בפרק זה דוד, שהוא עדיין מלך די חדש, ניצב מול אתגרים דיפלומטיים וצבאיים לא פשוטים. דוד רוצה להשיב על החסד שעשה לו נחש העמוני ולשלוח משלחת תנחומים לבנו, אך הניסיון הזה מסתבך ומוביל לביזוי ולהשפלה של אנשיו. המשבר הדיפלומטי מוביל בהמשך הסיפור למלחמה ובה דוד ושר צבאו יואב מוכיחים עליונות צבאית על אויביהם – בני עמון ובעלי בריתם.
(פסוק ד)
מיד עמדו יואב ואבישי והרגו כל האוכלוסין, כפי שכתוב: "וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וגו'"
(על פי: מדרש תנחומא – בובר, לך לך ז:ב)
- על פי המדרש, לפי איזה עיקרון נענש חנון?
(פסוק ב)
וַיֹּאמֶר דָּוִד: אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה תַעֲבֹר עַל דְּבָרַי. אֲנִי כָתַבְתִּי: "לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם" (דברים כג, ז), וְאַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּם גְּמִילוּת חֶסֶד? "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה" (קהלת ז, טז), שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם מְוַתֵּר עַל הַתּוֹרָה, וְזֶה שׁוֹלֵחַ לְנַחֵם בְּנֵי עַמּוֹן וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶסֶד, סוֹף בָּא לִידֵי בִּזָּיוֹן: "וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵּי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם": וּבָא לִידֵי מִלְחָמָה עִם אֲרַם נַהֲרַיִם וּמַלְכֵי צוֹבָה וּמַלְכֵי מַעֲכָה וְעִם בְּנֵי עַמּוֹן, אַרְבָּעָה אֻמּוֹת.
(מדרש במדבר רבה, פרשה כא פסקה ה)
- במדרש מופיעה ביקורת על מעשהו של דוד. הסבירו את הביקורת תוך התייחסות לביטוי "אל תהיה צדיק הרבה"?
- הציעו הצעה משלכם- נסחו את המשפט בשפה יומיומית?
(פסוק יב)
"חֲזַק וְנִתְחַזַּק" הם דברי עידוד, שפירושם: תהיה חזק – ונתחזק גם אנחנו; נתמלא כוח ואומץ.
השורש "חזק", המבטא את העניין העיקרי, בא ארבע פעמים בפרק.
פעמיים בקשר לארם ולבני עמון: "אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֱזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ" (פסוק יא). ופעמיים בקשר ליואב ולאבישי: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ" (פסוק יב). במקרה זה הפועל בא ברציפות – בפעם השנייה בגוף ראשון רבים ("וְנִתְחַזַּק").
כך מתבטאים האחדות והשיתוף בין צבאות יואב ואבישי, לעומת ההפרדה בין צבאות עמון וארם.
מבוסס על שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא: שמואל ב, 1996, עמ' 105. © הוצאת עם עובד
- דברי יואב בפסוק יב מביעים שלושה רעיונות: (1) נקיטת יוזמה (2) ערבות הדדית (3) קבלת הדין של אלוהים. סמנו בפסוק כל קטע לפי הרעיון שבו.
(פסוק ט)
המערכה קשה, ויואב ואבישי נערכים למלחמה בשתי חזיתות – מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר. הכוח העיקרי, נבחרי בחורי ישראל, יילחם בארמים בפיקודו של יואב, ויתר העם יילחם בעמון בפיקודו של אבישי.
- נסחו את המשפט בשפה יומיומית את הביטוי "מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר".
(פסוק ו)
תחילתו של הסיפור במשלחת דיפלומטית ששלח דוד לרבת עמון, לנחם את יורש העצר העמוני על מות אביו. העמונים חשדו בחברי המשלחת שבאו למטרות ריגול. הם גזרו את בגדיהם, גילחו את זקניהם וגירשו אותם כך בחזרה לישראל.
על עלבון כזה מותר ואף צריך להגיב, אבל מכל דרכי התגובה האפשריות – מטבילת השגריר העמוני בזפת וגלגולו בנוצות ועד חסימת מעברי הגבול והטלת סנקציות כלכליות – בחר דוד דווקא במלחמה כוללת. זו הלכה והסתבכה והתמשכה, ופרשת אוריה ובת שבע התחילה שנה אחרי תחילתה, כשהטיל יואב מצור על הבירה העמונית.
מאיר שלו, ראשית: פעמים ראשונות בתנ"ך, 2006, עמ' 158. © הוצאת עם עובד
- הסופר מאיר שָׁלֵו טוען כי דוד הוא שבחר והביא למלחמה כוללת. האם טענתו מבוססת על הכתוב? ראו פסוקים ה-ז והביעו את דעתכם.
(פסוק ז)
הציור מתאר את המערכה האחרונה בַּקְרָב עם עמון, המתוארת בפרק. במרכז הציור – מרכבת המלך דוד שיואב קרא לו להגיע למערכה. המלך אינו נוהג במרכבה אלא יושב מאחור. לצד המרכבה נראים עשרות חיילים עמונים הרוגים. הפרטים מעידים על יחסם האכזר של הישראלים כלפי העמונים.
