"?
"קו" הוא מכשיר מדידה, כלי העבודה העיקרי של המודד.
בניגוד לילדיו הראשונים של איוב, ששמותיהם לא ידועים לנו, את שמותיהן של שלוש בנות איוב שנולדו לאחר הקטסטרופה של חייו, אנחנו יודעים:
האחת, ימימה – כנראה יונה, סמל הרוך, האהבה והיופי במקרא.
השנייה, קציעה – מין של בושם.
והשלישית, קרן הפוך. ומה משמעות שמה?
פּוּךְ הוא כָּחָל, צבע כחול ששימש בימי קדם לצביעת העיניים.
במצרים, בבבל וגם בכנען נמצאו כלי איפור קדומים. על סמך הממצאים נראה כי מנהג איפור הפנים היה מקובל בתקופות הקדומות, ובמשך הזמן החלו ביצירת כלים מיוחדים קטנים לאיפור – כלי כחל.
קרן הפוך – כפי הנראה נרתיק או צלוחית שבהם החזיקו את הפוך.
קראו עוד על איפור וטיפוח בעת העתיקה.
באדיבות ארגון גרינפיס
איוב אמנם זוכה להתגלות אלוהית, אך המענה אינו מה שציפה לקבל. אלוהים שואל אותו סדרת שאלות רטוריות, המתארות בפניו את פלאי הבריאה, את סדר הטבע ואת השגחתו של האל על ברואיו.
עקבו אחר הסרטון תוך עיון בפסוקים (בסרטון הפסוקים כתובים באנגלית).
הנוירולוג והפסיכיאטר ויקטור פראנקל עסק בשאלות אלו בספרו "אדם מחפש משמעות". פראנקל היה ניצול אושוויץ ומייסד שיטת הלוגותרפיה העוסקת בריפוי באמצעות חיפוש אחר משמעות. פראנקל מתאר את חוויותיו ממחנה הריכוז.
הוא מספר כיצד התקווה הייתה כוח מחייה וכיצד אכזבה וייאוש המיתו ממש. ליוו אותו דבריו של ניטשה: "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'", והיו למנטרה שביקש להנחיל לאסירים שהיו עמו במחנה.
מבוסס על ד"ר מיכל שוורץ, להתקיים משמעו למצוא פשר לסבל, מיזם 929
קרדיט: ד"ר ויקטור פרנקל מספר על עצמו | ערוץ היוטיוב של tubimation
