"כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ"

פתיחה:
במהלך הקודם העמקנו בתולדות הנבואה ובמהותה, חילקנו את סדר הנביאים ונחשפנו להבדל הסגנוני בין ספרי נביאים ראשונים לנביאים אחרונים. היום ניכנס להבדלים מהותיים יותר בסגנון הפעולה של הנביאים, בנמעני הנבואה ובתוכן של נבואותיהם. לשם כך נשווה בין הנביאים הראשונים עצמם (שאותם אנו מכירים) לבין האחרונים.

א. הדרך לתפוס את תשומת לב העם
נשלח את התלמידים לעיין במקורות המובאים בדף העבודה (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור) ולעבוד בזוגות על הבנתם ועל מציאת המכנה המשותף להם.

במליאה נסכם: הנביאים עושים מעשי ניסים. העם רואה שנעשה דבר על-טבעי, משתכנע ומשנה את דרכיו.
אם כך, מה משתנה בתקופת הנביאים האחרונים?
נענה על כך אנחנו: הנביאים האחרונים בדרך כלל משיגים את תשומת הלב של השומעים שלהם באמצעות מעשים סמליים ומילים ולא באמצעות ניסים. גם הנביאים הראשונים השתמשו במילים ובמעשים סמליים כדי להעביר את המסרים שלהם אך הנביאים הראשונים עשו גם מעשי ניסים.
המהלך מציע שתי אפשרויות – ללמוד מן המוכר וללמוד מן החדש.

אפשרות ראשונה – ללמוד מן המוכר:
ניגש למקומות שבהם נביאים ראשונים השתמשו במילים ובמעשים סמליים ולא במעשי ניסים כדי להסביר מהם אותם מילים ומעשים סמליים. במקום ללמוד את העיקרון מתוך טקסט חדש מנביאים אחרונים שעלול להיתפס כמאיים, נזהה את השימוש במילים ובמעשים סמליים מתוך טקסטים שכבר למדנו.

אומנות הדיבור – אמצעים רטוריים:
נבקש מהתלמידים לפתוח את ספר מלכים א בפרק יח פסוק כא ולקרוא על פנייתו של אליהו אל העם בהר הכרמל ודרישתו שיבחרו בין אלוהים והבעל. נשאל את התלמידים:

• מיהו הנביא? (אליהו)
• למי הוא מתנבא? (לעם בהר הכרמל)
• האם הוא מחולל נס ברגע ההוא? (לא)
• איך הוא גורם לעם להקשיב לו? (באמצעות מטפורה ושאלה רטורית – עד מתי תנסו כציפור לקפוץ בין שני ענפים בלי להחליט על איזה מהם אתם עומדים? זו דוגמה לשימוש בשאלה רטורית ומטפורה המעוררים את תשומת לב העם עוד לפני שהתחולל נס. כמו השאלה הרטורית והמטפורה, ישנם אמצעים רטוריים רבים שבהם השתמשו הנביאים כדי לתפוס את תשומת לבם של שומעיהם)

מעשים סמליים:
נוסף על אומנות הדיבור עושים הנביאים מעשים סמליים שנועדו לחדד את המסר שהם מעבירים.
דוגמה שהתלמידים כבר למדו בכיתה ח ועכשיו נבקש שייזכרו בה נמצאת בשמואל א פרק טו פסוקים כו-כח (שמואל קורע את כנף מעילו של שאול). נבקש מהתלמידים לקרוא את הפסוקים ונשאל אותם:

• מי הנביא? (שמואל)
• למי הוא מנבא (לשאול)
• מה המעשה הסמלי שהוא עושה? (קורע את כנף מעילו)
• מה המשמעות שלו? (שמלכות שאול עומדת להיקרע ממנו ולעבור לאחר)
• האם המעשה של שמואל הוא נס? על-טבעי? (לא, זו פעולה משונה, אבל טבעית)
• אם המעשה אינו על-טבעי, למה הוא גורם לשאול להקשיב? (כי הוא חזק, חזותי ומותיר רושם)

אפשרות שנייה – ללמוד מן החדש:
ניגש ללמוד על השימוש של נביאים אחרונים במילים וסמלים מתוך קטעים מירמיהו.

אמצעים רטוריים:
נקדים ונאמר שאנחנו עומדים לקרוא פסוק מדברי נביא ששמו ירמיהו שניבא בימי חורבן יהודה וירושלים, ובפסוק הוא פונה אל העם. נקרא יחד את הפסוק וננסה להבין את דבריו – נסביר את המילה "פָּרִצִים" = שודדים, פורעי חוק. ירמיהו שואל: האם בית אלוהים הפך למאורת גנבים בעיני העם?
נשאל את התלמידים:

• האם מתואר בפסוק נס? (לא)
• איך ירמיהו גורם לעם להקשיב לו? (הוא שואל שאלה רטורית שיש בה ניגוד – הבית שאלוהים נתן לו את שמו לעומת מערה של שודדים נחותים. באמצעות שאלה רטורית פרובוקטיבית הוא גורם לסובבים אותו לחשוב ולבדוק מחדש את מעשיהם)

