אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו… ובנות ירושלם יוצאות וחולות [מחוללות] בכרמים.
(משנה מסכת תענית פרק ד משנה ח)
אפשרות ראשונה – חשבון:
נכתוב על הלוח את התרגיל הזה:
200=600-400
נבקש מהתלמידים לחשוב כיצד קשור כל אחד מהמספרים האלו לסיפור שלנו.
(600 לוחמים נשארו מבני בנימין, 400 בנות מיבש גלעד נלקחו כדי להינשא לבני בנימין ולמנוע את הכחדת שבט בנימין מעם ישראל)
היום נראה מה הפתרון היצירתי שמצאו בני ישראל בעבור מאתיים הגברים הנותרים שלא נמצאו בעבורם נשים.
אפשרות שנייה – תמונה:
נקרין תמונה של המחוללות בכרמים, נתבונן בה ונשים לב לפרטים המופיעים בה.
נבקש מהתלמידים להעלות השערות מה קורה בתמונה.
נסביר כי התמונה מתארת מצב מסוים מהפסוקים שנלמד היום ועוד נחזור אליה בהמשך השיעור.
נקרא בקול את פסוקים יג-כה בפרק כא ונבקש מהתלמידים לשים לב בעת הקריאה עם מי מתחתנים בני בנימין הנותרים (עם בנות שילה).
שש מאות בני בנימין מתחבאים עדיין באזור בשם 'סלע הרימון'. נציגי בני ישראל מגיעים אליהם.
נכתוב על הלוח את פסוק טו: "וְהָעָם נִחָם לְבִנְיָמִן כִּי עָשָׂה ה' פֶּרֶץ בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".
נשאל את התלמידים:
נקרין על הלוח את שלושת הפסוקים שבעזר ההוראה, נקרא אותם בקול, נזכיר את ההקשר שבו הם מופיעים ונבקש מהתלמידים לנסות לגלות על פי ההקשר מה פירוש המילה ניחם.
למילה ניחם יש פירושים רבים בהקשרים שונים. בהקשרים שראינו למעלה פירוש המילה ניחם הוא התחרט. בני ישראל מצטערים על הכחדתו האפשרית של בנימין ומנסים לתקן את תוצאות מעשיהם על ידי מציאת נשים לבני בנימין.
בכיתה מתקדמת אפשר להאיר את עיני התלמידים גם למילה "נָחָם" שאינה מודגשת בפסוק יז בפרק יג בספר שמות: "הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" שם המשמעות שונה לחלוטין וקשורה למילה להנחות.
נשוב לשאלות הבנה על הפסוקים שלנו:
נחזור ונתבונן בתמונה שהצגנו בתחילת השיעור (ראו עזר הוראה: המחוללות בכרמים) ונשאל את התלמידים:
למורה: ייתכן שהבנות שיצאו לחולל בכרמים ידעו מראש שבני בנימין אורבים בכרמים ורצו למצוא כך בן זוג, וייתכן שהופתעו ונחטפו. יש לתת מקום לשתי האפשרויות כאשר דנים ברגשותיהן של בנות שילה.
הפרק מסתיים בפסוק מוכר וחשוב: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה".
כלומר, כל מה שקרה, וגם פתרון הבעיות הבעייתי בפני עצמו, קרה משום שלא היה מלך בישראל.
ננסה לשער כיצד היו הדברים נראים לו היה מלך בישראל באותה תקופה:
נבקש מאחד התלמידים להיות המלך, מתלמיד אחר להיות נציג שבטי ישראל ומתלמיד אחר להיות נציג שבט בנימין. נבהיר כי לו היה מלך בישראל ייתכן שכל סיפור פילגש בגבעה לא היה מתרחש מאימת דין המלך, וגם לו היה מתרחש – העונש הניתן עליו היה עונש קשה בעבור בני הבלייעל שעשו את המעשה, וממילא לא הייתה פורצת מלחמת אחים. אך כעת נתמקד רק בפרק שלפנינו.
המלך יזמן אליו את נציגי השבטים ואת נציגי בנימין. הוא יעדכן אותם במצב שנוצר ויבקש שיציעו פתרונות, הם יציעו בין השאר את הצעות הפתרון שעלו, אך המלך יפסול אותן בטיעונים שונים ויציע הצעות הגיוניות יותר.
אך כמה חבל, בימים ההם לא היה מלך בישראל, כל איש עשה הישר בעיניו וזו התוצאה…
בנות ישראל יצאו לחולל בכרמים משום שהיה זה יום חג.
נקרא יחד את המשנה ממסכת תענית המתארת חג דומה לחג המתואר כאן, אם כי יש לזכור שהמשנה נכתבה בתקופה מאוחרת הרבה יותר.
