סגור תצוגת כיתה
הפרק

נביא מול העם: עמדות שונות ביחס לתפקיד המקדש ואיש האלוהים

פסוקים א-יט

שיעור שני מתוך שניים
*לפניכם הצעה לשיעור, מוזמנים לקבל השראה ורעיונות ולערוך את השיעור בהתאם לכיתתכם. לימוד מהנה.

בכמה מילים

זהו שיעור העמקה בתפיסות העולם השונות של העם והנביא באשר לתפקיד הנביא ולתפקיד המקדש: העם סבורים שהנביא והמקדש נועדו להגן עליהם בלי קשר למעשיהם, וירמיהו מתנגד לכך. נתמקד בתפיסת העם שלפיה על הנביא להתפלל על חטאיהם של העם, ובירמיהו ה"עומד בשער" וטוען שעל העם מוטלת האחריות לתקן את מעשיהם.

הזמנה ללימוד

אפשרות ראשונה – האזנה לשיר:
נשמיע את שירו של ברי סחרוף 'עבדים', ונדון בשאלות המובאות בעזר ההוראה.
מתוך השיר נעסוק בתפקידם של שירי מחאה וכיצד יכולים אומנים שקולם נשמע בחוצות וב"שערי העיר" לעורר מודעות לעוולות ולמוסר שנשחק.

אפשרות שנייה – דיון:
נשוחח ונדון בשאלה הזאת:

  • מי אמור להתריע באוזני העם בימינו על התנהגות שעלולה להוביל אותו לחורבן? האם זה תפקיד הפוליטיקאים? המדענים? האומנים?

נוכל להמשיך ולעסוק בשאלה איזו מחאה קל יותר להוביל – כזו שפונה לשלטונות או לציבור עצמו? מה המחיר שמשלמים אנשי הציבור שמתריעים על בעיה בקרב הציבור עצמו?
נוכל לתת דוגמאות בלי להיכנס לדיון פוליטי: דמות ציבורית המוחה "בשם הציבור" למול השלטונות על שחיתות ויוקר המחייה לעומת דמות ציבורית שמוחה על משהו שרוב הציבור הישראלי תומך בו.

אפשרות שלישית – דיון:
נבקש מהתלמידים לתת דוגמאות לאמונות טפלות שהם מכירים. נשאל:

  • מה טיבה של אמונה טפלה? (היא גורמת לנו להרגיש מוגנים למרות שבפועל היא אינה מגינה עלינו)

נשמע דוגמאות שונות לאמונות טפלות, וננסה להבין מדוע יש לנו צורך בהן ואם הן בעייתיות – למשל כאשר הן מונעות מאתנו לגלות אחריות על דברים חשובים (לדוגמה: קושרים חוט אדום על היד של הילד נגד עין הרע, אבל לא לוקחים אותו לרופא)

הזמנה לקריאה

חלק זה יתמקד בשני נושאים: תפיסת העם באשר לתפקיד בית המקדש, ותפיסתו באשר לתפקיד הנביא. המשותף להם הוא האמונה הבסיסית השגויה של העם ולפיה המשכן עצמו, או התפילה, יכולים להציל אותם בלי שיצטרכו לשאת בעצמם באחריות על חטאיהם.

חלק ראשון – המשכן: אלוהים לא גר פה:
נקרא את פסוקים א-יט כדי להיזכר בתוכן הנבואה. נקדיש את החלק הראשון של השיעור להעמקה בפולמוס על מהותו של הקשר בין המקדש ובין אלוהים.
נבקש מהתלמידים לאתר בטקסט את השמות השונים שבהם ירמיהו מכנה את המקדש.
נשאל את התלמידים:

  • מהם שני השמות שבהם מכונה בית המקדש בפסוקים אלו? ("הֵיכַל ה'" – בפסוק ד, "הַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו" – בפסוקים י, יא ויד)
  • כמה פעמים מופיע כל שם? (כל שם שלוש פעמים)
  • מי משתמש בכל אחד משני השמות? ("הֵיכַל ה'" – נאמר על ידי העם, פעם אחת בשם ה' ופעמיים בשם ירמיהו. "הַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו" – נאמר בשם ירמיהו עצמו)
  • האם יש לכם השערה מה ההבדל בין השם הראשון לשם השני?

