התנגדותו של יונה לרחמים
פרק ד
בכמה מילים
פסוקים א-ג מתארים את תחושותיו הקשות של יונה בעקבות החזרה בתשובה של אנשי נינווה. נעמוד על הסיבה לתחושות אלו. נקרא את פסוקים ד-יא ונראה כיצד אלוהים מבקש ללמד את יונה לקח חשוב על אודות נחיצותה של התשובה, וננסה לתת מענה לשאלה אם יונה אכן השתכנע שהתשובה נחוצה לעולם או שמא נשאר איתן בדעתו להעדיף את מידת הדין על מידת הרחמים.
הזמנה ללימוד
הצעה ראשונה:
נבקש מהתלמידים לשער בנפשם כי כל אחד מהם הוא יונה הנביא לאחר שמילא את שליחותו בהצלחה וכל אנשי נינווה חזרו בתשובה. התלמידים יתבקשו לכתוב כמה שורות או לספר על תחושתם לאחר הצלחתם בשליחות הנבואית. נבקש מכמה תלמידים לשתף בתחושותיהם. בהמשך השיעור נערוך השוואה בין תחושותיהם לבין תחושותיו של יונה הנביא בתחילת הפרק.
הצעה שנייה:
נשאל את התלמידים:
- מדוע לדעתכם ספר יונה אינו מסתיים בפרק ג, הרי התשובה כבר הייתה?
הזמנה לקריאה והעמקה
שלב ראשון – עבודה עצמאית על הפרק
נחלק לתלמידים את תיאור אירועי הפרק בתרשים זרימה (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור), ונבקש מהתלמידים להצמיד לכל שלב את הציטוט המתאר אותו מתוך הפסוקים. העבודה יכולה להיעשות בזוגות, בקבוצות או לבד – בהתאם לאופי הכיתה, ככל שהעבודה פרטנית יותר כך היא מאתגרת יותר.
שלב שני – דיון במליאה: תחושותיו של הנביא וסיבתן
נקרא יחד את פסוקים א-ד, ננסה למצוא יחד הוכחות לרגשותיו של יונה בהתבסס על העבודה העצמאית, נסמן אותן על הלוח נבאר אותן וננסח אותן במילותינו:
- "וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה" – הייתה לו תחושה רעה.
- "וַיִּחַר לוֹ" – יונה היה מאוכזב כועס ומתוסכל.
- "וְעַתָּה ה', קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי" – תחושות אובדניות, רצון למות.
נפתח בדיון כיתתי בניסיון להבין את הסיבה לתחושות אלו. נפנה את התלמידים אל פסוק ב ונבקש מהם למצוא מילות סיבה בפסוק – "כי" ו"על כן". מילת הסיבה מסמנת כי המשפט כתוב במבנה של סיבה ותוצאה. נכתוב על הלוח את הפסוק בחלוקה לסיבה ותוצאה:
- הסיבה: "כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה".
- התוצאה: "עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה"
(בפסוק זה התוצאה רשומה לפני הסיבה)
נשאל את התלמידים על סמך פסוק זה מה הסיבה להתנגדותו של יונה לשליחות זו. נרשום על הלוח את התשובה הפשוטה העולה מן הפסוק:
יונה ניסה להימנע מהשליחות מפני שה' חנון ורחום ועשוי לסלוח לאנשי נינווה על חטאיהם. יונה רואה ברחמים דבר העשוי לחטוא לאמת ולצדק המוחלטים.
שלב שלישי – הבנת הסיבה להתנגדות יונה לשליחות על פי פרשנויות
עבודה עצמאית בפשט הפסוקים:
ננסה להבין לעומק את סיבת התנגדותו של יונה לשליחות כפי שהדבר עולה מתוך פשט הפסוקים. נקרין בכיתה שני פסוקים ונערוך השוואה ביניהם.
פסוק ראשון: יונה פרק ד פסוק ב:
יונה: "כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד"
פסוק שני: שמות פרק לד פסוק ו:
משה: "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת"
נבקש מהתלמידים לענות עצמאית על כמה שאלות קצרות בנוגע לשני הפסוקים:
- מצאו את ההבדל בין שני הפסוקים. איזו מילה מופיעה בדברי משה בספר שמות ואינה מופיעה בדבריו של יונה? (המילה 'אמת')
- באיזה הקשר משה אומר את הדברים, ובאיזה הקשר יונה משתמש במילים הללו?
