איסור שפיכת דמים
פרק ט, א-ז
הזמנה ללימוד
נלמד על הציוויים של אלוהים לנח ולמשפחתו לאחר היציאה מהתיבה.
מבט ראשון- מפגש עם הפסוקים
נבקש מהתלמידים לפתוח את החומש ולעקוב באצבע אחרי הקריאה. נקרא את פרק ט פסוקים א-ט ונבקש מהתלמידים לחפש מה הציווי שאלוהים נותן לנח, ומה האיסור שהוא אוסר על נח. בזמן הקריאה נסביר את המילים הקשות.
מבט שני- הסבר הפסוקים ושאלות הבנה
- מה משמעות המילים "מוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ? (אפשר להיעזר בפירוש שטיינזלץ)
נסביר לתלמידים את פסוק ג: "…כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" – לפני המבול בני האדם היו צמחוניים ולא אכלו בכלל בשר, אחרי המבול אלוהים מתיר לבני האדם לאכול בעלי חיים. מותר לבני אדם לאכול בעלי חיים אך יש סייג: "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ, דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" (פסוק ד) ננסה להסביר את הפסוק בעזרת התלמידים (אפשר להיעזר בפירוש שטיינזלץ).
- מדוע לדעתכם מיד אחרי שהתורה כותבת שמותר לבני אדם להרוג ולאכול בעלי חיים מופיע האיסור להרוג בני אדם? (כדי להבחין בין בני האדם שאסור להרוג והחיות שבני האדם מורשים להרוג כדי לאכול)
מבט שלישי- התבוננות
נכתוב על הלוח את המילים מתוך פסוק ו: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ".
נבקש מהתלמידים לשים לב אילו שתי אותיות חוזרות על עצמן ארבע פעמים בשש המילים שלפנינו – דל"ת ומ"ם.
- מדוע האיסור על שפיכת דם מגיע מיד אחרי שנח יוצא מהתיבה?
- מה הקשר בין הציווי "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (פרק ט פסוק א) לבין האיסור על שפיכת דם?
עבודה אישית:
נבקש מהתלמידים לכתוב בצורה ציורית את הפסוקים, בדומה לציור שראינו בסרטון.
מבט לחיים
נספר לתלמידים כי במסורת היהודית מופיע כמה פעמים דמיון בין הלבנת פנים – העלבה של אדם עד שהוא מחוויר מרוב בושה לבין רצח.
"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא נח ע"ב. )
אמנם הגמרא מדגישה "כאילו שופך דמים" ובכל זאת יש דמיון בין שפיכת דם אמיתית לבין העלבה. נשאל:
- מה הדמיון בין רצח לבין העלבה?
- מדוע חשוב להיזהר לא להעליב?
נבקש מהתלמידים לשתף במקרה שבו הם נעלבו או ראו מישהו אחר שנעלב, איך הם הרגישו? (יש להיזהר שלא לפגוע בחברים, אפשר לספר בלי שימוש בשמות)
נבקש מהתלמידים להציע עצות שיעזרו לנו להימנע מהעלבה ונכתוב את העצות על הלוח.
נאזין ל'שיר השיימינג' של ארקדי דוכין.
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: הבחנו בשורש חוזר בפסוקים (מילה מנחה), למדנו על חיוב ועל איסור שאלוהים נתן לנח בצאתו מהתיבה, צפינו בציור אומנותי של הפסוק וציירנו בעצמנו את הפסוק, למדנו על איסור הלבנת פנים, האזנו לסיפור אישי ושמענו את שירו של ארכדי דוכין 'שיר השיימניג'.
מיומנויות: זיהוי שורש חוזר בפסוק, קריאת עצמאית והבנת תוכן הפסוק.
מתודות: האזנה לשירים, ציור קליגרפי של פסוק, עבודה בקבוצות.