יחידה זו עוסקת בירמיהו הנשלח לעמוד בפתח המשכן ולהשמיע לנכנסים בשער את דבר ה'. ירמיהו מנסה לשרש את האמונה הדתית הרווחת בעם ולפיה לא יהיה חורבן כי אלוהים לא יחריב את המקדש שלו, וכן את האמונה כי אפשר לחטוא בחטאי מוסר ולאחר מכן לבוא למקדש להתפלל. ירמיהו מנבא דברי תוכחה שעיקרם – אם תמשיכו בחטאיכם לא יהיה לכם משכן לבוא אליו, וירושלים תיחרב כפי שנחרבה העיר שילה.
(פסוק ט)
בדבריו לעולים לרגל לבית המקדש, ירמיהו מתבטא נגדם בצורה קשה מאוד ומזכיר את חטאיהם באופן שדומה לרשימת החטאים בעשרת הדברות.
חז"ל מקשרים בין החטאים השונים הנזכרים בפסוק:
מגיד הכתוב שכל מי שהוא גונב, לסוף בא לידי שבועת שווא, שנאמר: "הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר" (ירמיה ז, ט).
(מכילתא דרבי ישמעאל, פרק כ, יד, א)
- מדוע ירמיהו מזכיר רשימה ארוכה של חטאים? איזה מסר הוא רוצה להעביר?
- כיצד מקשרים חז"ל בין החטאים?
(פסוק ד)
"אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם… הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיה ז, ד).
למה נאמר ג׳ פעמים? אלא אמר להם: אל תהיו בוטחים על שלוש רגלים שאתם חוגגים בשנה. אם אין אתם עושים רצוני, אין חגיכם חשובים לפני כלום. זה שכתוב: "שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם" (עמוס ה, כא). דבר אחר אמר להם: ראו ג׳ מקדשות שחרבו – נוב ושילה וגבעון, היזהרו שלא יחרב גם זה.
(עיבוד. על פי: אוצר המדרשים, ל"ב מידות באגדה, א, ה)
- בדבריו אל העם חוזר ירמיהו 3 פעמים על המילים "היכל ה'".
האם אתם מסכימים עם פירושי האגדה לסיבה לכך, או שירמיהו התכוון לדעתכם למשהו אחר?
(פסוק יא)
ירמיהו מוחה על הפיכת בית המקדש למערת פריצים.
אך מה משמעות המילה "פריצים"?
חיפוש של המילה "פָּרִיץ" במילון מלמד על שתי משמעויות:
- כינוי בפי היהודים לאציל או לבעל אחוזה פולני, שיהודים בגולה חיו בחסותו ושילמו לו מיסים.
- כינוי לאדם מושחת, הולל, פורק עול.
- בדקו ב-dicta את הופעות המילה "פריץ" במקרא.
איזו משתי המשמעויות מתאימה לדבריו של ירמיהו? הסבירו.
(פסוק כד)
הפרשנות הנפוצה למילה "שרירות", שבאה תמיד בסמיכות למילה "לב" על הטיותיה השונות, קושרת בינה לבין השורש שר"ר. כמו שהשריר קשה כשהוא מתכווץ, כך גם הלב קשה לעיתים. לפיכך המושג "שרירות לב" מבטא עקשנות, הליכה בדרך הנוקשה ולא לפי השכל הישר.
הביטוי מופיע כמה פעמים בתנ"ך, ונמצא בשימוש בעיקר אצל ירמיהו. אולי כדי להקצין את הביטוי עוד יותר, ירמיהו מוסיף ברוב הפעמים את המילה "הרע" אחרי המילה "לב".
יש פרשנים, כמו למשל רש"י ומצודת ציון, שסברו שהמילה "שרירות" היא מהשורש שו"ר שמשמעותו ראייה. כלומר – בני ישראל לא שמעו לאלוהים אלא הלכו לפי ראיית (נטיית) הלב הרעה שלהם.
- כיצד משתמשים היום בביטוי "שרירות לב"? חפשו ברשת וספרו מה מצאתם.
(פסוק יד)
הנרי פוסלי, מהדור הראשון של הזרם הרומנטי באומנות, קיבל השראה ליצירותיו מסיטואציות דתיות מלאות רגש ודרמה. פוסלי צייר דמויות מלאות חיוּת ונחישות, והצטיין בתיאור דמויות בתנועה. יצירתו זו משקפת היטב את דרכו הנבואית הדרמטית של ירמיהו. הנביא הקשיש מתואר כשהוא נשען על מקל הליכה בידו האחת, ובידו השנייה מניף בזעם כד כעומד לנפצו.
- התבוננו ביצירת האומנות של פוסלי וקראו את פסוקי פרק ז. האם לדעתכם תיאר פוסלי נאמנה את דמותו של הנביא ירמיהו?
הביאו ציטוטים המחזקים את עמדתכם.
(פסוק טז)
בנבואות ירמיהו יש שניוּת – מצד אחד הוא נביא החורבן המנבא על ההרס ועל הגלות שתבוא, מצד שני הוא נביא שבוכה על החורבן. לא סתם אלוהים אומר לו שלא יתפלל בעד העם.
