מלך נינווה לעומת יונה

נציע לתלמידים לקרוא את הפרק בזוגות. הפרק אינו קשה להבנה, והניסיון יכול להעמיד בפני התלמידים אתגר מעצים.

תרגיל כיתה:

• סמנו את הפעלים המביעים פעולות שיונה עושה בפרק ואת הפעלים המביעים פעולות שעושים אנשי נינווה ומלכם.
• ספרו את הפעלים, נתחו והסיקו: היכן אנו מוצאים יותר פעלים ומה זה יכול ללמד? (אצל אנשי נינווה ומלכם, פועלים יותר לתשובה)
• בפסוק ג מתוארת נינווה כעיר שגודלה "מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים". ופסוק ד מתאר שיונה הלך בעיר "מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד", מה לדעתכם הפער הזה יכול ללמד? (אפשרות א: יונה לא הלך בכל העיר, אפשרות ב: יונה עשה את שליחותו במהרה ביום אחד בכל נינווה).
• בפסוק ד כתובה האזהרה שמסר יונה לאנשי העיר, עיינו בה ומצאו: האם נתן בהודעתו פתח לשינוי הגזרה האלוהית? האם יש בדבריו שידול לשוב בתשובה?
• עיינו בפסוקים ה-י וסמנו מילים וביטויים העשויים להעיד על כנות, חרטה ושינוי מהותי במעשיהם של אנשי נינווה. (וַיַּאֲמִינוּ, וַיִּקְרְאוּ צוֹם, וַיַּזְעֵק, וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה, וְיָשֻׁבוּ…)

נבקש מהתלמידים להעלות את מסקנותיהם ונגיע להסכמה:

• יונה מילא את תפקידו באופן המינימליסטי ביותר מתוך הכרח ורק כדי לצאת ידי חובה.
• יונה אינו מזכיר את האפשרות לשינוי גזרת ה' באמצעות התשובה. הכרזתו בעיר נשמעת החלטית ואינה ניתנת לשינוי.

נבנה "קומה מעל" – ננסה להבין ולברר את גישתו של יונה:

• האם מהקריאה בדבריו ומהתנהלותו של יונה נראה שהוא מאמין ברעיון התשובה או במידת הרחמים? (מהעיון נראה שיונה אינו מאמין ברעיון התשובה או במידת הרחמים. יונה סבור שהחוטא צריך לבוא על עונשו על פי מידת הדין, וכך גם נהג ביחס לעצמו לאחר שברח משליחותו של אלוהים – "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם, כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם" – פרק א פסוק יב)
• אם יונה אינו מציע לאנשי נינווה לחזור בתשובה, מהיכן מגיעה התשובה הכנה והנרגשת שזיהינו בפסוקים? (לפי המוצג בפרק רעיון התשובה הוא יוזמתם האישית של מלך נינווה ואנשי נינווה בלי שהם יודעים בביטחון כי שינוי דרכם עשוי להביא לביטול הגזרה האלוהית. בדבריו של מלך נינווה מופיע הספק ביעילותה של התשובה: "מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד" – פסוק ט)

פעילות בשיטת הג'יקסו סביב השורש נח"מ

ננסה להבין את גישת התשובה של מלך נינווה. נקרא יחד את פסוקים ט-י ונבחין בשתי הופעותיו של השורש נח"מ. נסביר על הלוח: נִחַם = התחרט. מתוך הסבר המילה נבקש להגיע יחד להבנת הפשט: מלך נינווה מעז לקוות שבזכות מעשיהם שלו של אנשיו וחזרתם בתשובה יתחרט אלוהים על הגזרה, ואכן כך קורה.

נחלק את תלמידי הכיתה לחמש קבוצות במטרה לחקור את העניין לעומק. כל קבוצה תקבל דף ובו חמש שאלות על הפועל ניחם והופעותיו בתנ"ך. כל קבוצה תתבקש לענות על שאלה אחרת מתוך החמש ולבסוף יציג נציג מכל קבוצה בפני הכיתה את השאלה וההתלבטויות שעוררה בקבוצה. הוא לא יציג תשובה חותכת אלא את הדיון שהשאלה הציפה. כך נחזק את הרעיון שישנן שאלות מורכבות שהתשובה עליהן אינה מוחלטת.

השאלות:

• אל מי הפעלים משורש נח"מ מתייחסים בפרק, לאנשי נינווה או לאלוהים? כלפי מי מהם הייתם מצפים שפועל זה יתייחס? נמקו את עמדתכם.
• האם לדעתכם אלוהים יכול להינחם, להתחרט? האם המושג חרטה הוא אנושי במהותו או שהוא יכול להיות מוסב לאלוהים? אם גם אלוהים מתחרט איזה לקח אפשר ללמוד מכך?
• עיינו בבראשית פרק ו פסוקים ו-ז ("וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּו וַיֹּאמֶר ה': 'אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה… כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם") מהו הקושי הדתי העולה מפסוק זה?
• בפרק שלפנינו מתייחס הפועל "נִחַם" לאלוהים. לפניכם אמרת חז"ל: "דיברה תורה כלשון בני אדם" – כלומר, במקרים מסוימים כדי שהקוראים, בני האדם, יוכלו להבין, מייחס הכתוב המקראי לאלוהים תכונות אנושיות.