המשנה אינה מספרת לנו למה חגגו באותו יום. ייתכן שמדובר בחג חקלאי הקשור לעונת בציר הענבים. הגמרא מוסיפה סיבות אחרות לקיומו של החג.
לסיום אפשר להקרין כתבה המסכמת את גלגולו של החג מתוך אתר ynet (ראו קישור גם בממערך השיעור)
בני ישראל עמדו בפני בעיה – שבט מישראל עומד להיכחד כי נותרו בו רק שש מאות גברים בלי נשים. הם מצאו שני פתרונות לבעיה: השאתם לבנות יבש גלעד שלא נכללו בשבועה לבני בנימין וארגון חטיפה של בנות שילה בידי בני בנימין. אף אחד מהפתרונות האלו איננו מושלם. שני הפתרונות בעייתיים מאוד, ולמרות זאת בחרו בני ישראל לפתור כך את הבעיה. מדוע?
לעיתים אנו נאלצים לעשות דבר אף שברור לנו שהוא אינו מושלם, כדי להביא לפתרון, ולו חלקי, לבעיה שאנו ניצבים בפניה.
נדביק על רצפת הכיתה פס ארוך במסקינגטייפ – בקצהו האחד נניח כרטיס ועליו כתובה המילה 'טוב' ובקצהו השני כרטיס ועליו כתובה המילה 'רע'. נקרא בקול מגוון פתרונות לבעיות והתלמידים יעמדו לאורך הציר בהתאם לדעתם על הפתרון המוצע לכל בעיה. ואלו הם הבעיות והפתרונות המוצעים:
נסכם: אנו, כבני אדם, ובייחוד על סף גיל ההתבגרות, נוטים לשפוט כל פתרון כ'טוב' מוחלט או 'רע' מוחלט, אף שבפועל רוב הפתרונות לבעיות אינם כאלה. אנחנו יודעים שהפתרון שבידינו אינו טוב, אך אם האלטרנטיבה העומדת בפנינו היא להשאיר את הבעיה על כנה, לפעמים נצטרך להשתמש באותו פתרון בכל מקרה.
תוכן: נחשפנו לפתרון היצירתי השני של בני ישראל למציאת נשים לבני בנימין: חטיפת נערות שיצאו לרקוד בכרמים לרגל החג. ראינו שפתרונות מעין אלו שהציעו בני ישראל והתנהלו לפיהם, אפשריים רק כאשר אין מלך שמכוון את הכול, ואיש הישר בעיניו יעשה. בסיום השיעור שוחחנו על גלגולו של החג שבו חוללו בכרמים לאורך הדורות.
מיומנויות: פירוש מילה על פי הקשרה בכמה פסוקים במקרא, קריאת משנה וקישורה לפסוקים.
מתודות: פתרון תרגיל חשבון, התבוננות בתמונה, הצגה המתארת את המצב כאשר יש מלך בישראל, צפייה בכתבה ועמידה על ציר על הרצפה.
כתבה על ט"ו באב מתוך אתר YNET.
"בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" (בראשית מט, כז). כמו שהזאב הזה חוטף, כך היה שבטו של בנימין חוטף, שנאמר: "וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ… וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם…" (שופטים כא, כא).
(מעובד. על פי: מדרש בראשית רבה, פרשה צז)
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בְּבִגְדֵי לָבָן שְׁאוּלִים, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ, וּמְחוֹלְלוֹת בַּכְּרָמִים.
וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? – בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל).
(מעובד. על פי: משנה, מסכת תענית, פרק ד משנה ח)
משמעות הביטוי "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" – כל אדם פועל על פי מצפונו ותחושתו האישית, ולא על פי חוק אחיד. היום משתמשים בביטוי זה בעיקר כדי לתאר התנהגות שלילית, ניצול לרעה של אנרכיה וקריסה של השלטון המרכזי.
בני בנימין חוטפים את בנות ישראל המחוללות בכרמים בשילה, איור מתוך תנ"ך מורגן, סביבות 1240. מתוך ויקישיתוף
האיור מתוך "תנ"ך מורגן", שככל הנראה הוזמן על ידי לואי התשיעי, מלך צרפת. האיורים בתנ"ך זה מושפעים מהאומנות הגותית, ומתארים אירועים מרכזיים על פי סדר הופעתם בתנ"ך.
חשיבותו העיקרית בכך שהמאייר "הלביש" את האירועים התנ"כיים בתפאורה של תקופתו, ולכן זהו מסמך חשוב ביותר למחקר התרבות החומרית של תקופת ימי הביניים – ארכיטקטורה, ביגוד, כלי נשק ושריון, כלי עבודה, אוניות ועוד, המתוארים לפרטי פרטים בצבעים חיים.