נקרין על הלוח פסוקים מתוך נאום שלמה בחנוכת המקדש ומתוך תגובת אלוהים.
נשאל את התלמידים:

  • מה השאלה הרטורית שנשאלת בפסוק כז? (האם ייתכן שאלוהים יכול לשבת בתוך בית, אותו האלוהים שכל שמי השמיים אינם מצליחים להיות 'מקום' בעבורו? ברור שלא)
  • מה אם כן תפקיד הבית? (להיות מקום שבו עיניו של ה' פתוחות לשמוע את תפילת האדם)
  • מה אם כן הקשר בין המשכן ובין ה'? (במשכן יש מעין השגחה מיוחדת והזדמנות לקשר קרוב יותר בין אלוהים לבין העם, אך הוא אינו היכלו של ה' באופן ממשי. זה אינו בית לאלוהים, זה בית לאדם שמתפלל אל אלוהים)
  • מפני מה ה' מזהיר את שלמה בפסוקים שקראנו ממלכים א פרק ט? (שאם יחטאו לו ויעזבו אותו, לבית המקדש כבר לא תהיה משמעות מבחינתו)
  • כיצד מחזקים דברים אלה את עמדתו של ירמיהו בפרקנו? (זוהי בדיוק הטענה של ירמיהו נגד העם – אין טעם לפולחן כאשר עוזבים את מצוות ה' – במצב כזה היכל ה' כבר אינו רלוונטי)

נחזור לשמות השונים שבהם מכנים ירמיהו והעם את המקדש (בית, היכל). נשאל את התלמידים:

  • איזה היבט של המקדש כל אחד מהכינויים מדגיש? (בית – נוגע לרגש וליחס של האנשים למבנה או למקום, במובן של HOME. היכל – נוגע למבנה הפיזי ולשימוש שלו, כמו בית במובן של HOUSE)
  • האם אפשר להצביע על קשר בין הכינויים שירמיהו והעם מעניקים למקדש לבין התפיסות של כל אחד מהם באשר לתפקיד המקדש? (קשה לומר בוודאות מוחלטת, אבל אולי אפשר לקשור בין השם 'היכל' ובין התפיסה של העם שעושה שימוש פונקציונלי וטכני במקדש, ואפשר אולי לקשור בין השם 'בית' ובין התפיסה שמייצג ירמיהו, שלפיה מה שחשוב במקדש הוא המהות והקשר עם ה' וכאשר הקשר אובד אין משמעות לבית)

נקרא את פסוקים ט-י ונשאל:

  • מה עושה העם בפסוק ט? (חוטא חטאים שונים)
  • מה הוא עושה בפסוק י? (הולך להתפלל ולהקטיר קטורת)

נקרא את פרשנות רש"י על פסוקים אלו: "הֲגָנֹב רָצֹחַ" וגו' – בתמיהה, וכי אלה תעשו ויועיל ההיכל לכם?

  • על מה תמה ירמיהו לפי רש"י? (על הנחת היסוד של העם שהם יכולים לחטוא ואז לבוא להתפלל בהיכל האלוהים וכך להינצל)

הנחת היסוד היא שבמשכן ה' יש קדושה בלתי מותנית, והיא שמאפשרת לעם להפוך אותו ממקום קדושה וכפרה למקום מקלט לפושעים ולרוצחים. העם סבור שהוא אינו יכול לגרש את השכינה משם, ורק היא יכולה להשפיע עליו לטובה.
ייתכן שלאור תפיסה זו ירמיהו מבקש להדגיש: הקדושה של המשכן מותנית בהתנהגות העם, ובעת הצורך יכולה הקדושה לסור ממנו. הקדושה אינה עומדת מעל המוסר, ואין ערך לבית אלוהים אם העם עושה דברים הנוגדים את המוסר שציווה אלוהים.
הערה למורה: נוכל להזכיר את פרשת ערי מקלט גם כאן: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה – מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" (שמות פרק כא פסוק יד). עיר מקלט אינה קולטת כל אדם, אלא אך ורק את הרוצחים בשוגג.