- קיים פער גדול בין תחילת פרק י, "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו", לבין תיאור סוף המלחמה בעמון (המופיע ביצירה). הסבירו את צחוק הגורל בין תחילת הפרק לבין הציור.
(פסוק ב)
השם "עמון" מציין עם וארץ בעבר הירדן המזרחי. ואלו הם גבולות ארץ עמון: בצפון – נחל יבוק, הגלעד והבשן; בדרום – נחל חשבון ומואב; במערב – הירדן; ובמזרח – המדבר. העמונים קרובים במוצאם לבני ישראל. ממלכת עמון הוקמה יחד עם ממלכות אדום ומואב במאה ה-13 לפני הספירה.
מאז כניסת בני ישראל לארץ כנען, לאורך תקופת השופטים ובזמן כיבושי דוד, התחוללו מלחמות בין ממלכת עמון לעם ישראל. אך על אף הצלחותיהם וכיבושיהם – העמונים לא הצליחו לגרש את האוכלוסייה הישראלית שישבה בעבר הירדן המזרחי (שבטי גד, ראובן וחצי המנשה). מימי דוד נשתעבדה עמון לישראל. מדי פעם בפעם מרדו העמונים, ושוב השתעבדו למלכי יהודה וישראל.
המקרא מגלה עוינות לעמונים ולמואבים ואוסר באיסור מוחלט נישואין עימם. העוינות נובעת בעיקר מסכסוכי גבולות ושטחי מריבה. שאיפות נקם ורצון לראות בחורבנם של העמונים עולים בסיפורי המקרא ובנבואה.
על פי: מקרא גשר: האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה. © גשר מפעלים חינוכיים
- בספר משלי מופיע הפתגם "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק". כיצד פתגם זה בא לידי ביטוי בתחילת הפרק ביחס לעמון?
(פסוק ו)
ארם בית רחוב נזכרת במקרא בראש קבוצה של מדינות ארמיות, שבאו לעזרת העמונים במלחמתם נגד בני ישראל וניגפו לפני יואב במישור מידבא (דברי הימים א, יט, ו).
לפי הדעה הרווחת, הייתה ארם בֵּית רחוב ממלכה ארמית קטנה, ששכנה סביב העיר בֵּית רחוב שבעבר הירדן הצפוני, סמוך לדן – או בגבול המזרחי של הגלעד. גם אם נניח שבית רחוב הייתה ממלכה לעצמה, נראה שהייתה קשורה קשר מדיני וצבאי לצובה, ולפיכך נמנו צבאותיה עם צבאות ארם צובה כחטיבה אחת.
על פי: משה דוד קאסוטו, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – א : אב – אתרים, 1950, עמ' 577. © מוסד ביאליק
- התבוננו במפה ושערו: מדוע ביקשו העמונים, תמורת כסף, את עזרתן של מדינות ארם השונות, בהן בֵּית רחוב?
(פסוק ד)
הַזָקָן נחשב מאז ומעולם סמל לגבריות, בין שהוא עבות ופרוע ובין שהוא גזוז ומטופח. גילוח הַזָקָן על ידי מישהו אחר שאינו ספר או משרת הוא מעשה השפלה מכוון. גילוח חצי זקן נועד להדגיש את ההשפלה ביתר שאת, ולאורך זמן.
דוד משגר את השליחים להסתתר ביריחו עד שזקנם יצמח.
על פי: מיכאל הנדלזלץ, "העניין עם הזקן", אתר מיזם 929+ קישור ישיר
- מה ניתן ללמוד על דוד מתגובתו הראשונית על השפלת שליחיו, כפי שהתגובה מופיעה בפסוק ה?
(פסוק ב)
הדיפלומטיה במקרא ובמזרח הקדום נוהלה באמצעות שליחים שהיו מאומנים בפיתוח ערוצי תקשורת עם השליטים. הדיפלומטיה עד היום היא חלופה מתוחכמת ופחות אלימה (ממלחמה) לניהול יחסים בין עמים וקבוצות. מעניין שבשני מקרים קודמים (שופטים יא, שמואל א, יא) פתחו בני ישראל במשא ומתן עם מלך עמון וניצלו את הזמן הזה לגיוס צבא לוחמים; וכאשר הלוחמים היו מוכנים – פתחו במתקפת פתע. בשתי המלחמות ניצחו בני ישראל את בני עמון.
- לאור מה שקראתם – הסבירו אחרת את מטרת המשלחת ששלח דוד אל מלך בני עמון. מלבד ניחום אבלים, נסו לשער איזו מטרה נוספת הייתה למלך דוד בשליחת המשלחת לעמון?
(פסוק ד)
גבולות הממלכה מתרחבים. ועם זאת, המוסר של דוד שְׂבַע הניצחונות מתרופף, וכשהוא חושק בבת שבע הנשואה – הוא שולח את אוריה בעלה למות בקרב כדי שיוכל לקחת אותה לעצמו. נתן הנביא מלמד אותו לקח בעזרת משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ".
- בסרטון מוצגת תקרית דיפלומטית מודרנית דומה להתרחשות שבפרק.
מה דומה בסרטון ובפרק ומה שונה?
קרדיט: חדשות התנ"ך: כבשת הרש / כאן חינוכית