קראו את ההבחנה שלפניכם בין מידת הדין למידת הרחמים וענו על השאלה שאחריה:
חכמים מצאו שני סוגים של התנהלות אלוהית כלפי בני אדם וכינו אותן "מידת הדין" ו"מידת הרחמים". מידת הדין מייצגת את עשיית הצדק, המשפט ולפיה החוטאים חייבים להיענש בגלל חטאם, ולעומתה מידת הרחמים מייצגת את רחמי אלוהים על החוטאים ודאגתו להם ולטובתם והיא כוללת מתן הזדמנויות לחזור בתשובה גם אם כאלה אינן מגיעות להם לפי החוק היבש.
- האם המילה שמופיעה בשמות וחסרה ביונה מייצגת לדעתכם את מידת הדין או את מידת הרחמים? הסבירו את תשובתכם.
- אילו מילים משקפות בשני המקורות את מידת הרחמים?
- שני הפסוקים, הכוללים כמעט את אותם תיאורים לה' מייצגים גישות של שני נביאים – יונה ומשה. אלא שאותם דברים נאמרים בהקשר שונה. מי מהם לדעתכם מאמין ששילוב בין מידת הדין לבין מידת הרחמים אפשרי, ומי מהם אינו מאמין בכך? הסבירו את תשובתכם
- הביעו את דעתכם האישית: האם ייתכן שילוב בין מידת הדין למידת הרחמים?
איך ייראה שילוב כזה?
לאחר העבודה נדון במליאה במסקנות התלמידים: נעסוק בהשוואה בין גישותיהם של משה ויונה על בסיס חסרונה של המילה 'אמת' בדברי יונה ועל בסיס ההקשר שבו נאמרות המילים. משה מאמין שדין ורחמים יכולים להתקיים יחד ויונה מאמין שהרחמים מנוגדים לאמת, לחוק היבש, ושמן הראוי שהחוטאים יקבלו את שמגיע להם. בעיניו, אם אלוהים הוא רחמן, אין מקום לטעון שהוא פועל לפי החוק והצדק ולכן יש להשמיט את המילה 'אמת'.
שלב רביעי – נחיצותה של התשובה בחיי אנוש
יחד עם התלמידים ניצור מעין גרף של רגשותיו של יונה בפרק:
- תחושה רעה
- כעס ותסכול
- תחושות אובדניות, רצון למות
- שמחה גדולה
- תחושות אובדניות, רצון למות
נעמוד על המבנה של עליות וירידות חדות ברגשותיו של יונה.
נדגיש את מוטיב המוות שמלווה את יונה לאורך כל הסיפור. נחדד את תחושת השמחה שהוא חווה באופן מפתיע בלב האירועים ואת הגורם לשמחה זו – החסד האלוהי בדמות עץ קיקיון שצמח בן יום אחד. נסיק מכך מסקנה מתבקשת – החסד והרחמים חיוניים לקיום האנושי ובלעדיהם האדם מגיע אל פי המוות (אל פי השאול) בתכיפות רבה שאינה מאפשרת לו להמשיך ולהתקיים.
התשובה היא אפשרות שקיימת רק בזכות קיומה של מידת הרחמים המעניקה לאדם הזדמנות לשוב ולתקן את הטעון תיקון ומכאן להתחיל בדף חדש שמטעין את האדם בתקווה מחודשת ובשמחת חיים. נשאל לבסוף:
- לנוכח האופן שבו מסתיים הספר, האם יונה למד את הלקח והשתכנע בדבר נחיצותה של התשובה או שמא נשאר איתן בדעתו ולפיה יש לנהוג רק במידת הדין? (ספק אם אנחנו יכולים להשיב תשובה החלטית לשאלה זו)
מבט לחיים
- מה היחס הנכון בעיניכם בין דין לרחמים?
- האם יש ללמוד יחס זה לכל אדם? לכל חברה?
- האם יש יחס קבוע?
- לפי מה הוא נקבע?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: תיארנו בפירוט את תחושותיו הקשות של יונה. ניסינו להתחקות אחר הסיבות האפשריות לתחושות אלו. ניתחנו לעומק סיבות אלו בעזרת השוואת פסוקים והבנו את חשיבותה של מידת הרחמים.
מיומנויות: התמודדות עצמאית עם פסוקים, זיהוי ציטוטים מתאימים להיגדים, השוואה בין פסוקים ממקורות שונים.
מתודות: שימוש בתבנית של משפט סיבה ותוצאה, השלמת תרשים זרימה של האירועים בפרק ושל תחושותיו של יונה, השוואה בין דברי משה לדברי יונה.