"אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב" – הדרישות מיושבי הארץ

נכתוב על הלוח כותרת שתלווה אותנו לאורך השיעור: שני חורבנות שמהם יכלו אנשי יהודה להפיק לקחים. ננסה לזהות שני חורבנות שמהם יכלו אנשי יהודה להפיק לקחים ובכך למנוע את חורבנם שלהם. נאמר לתלמידים שהמהלך שלנו סובב סביב שני החורבנות הללו, ואותם עלינו למצוא.

שלב ראשון: זיהוי האזכור החוזר של חטאות הגויים
נקרין על הלוח את הפסוקים מספר דברים פרק יב:

כט כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם. ל הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם, וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי. לא לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם.

• איזו אזהרה מזהיר אלוהים את בני ישראל עוד בהיותם במדבר? (לא ללכת בדרכי הגויים וללמוד מהעבודה הזרה שלהם)
• מה החשש הגדול שמתלווה לכיבוש הארץ? (שעם ישראל יושפע לרעה מיושבי הארץ)

נזכיר ונכתוב על הלוח את שבעת העממים המוזכרים בתנ"ך: החיתי, היבוסי, האמורי, הגרגשי, הכנעני והחווי והפריזי. נסכם את המסקנות מקריאת האזהרה בדברים: אסור בשום פנים ואופן ללמוד מהגויים ומדרכם לעבוד את אליליהם, כי הדבר תועבה בעיני אלוהים.

נשאיר את שמות העממים כתובים על הלוח ונשלח את התלמידים לעבודה עצמאית על פסוקים א-יא: נבקש שיביאו ציטוט אחד לפחות המוכיח שבדורו של מנשה לא שמעו לאזהרתו של אלוהים ונהגו כעמי הארץ.

נזהה יחד את שלושת הציטוטים:

• פסוק ב – "כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
• פסוק ט – "לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
• פסוק יא – "מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו".

אחרי זיהוי שלושת הציטוטים נשאל את התלמידים:

• מה קרה לגויים שחיו כאן בארץ לפני בני ישראל?
• מדוע האזהרה הזאת נאמרת לבני ישראל לפני כניסתם לארץ?
• איזה לקח יכלו ללמוד מכך לגבי עתידם שלהם בארץ הזאת?

נקרא יחד את המסקנה בפסוק ח בפרקנו:
"וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם, רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים וּלְכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה". נתרגם את התנאי לעברית פשוטה בת ימינו:
רק אם ____________________________ אז _________________________

נשוב לכותרת שהשארנו על הלוח ונשאל:

• של מי היה האסון הראשון שממנו יכלו אנשי יהודה ללמוד ולהסיק מסקנות? (של הגויים שקדמו להם בארץ).

נכתוב על הלוח מתחת לכותרת: א – הכרתת הגויים שקדמו להם בארץ.

שלב שני: מטפורת הקו והמשקולת
נחלק דף לעבודה עצמאית על פסוקים ט-יב (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).

1. האם לפי הפסוקים אנשי יהודה עמדו בתנאי של אלוהים להישארות בארץ ישראל? הוכיחו את תשובתכם בציטוט מהפסוקים. (לא. "וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – פסוק ט, "הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו" – פסוק יא. העם חטאו אף יותר מהגויים שקדמו להם ולכן לא עמדו בכללי אלוהים)
2. מי האשם העיקרי בחטאים לפי הפסוקים? (מנשה – " וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה…")
3. מדוע לדעתכם הוא האשם אף שכל העם חוטא ולא רק הוא? (מכיוון שהוא המלך – המנהיג ולכן כולם נושאים אליו עיניים ללמוד ממנו)
4. איזו מילה בפסוקים מלמדת אותנו על הקשר בין העונש הקרב ובא לבין חטאי העם ומנשה? ("לכן" – פסוק יב)
5. לפניכם הסבר לביטוי "תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו" = יחוש זעזוע עמוק כשישמע דבר מה, כאילו מצלצלים באוזניו בכוח. באיזה הקשר מוזכר ביטוי זה בפסוקים? (בהקשר של הרעה שאלוהים עתיד להביא על ירושלים, פסוק יב: "הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו")

נסכם בקצרה במליאה: אנשי יהודה לא עמדו בתנאי שנתן אלוהים ולכן אלוהים עומד להעניש אותם בעונש נורא כל כך שמי שישמע אותו יזדעזע עד שיראה לו שאוזניו מצלצלות.

נקרין על הלוח שני איורים ונבקש מהתלמידים שימצאו בפסוקים יא-יד את הציטוט שמציג כל אחד משני האיורים (ראו איורים גם בממערך השיעור).

נזהה את "קו" ואת ה"משקולת" ככלי מדידה. ננתח את האיורים עם הציטוטים:
אלוהים עומד למדוד את ירושלים ובית דוד באותם מדדים שבהם מדד את שומרון ואת בית אחאב.

נכתוב זה לצד זה את המושווים:

• שומרון – ירושלים,
• בית אחאב – בית דוד.