באיור נראים בני בנימין אורבים בין הגפנים לבנות שילה. האירוע המתואר נראה כמו מסיבת גן נעימה – האווירה תרבותית, רגועה, אפילו מחויכת.
לקיחת הנשים המחוללות, יוליוס שור פון קרולספלד, חיתוך עץ מתוך הספר: "Die Bibel in Bildern", 1860. מתוך ויקישיתוף
האומן הגרמני יוליוס שנור קרולספלד (1872-1794) צייר ציורים רבים העוסקים בתנ"ך.
ביצירה מתוארת לקיחת הנשים המחוללות בידי בני שבט בנימין. תפאורת הכרמים האִידִילִית שברקע עומדת בניגוד להתרחשות הטראומטית – חטיפה המונית, אלימה וכוחנית.
הקוֹמְפּוֹזִיצְיָה (ארגון האלמנטים והדמויות במרחב היצירה), שמאופיינת באי-סדר, ממחישה היטב את המהומה שהתרחשה במקום, ונדמה שכמעט אפשר לשמוע את קולות המאבק.
שִׁילֹה – עיר קדומה ששכנה כ-30 ק"מ מצפון לירושלים, בין בית אל לשכם. שילה הייתה עיר מקדש, מרכז ברית השבטים מימי ההתנחלות: שם הציבו את אוהל מועד, שם הפילו גורל על חלוקת הנחלות בארץ, שם התאספו למלחמה נגד יושבי עבר הירדן המזרחי שהקימו לעצמם מזבח משלהם.
שילה חרבה כנראה בידי הפלשתים לאחר קרב אבן העֵזֶר, במאה ה-11 לפני הספירה, ושכבת חורבן (שכבת אֵפֶר שריפה, מפולת מבנים או כלי נשק, שמעידה על חורבן אלים של המקום) בחפירות העיר מאשרת זאת. חורבנה של שילה נחשב לעונש מאת ה'.
יָבֵשׁ גִּלְעָד היא עיר מקראית בנחלת שבט מנשה, בעבר הירדן המזרחי. העיר נקשרה בהמשך בשמו של שאול המלך: מייד לאחר שנבחר שאול למלך עלה נחש העמוני על יבש. שאול יצא למלחמה, הציל את אנשי יבש גלעד והיכה את עמון מכה רבה.
במלחמתו האחרונה של שאול נגד פלשתים נפלו שלושת בניו, ושאול עצמו נפל על חרבו ומת. הפלשתים תקעו את גוויית שאול בחומת בית שאן, ותושבי יבש גלעד, שזכרו את החסד שעשה עימם, לקחו את עצמותיהם של שאול ובניו מהחומה וקברו אותם תחת האשל ביבש גלעד.
חוזה אֵסַרְחַדוֹן – שבועת אֱמוּנִים של המלכים הכפופים למלך ממדי לשמור אמונים לאשור ולמלכהּ לרגל חילופי מלכים בשלטון, בשנת 672 לפנה"ס. The Trustees of the British Museum © , CC BY-SA 4.0,
שבועה היא הצהרה על כך שדבריך הם דברי אמת, התחייבות שהדברים הנאמרים נכונים או עומדים להתקיים. הנשבע לוקח אחריות על אמיתוּת דבריו. הוא מתחייב בשמו, בשם ה' או בשם הזולת על אמיתוּת דבריו, ואם השבועה תופר – צפוי לו עונש. בעולם העתיק היה לשבועה כוח רב, ומרגע שניתנה אין להפר אותה מחשש לקללת האל.
הפסוק מתאר חג קדום שנחגג בכרמים וככל הנראה היה קשור לבציר, לציון סיום העונה החקלאית. החג נחוג מחוץ למקדש, והנשים, כמי שמסמלות את הפִּרְיוֹן, לקחו בו חלק נכבד. קשה לדעת אם חטיפת הנשים הייתה אירוע חד-פעמי או שמדובר במנהג קבוע שהתלווה לאותו החג. במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיה הרומאית אנו מוצאים סיפורים דומים על חטיפת נשים.
פרקי הסיום של ספר שופטים – סיפור פסל מיכה וכיבוש ליש על ידי בני דן, וסיפור פילגש בגבעה – מתארים הידרדרות בתחומי המוסר, החברה, הדת והמשפחה, וכל זאת בתקופה שבה אין מלך בישראל.
הפסוק הסוגר את ספר שופטים מציין לסיכום האירועים בפרקים האחרונים כי: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה."
קרדיט: שופטים יז-כא. איש הישר בעיניו יעשה/ 929 תנך ביחד, 2015
איך מסתדרים בני ישראל ללא שופט או מלך? הסרטון מתאר מה קורה במצב שבו אין הנהגה לעם.
קרדיט: חדשות התנ"ך: פילגש בגבעה / כאן חינוכית, 2016