חלק שני – תפקיד הנביא – לא הסניגור שלכם:
בחלק זה נתמקד בפסוקי הפתיחה והסיום העוסקים בתפקידו של הנביא בכלל ושל ירמיהו בפרט. נקרא את פסוקים טז-יט ונשאל:

  • מיהם החוטאים? (האבות, הבנים, הנשים)
  • מה לדעתכם מתארות כל הפעולות הנעשות בפסוק יח? (הכנת אלילים לעבודה זרה, שכל המשפחה שותפה לה)
  • את מי העם מבייש בהתנהגות זו לפי דברי הנביא? (את עצמו בלבד)

נחלק לתלמידים את דף העבודה העוסק בתפקיד הנביא בפרקנו לעומת תפקיד הנביא בספר שמות כמקרה מבחן (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשאל את התלמידים:

  • אם ירמיהו אינו יכול להתפלל בעד עמו, מה תפקידו המרכזי בפרק זה? (להיות העומד בשער, המתריע על עוולות ומחנך לדרך המוסר)

נדגיש שתפקיד הנביא כמנהיג חברתי אינו אופייני לירמיהו בלבד אלא למרבית הנביאים. בפרק זה עיקר תפקידו של ירמיהו מתמצה באפשרות להשפיע לטובה על מעשי העם ולא להתפלל עליהם, מכיוון שכל עוד הם מחזיקים בחטאם אין מקום לתפילה.
נסכם בכך שבמבט ראשון נראה כי נבואת ירמיהו דומה לנבואות רבות שכבר ניתנו לפניה, אך באמצעות העמקה בפרטיה אנו יכולים ללמוד הרבה הן על רוח התקופה ועל התפיסות הרווחות בקרב העם, הן על סגנונות שונים של נבואה הנובעים מהנסיבות וגם מאופיו הספציפי של נביא כזה או אחר.
ירמיהו רואה לנגד עיניו שתי תפיסות מעוותות של העם בנוגע למקדש ולתפקיד איש האלוהים, ונבואתו בפרק זה באה לשרש את התפיסה שלפיה העם יכול לחטוא ולהתחמק מעונש כי המקדש והנביא ישמרו עליו כך או כך.

מבט לחיים

נתמקד בדמות הנביא כמי שעומד בשער ומנסה לתקן את דרכי העם. נחפש "עומדים בשער" בסביבתנו: בכיתה, בבית הספר, ברחוב ובעיר.

  • מי לדעתכם אמור להיות "עומד בשער" ומה הוא אמור להגיד?
  • מה ייתכן שאיננו רוצים לשמוע ממנו?

נוכל לתת לתלמידים משימת בית לחפש "עומדים בשער" בעיתונים, בחדשות, בפייסבוק וכן הלאה, ולזהות מפני מה הם מתריעים וכיצד מגיבים שומעיהם (לדוגמה: המשבר האקולוגי).
לחלופין אפשר להזמין את התלמידים לכתוב את התוכחות שלהם:

  • לו הייתם כמו נביא, אילו תוכחות הייתם אומרים לכיתה, למה?
  • באיזו נורמה חברתית הייתם רוצים להילחם כדי להביא לתיקון החברה?

לסיכום נוכל לקרוא את שירו היפה של עמיחי חסון 'והוא זיכרון שהיה' ולשאול את עצמנו אם אנו מקשיבים לאזהרות שנאמרות עכשיו או רק חכמים בדיעבד.

לסיכום - מה היה לנו?

תוכן: עסקנו בתפיסת העם שהמקדש והנביא ישמרו עליהם מחורבן גם אם יחטאו, ובירמיהו היוצא נגד תפיסה מוטעית זו.
מיומנות: השווינו השוואה אינטרטקסטואלית.
מתודה: שמענו או קראנו שיר ודנו בקשר שלו לפרקנו.

אפשר עוד...
העשרות
ממערך השיעור
מדרשים
ניבים וביטויים
תרבות ואומנות
סיפורו של מקום
ריאליה מקראית
סרטונים
עבדים / ברי סחרוף
למילות השיר מה המחאה המוצגת בשיר זה? מיהם המכונים "עבדים"? מדוע לדעתכם החליט ברי סחרוף...
עבדים / ברי סחרוף

למילות השיר

  • מה המחאה המוצגת בשיר זה?
  • מיהם המכונים "עבדים"?
  • מדוע לדעתכם החליט ברי סחרוף לכתוב ולהופיע בשיר כזה?
  • כיצד לדעתכם התקבל השיר בקרב שומעיו?
  • איך אתם מרגישים כשאומרים לכם "כולנו עבדים"?