נשאל:

• מדוע בית אחאב? במה נודע בית אחאב? (אפשר לשלוח את התלמידים לעיין בפסוק ג בפרקנו וגם במלכים א פרק כא פסוקים כ-כב שבהם מנמק אליהו את עונשו של אחאב וביתו)
• מדוע שומרון? מה קרה לשומרון ומתי? (חרבה ב-722 לפנה"ס)
  מה אם כך עומד לבוא על ירושלים?
• למה ספר מלכים משווה את ירושלים ובית דוד לשומרון ולבית אחאב, למה הוא לא אומר בפשטות שחורבן עתיד לבוא על יהודה בלי קשר לישראל? (תשובות אפשריות: (1) כי ממלכת יהודה צפתה בחורבן ממלכת ישראל וקיבלה הזדמנות להיטיב דרכיה וללמוד מהחורבן הסמוך ולא למדה, והתנ"ך מבקש להדגיש זאת. (2) אנשים ביהודה חשבו שבגלל בית המקדש ירושלים חסינה ואינה נמדדת בקריטריונים של שכנותיה. באמצעות ההשוואה מבהיר התנ"ך שאם ירושלים חוטאת, חטאיה נמדדים בדיוק כמו אלו של שכנותיה, וכמוהן היא אינה חסינה נגד חורבן)

בכיתות שהדיון סביב טקסט תנ"כי מורכב להן יותר אפשר לשאול:

• אם לתנ"ך חשוב להדגיש שירושלים נמדדת בדיוק באותם מדדים של שומרון, מה אפשר להניח שאנשיה הניחו לגבי עירם? מה יכול היה לגרום להם לחשוב כך?

אפשר לספר על בעל אחוזה שבנו היה משחק עם בנה של המשרתת, ופעם תפסו את בן המשרתת גונב ממתקים והענישו אותו בחומרה. כשתפסו את בן בעל האחוזה גונב ממתקים והביאו אותו אל אביו מה הניח? האם צדק? (הבן כנראה הניח שבשל מעמדו לא יענישו אותו. כפי שאנשי ירושלים חשבו שירושלים לא תוחרב)

נחזור אל הכותרת שבצד הלוח ונשאל:

• מהו האסון השני שממנו יכלו אנשי יהודה להפיק לקח?
• של מי הוא היה?

נכתוב על הלוח: ב – חורבן ממלכת ישראל.
נקרא יחד את חציו השני של פסוק יג: "וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת, מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ". ננסה יחד להבין:

• מה פירוש המילה למחות? (למחוק, לחסל, לסלק כל זכר)
• איזה מן אדם מוחה את הצלחת? (אדם רעב מאוד)
• באיזו צורה הוא מוחה את הצלחת? (כנראה ברעבתנות ובלהט, אפשר לתת כאן מקום לדמיון)

נמשיך את הדיון בקריאת פסוקים יד-טו – על הנטישה העתידית של יהודה, שארית העם בארצו.

ראינו שלממלכת יהודה היו שתי אזהרות, שני כישלונות ללמוד מהם – האחד של הגויים שחיו בארץ וגורשו ממנה בגלל חטאיהם, השני של ממלכת ישראל שנחרבה והוגלתה בגלל חטאיה. ברור שלארץ הזאת יש כללים, ושמישהו אוכף אותם.

• אם כך, איך לדעתכם יכול להיות שאנשי יהודה ומנשה בראשם העזו לחטוא בכל זאת? מה יכול להיות שאמרו לעצמם? ("לנו זה לא יקרה", "ירושלים קדושה ומוגנת")
• האם אנחנו לומדים מהעבר ונמנעים מלחזור על טעויות בחיינו שלנו – הפרטיים והלאומיים – או שגם אנחנו מוצאים את עצמנו שאננים ואומרים "לי זה לא יקרה"?

אפשר לסיים בסיעור מוחות קצר של דוגמאות לטעויות או "חטאים" מהעבר במישור האישי ובמישור הלאומי ומה אנחנו לומדים מהם לעצמנו.

תוכן: עיינו בפסוקים ומצאנו שהיו לממלכת יהודה שתי "נורות אדומות" שהזהירו מפני החטא – גורלם של עמי הארץ שאיבדו אותה לבני ישראל בגלל חטאיהם, וגורלה של ממלכת ישראל שחרבה בשל אותם חטאים. פירקנו את מטפורות ההשוואה לישראל ולמדנו על חורבנה העתידי של יהודה. דנו בשאלה מה אנחנו יכולים ללמוד מטעויות עבר כדי לתקן ולשפר את ההווה שלנו.
מיומנויות: התמודדות עצמאית עם פסוקים, זיהוי ציטוטים מתאימים, זיהוי מילת קישור סיבה ותוצאה, שימוש בביטוי בתוך הקשרו, התאמת איור גרפי לדימוי מטפורי.
מתודות: ניתוח האזהרה בדברים, זיהוי החזרה בפסוקים, "תרגום" התנאי להישארות בארץ, עבודה עצמאית עם הפסוקים, עבודה עם איורים מייצגי מטפורות.