הסבירו: כיצד האמירה הזאת של חז"ל עשויה להסביר את השימוש בפועל "נִחַם" בפרקנו? האם ההסבר הזה מספק אתכם?

• עיינו בשמואל א פרק טו פסוק כט ("וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם, כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"). בהנחה שהכינוי "נצח ישראל" מתייחס לאלוהים, מהי הסתירה העולה מן ההשוואה בין פסוק זה לבין הצעתו של מלך נינווה בפסוק ט? לאיזו מן הגישות קל לכם יותר להתחבר – לזו של שמואל או לזו של מלך נינווה? מדוע?

סיכום שלב ג – בחנו לעומק את רעיון "ההתחרטות האלוהית" שבו נאחז מלך נינווה כשהוא הוביל את עירו לחזרה בתשובה. כעת נבחן כיצד מתנהל יונה עקב התשובה סביבו וכפי שנראה – בהתנהלותו זו הוא ממשיך את קו התנהגותו הקודם.

נחלק טבלה חלקית ונבקש מהתלמידים להשלים אותה בעבודה עצמית (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור):

במליאת הכיתה נסיק יחד מסקנות מן ההשוואה:

נזהה ניגודיות בין יונה לדמויות שסביבו.

נזהה את "החלפת הכובעים" בין שלוחו של אלוהים לחוטאים סביבו. ניגוד בין הציפייה לבין המציאות. מצופה מנביא לירוא את אלוהים ולפעול לפי ציוויו, ואילו מן הזרים, שאלוהי ישראל אינו אלוהיהם, אפשר לצפות שיהיו אדישים לצו אלוהים ויתעלמו ממנו. בפועל הנביא מתנגד לצו אלוהיו ומנסה להתעלם ממנו, ואילו האנשים הזרים שאינם מכירים את אלוהים משתדלים בכל כוחם לעבוד אותו.

כתוצאה מהנקודה הקודמת נשאל:

• האם יש לאדם כלשהו מונופול על החזרה בתשובה או על קרבה לאלוהים?

ונסיק כי מן הפסוקים עולה שכל אדם ואפילו זר שאינו מעם ישראל יכול לחזור בתשובה ולהתקרב לאלוהים ולעומת זאת אפילו האדם הכי קרוב אליו מבחינה מסורתית, לנביאו, יכול להתרחק ממנו. נשאל את התלמידים:

• מה לדעתכם מביא לחוסר ההזדהות של יונה עם רעיון התשובה?
• האם צודק יונה שלא מסכים לקבל את התפיסה שאדם חוטא ישוב בתשובה והכול יתכפר לו?
• האם תוכלו לדמיין מצב שפושע גדול לא בא על עונשו כי הוא התחרט על מעשיו הרעים?

• האם בכוחו של האדם לשנות את גורלו ולתקן את דרכיו כך שאלוהים ימחל על העונש שנגזר עליו?
• עם איזו משתי הגישות אתם מסכימים – זו של יונה או זו של מלך נינווה?
• האם ממה שלמדנו עד כה, כולל פרק א, המעמד או הייחוס של האדם משפיע על יכולתו לתקן את דרכיו?
• איך קרה שמי שהנהיג את אנשי נינווה לשוב בתשובה לא היה הנביא, שבא מבחוץ, אלא המלך, בן העיר? מה זה אומר עלינו? האם יכול אדם אחד לתקן אדם אחר, או עיר אחרת? על מי האחריות לתיקון ולתשובה?

תוכן: ראינו את הפסיביות של יונה מול האקטיביות של מלך נינווה ואת ההבדל בין גישותיהם לגבי התשובה. ביארנו את הביטוי "וְנִחַם" והתלבטנו אם קיימת חרטה אצל האל. ערכנו השוואה בין פרק ג לפרק א וממנה למדנו כיצד לתשובה אין משוא פנים והראנו שהכוח האמיתי לתיקון מגיע מבפנים ולא מבחוץ.
מיומנויות: זיהוי וסימון פעלים בטקסט, התמודדות עצמאית עם הכתוב, השוואה, חיפוש בתנ"ך מחוץ לגבולות המהלך, ניסוח עמדה סביב נקודה לדיון העולה מהכתוב.
מתודות: שילבנו עבודה עצמאית של סימון פעלים, ספירתם ומענה על שאלות הבנה על הטקסט עם דיון והסקת מסקנות משותפת. תרגלנו את שיטת ג'יקסו וחקרנו את הופעותיו של השורש נח"מ במקומות נוספים בתנ"ך. השווינו בין פרקים א וג באמצעות מילוי טבלה.