קרדיט: פורסם על ידי ברי סחרוף ב-27 ביולי 2011.

נאום שלמה בחנוכת המקדש
מלכים א פרק ח פסוקים כז-ל:כז כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ? הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי...
נאום שלמה בחנוכת המקדש

מלכים א פרק ח פסוקים כז-ל:
כז כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ? הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.
כח וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ, ה' אֱלֹהָי, לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם כט לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם, לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.
ל וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.

מלכים א פרק ט פסוקים ו-ז: 
ו אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי, וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֺתַי חֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם.
ז וְהִכְרַתִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם, וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי.

דפי עבודה והעשרה לשיעור
והוא זיכרון שהיה / עמיחי חסון
והוא זיכרון שהיה / עמיחי חסון כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת הִתְקַבְּצוּ הַפְּזוּרִים בָּרָמָהרֵיחַ פְּלַסְטִיק שָׂרוּף עוֹד עָמַד...
והוא זיכרון שהיה / עמיחי חסון

והוא זיכרון שהיה / עמיחי חסון

כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת הִתְקַבְּצוּ הַפְּזוּרִים בָּרָמָה
רֵיחַ פְּלַסְטִיק שָׂרוּף עוֹד עָמַד בְּאַפֵּינוּ
הָעוֹלָם שָׁב לִנְהֹג כְּטִבְעוֹ. לֹא עָצַרְנוּ
אֶת הַיְּרָקוֹת מֵהֵרָקֵב, אֶת הַבֵּיצִים מִלְּהִטָּרֵף
בְּעַצְמָן. שְׁאֵרִיּוֹת אֹכֶל הֶעֱלוּ עֹבֶשׁ בַּצַּלָּחוֹת
אָסַפְנוּ פֵּרוּר אַחַר פֵּרוּר
לֶחֶם שֶׁנּוֹפֵל כְּחֵטְא בְּעַרְבֵי פְּסָחִים.
נִסִּינוּ לְהָסִיר רֵיחַ בְּעֵרָה שֶׁדָּבַק
תַּחַת הַצִּפָּרְנַיִם בִּזְמַן הַמְּנוּסָה.
כְּשֶׁנִּזְקַקְנוּ כָּרַעְנוּ עַל הַקַּרְקַע
הִרְפֵּינוּ אֶת בְּנֵי הַמֵּעַיִם בְּצַד הַדֶּרֶךְ.
זְקֵנִים רָשְׁמוּ מִשְׁוָאוֹת בְּדַפֵּי חֶשְׁבּוֹן
מְחַשְּׁבִים מָה נוֹתַר וּמִמָּה נִחְיֶה.
יָשַׁבְנוּ מְיֻתָּמִים כְּאַחֲרוֹנֵי הַמְּנַחֲמִים
מַמְתִּינִים לַשֵּׁנָה הַגְּדוֹלָה.

מִי מֵאִתָּנוּ זָכַר
אִישׁ צָנוּם שֶׁעָמַד עַל אַרְגָּז
בְּאֶמְצַע שׁוּק הוֹמֶה עֶרֶב שַׁבָּת
וְצָעַק בְּקוֹל חֲרִישִׁי:
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם
וְהַבַּיִת נֶהְפָּךְ.

(מתוך: בלי מה, הוצאת מוסד ביאליק 2018)

לא לבטוח בהיכל ה'
"אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם… הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיה ז, ד). למה נאמר...
לא לבטוח בהיכל ה'
"אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה."
(פסוק ד)

היכל ה' של ירמיהו. איור מיכל בן חמו

"אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם… הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיה ז, ד).
למה נאמר ג׳ פעמים? אלא אמר להם: אל תהיו בוטחים על שלוש רגלים שאתם חוגגים בשנה. אם אין אתם עושים רצוני, אין חגיכם חשובים לפני כלום. זה שכתוב: "שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם" (עמוס ה, כא). דבר אחר אמר להם: ראו ג׳ מקדשות שחרבו – נוב ושילה וגבעון, היזהרו שלא יחרב גם זה.