את השניוּת הזו מבטא רמברנדט ביצירתו זו באמצעים היוצרים מתח וניגודיות, למשל – כלי המקדש המונחים לפני ירמיהו לא איבדו את זוהרם הפיזי אך איבדו את מקומם הרוחני, ירמיהו לבוש בגדי פאר אך רגלו יחפה, כלי המקדש המונחים לפניו מוארים ומצוירים בדייקנות, בעוד שאר חלקי התמונה מצוירים באופן מרומז ולא ברור. ברקע נראית כפי הנראה ירושלים העולה בלהבות.
ירמיהו משעין את ראשו בכבדות על ידו השמאלית. תנוחה זו מכונה "תנוחת המלנכוליה", והיא מבטאת צער ושקיעה בהרהורים. מאחוריו ניצב עמוד כביר המשרה תחושה של עוצמה ויציבות שמנוגדת גם היא לדבריו של הנביא, המתאר כיצד ניתצו הכשדים את עמודי המקדש (ירמיהו נב, יב-יז).
עיבוד. מבוסס על יעל מאלי, תנוחת המלנכוליה באתר 929
- היצירה של רמברנדט מבליטה מתח וניגודיות בדמותו של ירמיהו.
היכן ניתן למצוא מתח וניגודיות בדמותו בפסוקים?
(פסוק לא)
גיא בן הינום הוא פיסת טבע בלב העיר ירושלים.
בימי ירמיהו ניצב בלב הגיא (במקום שבו זורם הנחל) פסלו של האל העמוני מֹלֶךְ. הדרך לעבוד את האל מולך הייתה מחרידה – הקרבת בנים ובנות. ייתכן שהגיהנום שהתרחש כאן הוא מקור שמו של הוואדי, גיא בן הינום, המכונה במקרא גם "גיא התופת" בשל הזוועות שהתרחשו בו.
- לפי דברי ירמיהו – האם הפולחן הדתי של בני ישראל בגיא בן הינום היה מכוון לעבודת אלוהי ישראל או לעבודת האל מולך? הוכיחו מהפסוקים.
(פסוק יב)
ירמיהו משווה את עתידה של ירושלים החוטאת לגורלה של שילה שנחרבה.
בשילה עמד משכן ה', ושם שירתו בקודש עלי הכוהן, בניו ושמואל הנביא.
- היכן מסופר בתנ"ך על חורבנה של שילה?
- חפשו באתר dicta את הערך "שילה", ואתרו את הפסוקים המתארים את חורבנה.
(פסוק כב)
הפרק מהסדרה "תוהו ובוהו" עוסק בחשיבות הפולחן בעולם העתיק.
הקרבת קורבנות הייתה עיקר המעשה הדתי בכל הדתות, וביטאה את מה שהאדם יכול לתת לאל שלו.
- כיצד סותרים דברי ירמיהו את דברי התורה בנוגע לקורבנות?
קרדיט: והארץ הייתה תוהו ובוהו – תולדות ארץ ישראל, פרק 6: השיבה | כאן 11 לשעבר רשות השידור / 2016
(פסוק כא)
תומר פרסיקו מדבר על האירוע שגרם להפסקת הקרבת הקורבנות בעולם העתיק.
פרופ' סטרומזה הציע שעלתה תודעה דתית אחרת: פחות תיווך על ידי כהונה, ויותר דת של אמונה פנימית שאינה מצריכה קורבנות.
- האם לדעת ירמיהו יש להפסיק להקריב קורבנות? מדוע?
קרדיט: תומר פרסיקו על הספר "קץ עידן הקורבנות" מאת פרופ' גדליה סטרומזה. צילום אמיל סלמן / הארץ, 2014
(פסוק ב)
השיעורטון (שיעור בסרטון) מסכם את תפיסת הביטוח של העם: המקדש הוא ערובה לאי-חורבן.
אנשי יהודה חושבים שהם יכולים לעמוד לפני האל בבית המקדש ובזכות כך להגיד לעצמם – ניצלנו.
- האם לפי פרק ז ירמיהו מאמין בתפיסת הביטוח של העם?
קרדיט: שיעורטון – ירמיה א 3-1, ז 20-1 / 2015
(פסוק יח)
ההיסטוריה של הלחם הולכת 10,000 שנים אחורה, אל תחילת המהפכה החקלאית.
הכנת הלחם היא תהליך ארוך – קציר, טחינה, הוספת נוזל וייבוש באפייה.
לחם מבטא את כל המזונות כולם, את הקיום, משהו בסיסי מאוד שגם אנשים עניים יכולים להרשות לעצמם.
הלחם שימש בטקסים דתיים, כמו בהבאת הקורבנות, וכן נזכר בשירה ובתפילה. אנשים התפללו לאל שיביא גשם כדי שהחיטה תצמח.
- בעקבות דבריה של הילה אלפרט, כיצד אפשר להסביר את דברי ירמיהו – מדוע נשים לשו בצק לִמְלֶכֶת השמיים (כלומר – לְמַלְכַּת השמיים, האלה האם)?
קרדיט: ועשי לו הביריה / הילה אלפרט