מעשים סמליים:
נקדים ונאמר שגם הקטע הזה מתוך ספר ירמיהו ובו מצווה ירמיהו לעשות מעשה סמלי. נקרין את הקטע על הלוח.
נשאל את התלמידים:

• מה המעשה הסמלי שאלוהים מבקש מירמיהו לעשות? (לא להתחתן ולא להביא ילדים)
• מה המשמעות שלו? (החורבן – אין טעם להביא ילדים שימותו גם כך בחורבן הקרב על יהודה)
• האם המעשה של ירמיהו הוא נס? על-טבעי? (לא, זו פעולה משונה, אבל טבעית)
• אם המעשה אינו על-טבעי, איך הוא יגרום לעם להקשיב? (אנשים סקרנים – ודאי אנשים רבים בעם שואלים את עצמם למה אדם כמו ירמיהו לא התחתן ולא הקים משפחה, והם יקשיבו כשיסביר)

לסיכום שלב זה: הראינו את ההבדל בין נס לסמל, ואת האופן שבו תקופת הנביאים הראשונים מתאפיינת גם באומנות חילול הניסים וגם בשימוש בסמלים וברטוריקה הגורמת לעניין אצל השומעים. לעומתה, תקופת הנביאים האחרונים מתאפיינת בעיקר באומנות הדיבור והעברת המסרים ופחות בניסים גלויים. הספרים שונים בהתאם לכך – הנביאים הראשונים הם סיפוריים יותר ומלווים את מעשיו ונפלאותיו של הנביא, ולעומת זאת האחרונים הם שיריים ומליציים יותר ומביאים יותר את דברי הנביא ממש. מובן שבעצם ההצלחה של הנביא לנבא את העתיד יש יסוד ניסי.

ב. צורה – ההבדל בין אופיים של ספרי נביאים ראשונים לאופי ספרי נביאים אחרונים
כאמור, מכיוון שהנביאים האחרונים יותר שיריים ומליציים, כדי לגרום לעם להקשיב למסרים המועברים בהם בלי ניסים, חשוב להכיר את הכלים הרטוריים שבהם השתמשו כדי לגרום לשומעיהם להקשיב.

• רטוריקה – אומנות הדיבור, הנאום והשכנוע.
• אמצעים רטוריים – דרכים להעביר מסר בצורה יפה, עוצמתית ומשכנעת.

נכתוב על הלוח את האמצעים הרטוריים שלהלן:

1. חזרה
2. תקבולות
3. דימויים
4. שאלות רטוריות
5. מטפורות
6. משלים

נסביר בקצרה על כל אמצעי רטורי, ונשלח אותם לעבודה עצמית (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).

נעבור על דף העבודה יחד בכיתה ולאחר מכן נתמקד במכנה המשותף לתוכן הנבואות של הנביאים הראשונים. נחלק לתלמידים את דף העבודה לעבודה עצמית (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).

המילה החוזרת בכל ההיגדים בדף העבודה היא: משפט. מילים החוזרות במקצתם: יתום, אלמנה, אמת, טוב וחסד.

במהלך שעבר ראינו שיש הבדל סגנוני בין ספרי הנביאים הראשונים לאלו האחרונים. במהלך זה ראינו שיש גם הבדלים בין הנבואות עצמן – גם באופן שבו נמסרו – בסמלים ומילים ולא בניסים, וגם בתוכן הנבואה – שעסק יותר בהתנהגות מוסרית וצדק מבפולחן.

חשוב להדגיש – היה עיסוק במוסר גם בנביאים ראשונים, וראינו זאת בכיתה ח – נתן הנביא, מוכיח את דוד על לקיחת אשת אוריה החיתי; אליהו מוכיח את אחאב על הפגיעה בנבות – שניהם נביאים ראשונים שבאים ללמד את המלך מוסר. אבל הנביאים האחרונים הרחיבו את קהל היעד לעם כולו.

• מדוע לדעתכם הנביאים האחרונים הקדישו לעניין המוסר בעם משאבים רבים כל כך?
• מדוע מוסריות העם חשובה כל כך לאלוהים ולנביא?
• האם מוסריות העם משפיעה גם על מצבו של העם?
• מה היו אומרים לנו הנביאים האחרונים?

תוכן: בחנו את ההבדלים בין נבואותיהם של נביאים ראשונים ואחרונים הן מבחינה צורנית-סגנונית הן מבחינה תוכנית. דנו בחשיבותו של העיסוק במוסר.
מיומנויות: ניתוח מקורות ומציאת משותף, אמצעים רטוריים, זיהוי מילים חוזרות, הוצאת מסר ממקורות שונים.
מתודות: ניתוח מקורות ומציאת המשותף – דפי עבודה, קריאה משותפת, התאמת אמצעים רטוריים לדוגמאות, זיהוי מילים חוזרות ומסר בנביאים אחרונים.