(עיבוד. על פי: אוצר המדרשים, ל"ב מידות באגדה, א, ה)

  • בדבריו אל העם חוזר ירמיהו 3 פעמים על המילים "היכל ה'".
    האם אתם מסכימים עם פירושי האגדה לסיבה לכך, או שירמיהו התכוון לדעתכם למשהו אחר?
הידרדרות מוסרית
בדבריו לעולים לרגל לבית המקדש, ירמיהו מתבטא נגדם בצורה קשה מאוד ומזכיר את חטאיהם באופן...
הידרדרות מוסרית
"הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם."
(פסוק ט)

איור: מיכל בן-חמו

בדבריו לעולים לרגל לבית המקדש, ירמיהו מתבטא נגדם בצורה קשה מאוד ומזכיר את חטאיהם באופן שדומה לרשימת החטאים בעשרת הדברות.
חז"ל מקשרים בין החטאים השונים הנזכרים בפסוק:

מגיד הכתוב שכל מי שהוא גונב, לסוף בא לידי שבועת שווא, שנאמר: "הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר" (ירמיה ז, ט).

(מכילתא דרבי ישמעאל, פרק כ, יד, א)

  • מדוע ירמיהו מזכיר רשימה ארוכה של חטאים? איזה מסר הוא רוצה להעביר?
  • כיצד מקשרים חז"ל בין החטאים?
שרירות לב
הפרשנות הנפוצה למילה "שרירות", שבאה תמיד בסמיכות למילה "לב" על הטיותיה השונות, קושרת בינה לבין...
שרירות לב
"וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע, וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים."
(פסוק כד)

איור: אורי פנחסי – ממתין לתשובת צוות 929

הפרשנות הנפוצה למילה "שרירות", שבאה תמיד בסמיכות למילה "לב" על הטיותיה השונות, קושרת בינה לבין השורש שר"ר. כמו שהשריר קשה כשהוא מתכווץ, כך גם הלב קשה לעיתים. לפיכך המושג "שרירות לב" מבטא עקשנות, הליכה בדרך הנוקשה ולא לפי השכל הישר.

להמשך קריאה

הביטוי מופיע כמה פעמים בתנ"ך, ונמצא בשימוש בעיקר אצל ירמיהו. אולי כדי להקצין את הביטוי עוד יותר, ירמיהו מוסיף ברוב הפעמים את המילה "הרע" אחרי המילה "לב".
יש פרשנים, כמו למשל רש"י ומצודת ציון, שסברו שהמילה "שרירות" היא מהשורש שו"ר שמשמעותו ראייה. כלומר – בני ישראל לא שמעו לאלוהים אלא הלכו לפי ראיית (נטיית) הלב הרעה שלהם.

  • כיצד משתמשים היום בביטוי "שרירות לב"? חפשו ברשת וספרו מה מצאתם.
מערת פרצים
ירמיהו מוחה על הפיכת בית המקדש למערת פריצים. אך מה משמעות המילה "פריצים"?חיפוש של המילה...
מערת פרצים
"הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם, גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם ה'."
(פסוק יא)

איור: מיכל בן-חמו

ירמיהו מוחה על הפיכת בית המקדש למערת פריצים.
אך מה משמעות המילה "פריצים"?
חיפוש של המילה "פָּרִיץ" במילון מלמד על שתי משמעויות:

  1. כינוי בפי היהודים לאציל או לבעל אחוזה פולני, שיהודים בגולה חיו בחסותו ושילמו לו מיסים.
  2. כינוי לאדם מושחת, הולל, פורק עול.
  • בדקו ב-dicta את הופעות המילה "פריץ" במקרא.
    איזו משתי המשמעויות מתאימה לדבריו של ירמיהו? הסבירו.
ירמיהו מבכה את חורבן המקדש
בנבואות ירמיהו יש שניוּת – מצד אחד הוא נביא החורבן המנבא על ההרס ועל הגלות...
ירמיהו מבכה את חורבן המקדש
"וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי, כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ."
(פסוק טז)

רמברנדט ואן ריין, ירמיהו מבכה את חורבנה של ירושלים, 1630, מאוסף רייקסמוזיאום

בנבואות ירמיהו יש שניוּת – מצד אחד הוא נביא החורבן המנבא על ההרס ועל הגלות שתבוא, מצד שני הוא נביא שבוכה על החורבן. לא סתם אלוהים אומר לו שלא יתפלל בעד העם.

להמשך קריאה

את השניוּת הזו מבטא רמברנדט ביצירתו זו באמצעים היוצרים מתח וניגודיות, למשל – כלי המקדש המונחים לפני ירמיהו לא איבדו את זוהרם הפיזי אך איבדו את מקומם הרוחני, ירמיהו לבוש בגדי פאר אך רגלו יחפה, כלי המקדש המונחים לפניו מוארים ומצוירים בדייקנות, בעוד שאר חלקי התמונה מצוירים באופן מרומז ולא ברור. ברקע נראית כפי הנראה ירושלים העולה בלהבות.
ירמיהו משעין את ראשו בכבדות על ידו השמאלית. תנוחה זו מכונה "תנוחת המלנכוליה", והיא מבטאת צער ושקיעה בהרהורים. מאחוריו ניצב עמוד כביר המשרה תחושה של עוצמה ויציבות שמנוגדת גם היא לדבריו של הנביא, המתאר כיצד ניתצו הכשדים את עמודי המקדש (ירמיהו נב, יב-יז).

עיבוד. מבוסס על יעל מאלי, תנוחת המלנכוליה באתר 929

  • היצירה של רמברנדט מבליטה מתח וניגודיות בדמותו של ירמיהו.
    היכן ניתן למצוא מתח וניגודיות בדמותו בפסוקים?
ירמיהו שובר את הכלים
הנרי פוסלי, מהדור הראשון של הזרם הרומנטי באומנות, קיבל השראה ליצירותיו מסיטואציות דתיות מלאות רגש...
ירמיהו שובר את הכלים
"וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ."
(פסוק יד)

הנרי פוסלי, הנביא ירמיהו, מאוסף מוזיאון מטרופוליטן לאומנות, מתוך ויקישיתוף

הנרי פוסלי, מהדור הראשון של הזרם הרומנטי באומנות, קיבל השראה ליצירותיו מסיטואציות דתיות מלאות רגש ודרמה. פוסלי צייר דמויות מלאות חיוּת ונחישות, והצטיין בתיאור דמויות בתנועה. יצירתו זו משקפת היטב את דרכו הנבואית הדרמטית של ירמיהו. הנביא הקשיש מתואר כשהוא נשען על מקל הליכה בידו האחת, ובידו השנייה מניף בזעם כד כעומד לנפצו.

  • התבוננו ביצירת האומנות של פוסלי וקראו את פסוקי פרק ז. האם לדעתכם תיאר פוסלי נאמנה את דמותו של הנביא ירמיהו?
    הביאו ציטוטים המחזקים את עמדתכם.
גיא בן הינום
גיא בן הינום הוא פיסת טבע בלב העיר ירושלים.  בימי ירמיהו ניצב בלב הגיא (במקום...
גיא בן הינום
"וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי."
(פסוק לא)

צילום: shutterstock.com

צילום: משה מילנר, לשכת העיתונות הממשלתית

גיא בן הינום הוא פיסת טבע בלב העיר ירושלים. 

בימי ירמיהו ניצב בלב הגיא (במקום שבו זורם הנחל) פסלו של האל העמוני מֹלֶךְ. הדרך לעבוד את האל מולך הייתה מחרידה – הקרבת בנים ובנות. ‫ייתכן שהגיהנום שהתרחש כאן הוא מקור שמו של הוואדי, גיא בן הינום, המכונה במקרא גם "גיא התופת" בשל הזוועות שהתרחשו בו.

  • לפי דברי ירמיהו – האם הפולחן הדתי של בני ישראל בגיא בן הינום היה מכוון לעבודת אלוהי ישראל או לעבודת האל מולך? הוכיחו מהפסוקים.
מה קרה לשילה?
ירמיהו משווה את עתידה של ירושלים החוטאת לגורלה של שילה שנחרבה. בשילה עמד משכן ה',...
מה קרה לשילה?
"כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה, וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל."
(פסוק יב)

לכניסה לסיור לחצו על התמונה

ירמיהו משווה את עתידה של ירושלים החוטאת לגורלה של שילה שנחרבה.
בשילה עמד משכן ה', ושם שירתו בקודש עלי הכוהן, בניו ושמואל הנביא.

  • היכן מסופר בתנ"ך על חורבנה של שילה?
  • חפשו באתר dicta את הערך "שילה", ואתרו את הפסוקים המתארים את חורבנה.
קורבנות
הפרק מהסדרה "תוהו ובוהו" עוסק בחשיבות הפולחן בעולם העתיק. הקרבת קורבנות הייתה עיקר המעשה הדתי...
קורבנות
"כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח."
(פסוק כב)

הפרק מהסדרה "תוהו ובוהו" עוסק בחשיבות הפולחן בעולם העתיק.
הקרבת קורבנות הייתה עיקר המעשה הדתי בכל הדתות, וביטאה את מה שהאדם יכול לתת לאל שלו.

  • כיצד סותרים דברי ירמיהו את דברי התורה בנוגע לקורבנות?

קרדיט: והארץ הייתה תוהו ובוהו – תולדות ארץ ישראל, פרק 6: השיבה | כאן 11 לשעבר רשות השידור / 2016

קץ עידן הקורבנות
תומר פרסיקו מדבר על האירוע שגרם להפסקת הקרבת הקורבנות בעולם העתיק. פרופ' סטרומזה הציע שעלתה...
קץ עידן הקורבנות
"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר."
(פסוק כא)

תומר פרסיקו מדבר על האירוע שגרם להפסקת הקרבת הקורבנות בעולם העתיק.
פרופ' סטרומזה הציע שעלתה תודעה דתית אחרת: פחות תיווך על ידי כהונה, ויותר דת של אמונה פנימית שאינה מצריכה קורבנות.

  • האם לדעת ירמיהו יש להפסיק להקריב קורבנות? מדוע?

קרדיט: תומר פרסיקו על הספר "קץ עידן הקורבנות" מאת פרופ' גדליה סטרומזה. צילום אמיל סלמן / הארץ, 2014

ביטוח החיים של אנשי יהודה
השיעורטון (שיעור בסרטון) מסכם את תפיסת הביטוח של העם: המקדש הוא ערובה לאי-חורבן. אנשי יהודה...
ביטוח החיים של אנשי יהודה
"עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית ה' וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר ה' כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לה'."
(פסוק ב)

השיעורטון (שיעור בסרטון) מסכם את תפיסת הביטוח של העם: המקדש הוא ערובה לאי-חורבן.
אנשי יהודה חושבים שהם יכולים לעמוד לפני האל בבית המקדש ובזכות כך להגיד לעצמם – ניצלנו.

  • האם לפי פרק ז ירמיהו מאמין בתפיסת הביטוח של העם?

קרדיט: שיעורטון – ירמיה א 3-1, ז 20-1 / 2015

נשים והכנת לחם במקרא
ההיסטוריה של הלחם הולכת 10,000 שנים אחורה, אל תחילת המהפכה החקלאית. הכנת הלחם היא תהליך...
נשים והכנת לחם במקרא
"הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק, לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי."
(פסוק יח)

ההיסטוריה של הלחם הולכת 10,000 שנים אחורה, אל תחילת המהפכה החקלאית.
הכנת הלחם היא תהליך ארוך – קציר, טחינה, הוספת נוזל וייבוש באפייה.
לחם מבטא את כל המזונות כולם, את הקיום, משהו בסיסי מאוד שגם אנשים עניים יכולים להרשות לעצמם.
הלחם שימש בטקסים דתיים, כמו בהבאת הקורבנות, וכן נזכר בשירה ובתפילה. אנשים התפללו לאל שיביא גשם כדי שהחיטה תצמח.

  • בעקבות דבריה של הילה אלפרט, כיצד אפשר להסביר את דברי ירמיהו – מדוע נשים לשו בצק לִמְלֶכֶת השמיים (כלומר – לְמַלְכַּת השמיים, האלה האם)?

קרדיט: ועשי לו הביריה / הילה אלפרט