ואין בכלל עשרת הדברים (עשרת הדיברות) שהם כלל התורה כולה, זכר לעולה ולזבח
- כיצד רד"ק מסביר את הסתירה?
ירמיהו מתפלל למען העם, אך אלוהים ממשיך בענישתו של העם. נדון בפער התפיסות בין העם לאלוהים בדבר עבודת אלוהים הרצויה – פולחן מול מוסר.
הצעה ראשונה – 'דרך ארץ קדמה לתורה':
המשמעות המקובלת היום לביטוי זה היא שהתנהגות אנושית ראויה היא הבסיס לקיום התורה והמצוות ובלעדיה אין למצוות ערך. נשאל את התלמידים:
הצעה שנייה – סדר עדיפויות בערכים:
נחלק את הכיתה לקבוצות, כל קבוצה תקבל רשימה של מצוות או ערכים והיא תצטרך לסדר את הרשימה בסדר חשיבות המצוות (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור). לאחר מכן נדון במליאה:
תפילתו של נביא, תפקידו של נביא
ירמיהו השמיע באוזני העם נבואות קשות על חורבן המקדש והגלות הצפויה לעם. נקרא את פסוק טז ונשאל את התלמידים:
נשאל את התלמידים:
שאלה רטורית:
נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוק יז ונשאל את התלמידים:
חטאי העם – מידה כנגד מידה:
נקרא עם התלמידים את פסוקים יח-כ שבהם אלוהים מתאר את חטאי העם ואת העונש הצפוי להם. נקרין לתלמידים את הפסוקים בסימון החטא והעונש – מידה כנגד מידה ונבקש מהתלמידים לכתוב במילים שלהם כיצד בא לידי ביטוי רעיון ה'מידה כנגד מידה'.
נקרא את פסוק כא ונשאל את התלמידים:
קריאה ולימוד בחברותות – מהי עבודת האל הרצויה בעיניו?
נחלק את הכיתה לזוגות ונבקש מהם לקרוא את פסוקים כג-כח ולענות על השאלות שלהלן:
פרקנו דן בעיוות של גוף בלי נשמה – של עשייה בלי הלב. נשאל את התלמידים:
אפשר לדון על התנדבות מתוך הרגל וכורח ולא מתוך רצון אמיתי, על שירות צבאי בלי חיבור אמיתי לדבר ועוד…
תוכן: דנו בפער התפיסות בין העם לאלוהים בדבר עבודת אלוהים הרצויה, פולחן סתמי וטכני ריק מתוכן מול מוסר.
מיומנויות: שאלה רטורית, מידה כנגד מידה, אמירה אירונית.
מתודות: דיון בדבר כפל התפקידים של הנביא, השוואה בין מקורות, עבודה בחברותות.
סתירות בין מקורות
נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוק כב ואת שמות פרק יב פסוקים ה-ו וויקרא פרק א פסוק ב ולענות על השאלה:
לאור השאלה הקודמת נבקש מהתלמידים לשער:
נציג לתלמידים את פרשנותו של רד"ק לשאלה.
יח הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי.
העונש (מידה כנגד מידה)
כ לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלהים: הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל פְּרִי הָאֲדָמָה, וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה.
העונש הוא מידה כנגד מידה:
אמר ר' יהודה הלוי: כתוב "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם" (ירמיה ז, לא) – מה היא התופת? שהיו מקישין בתופים, מה הוא הנום? שהיו הכמרים אומרים למולך כשהתינוק מנהים (משמיע קולות של בכי ונהי): יהנה לך! יערב לך!
ראה איך היו להוטים אחרי עבודה זרה!
(עיבוד. על פי: תנחומא בובר, הוספה לפרשת ואתחנן)
היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז, ד).
למה נאמר ג׳ פעמים? משום שרצה לומר להם – אל תהיו בוטחים על שלוש רגלים שאתם חוגגים בשנה. אם אין אתם עושים רצוני, אין חגיכם חשובים לפָנַי כלום.
(עיבוד. על פי – אוצר מדרשים, ל"ב מדות באגדה א, יד)
ירמיהו מבטא את תסכולו של האל מהתנהגות עמו. הם עסוקים בהקרבת קורבנות במקום ללכת בדרכיו. במקום להקשיב לו הם עושים את מה שהם מוצאים לנכון, בשרירות לב.
הפרשנות הנפוצה למילה "שרירות", שבאה כמעט תמיד בסמיכות למילה "לב", קושרת בין הלב לבין השורש שר"ר. כמו השריר הקשה, כך הלב קשה לעיתים. לפיכך המונח "שרירות לב" מבטא עקשנות, הליכה בדרך הנוקשה ולא לפי השכל הישר. הביטוי מופיע כמה פעמים בתנ"ך, ובעיקר אצל ירמיהו. אולי כדי להקצין את הביטוי עוד יותר, מוסיף ירמיהו ברוב הפעמים את המילה "רע" אחרי המילה "לב".
(עיבוד. על פי: לירון מרוז, "בשרירות לבם", אתר מיזם 929.)
גלוית ברכה לשנה טובה. מאוסף גלויות היודאיקה ע"ש יוסף ומרגיט הופמן ז"ל, המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית בירושלים
כמה וכמה פעמים מופיע הביטוי "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה" בספר ירמיה. לעיתים, כמו בפרק הנוכחי, כחלק מנבואת זעם המתייחסת לאובדן ימי החגיגות והשמחה, ולעיתים בהקשר חיובי של שמחת החתן והכלה. הפסוקים בהקשר החיובי מוכרים לציבור היהודי, רובו ככולו. הם התגלגלו והפכו להיות הברכה השביעית בשבע ברכות החופה, המכונות בתלמוד "ברכות חתנים" – ללא ספק אחד מרגעי השיא בחתונה היהודית המסורתית.
עיבוד. על פי: שרון מייבסקי, "להתחתן בלי הרבנות", אתר מיזם 929
יִרְמְיָהוּ – שלמה טנאי
וְיִרְמְיָהוּ אָמַר דִּבְרֵי אֱמֶת,
מָרִים, קָשִׁים וְלֹא כִּחֵד.
חֻרְבָּן הִבְטִיחַ יִרְמְיָהוּ,
עֹנֶשׁ עַל הָאֱמֶת וְלֹא טִיַּח.
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעוֹד עִמְעֵם
מִתַּחַת לֶאֱמֶת מָרָה, קָשָׁה,
לְאַט לְאַט קָרַס וְנֶהֱרַס.
וְיִרְמְיָהוּ עוֹד מוֹטֵט, מוֹתֵת
וְאֶבֶן לֹא הִשְׁאִיר עַל אֶבֶן –
וּדְבָרָיו כֻּלָּם אֱמֶת.
וּבְבוֹא נְבוּכַדְנֶצַּר לִירוּשָׁלַיִם
הָיְתָה כְּבָר חֲלוּלָה כֻּלָּהּ.
וּלְיִרְמְיָהוּ הוּא חָלַק כָּבוֹד
עַל הָאֱמֶת, שֶׁשָּׁחֲקָה וְשֶׁנָּקְבָה.
וְנִשְׁאֲרָה לָנֶצַחַ הָאֱמֶת,
אַךְ לֹא הָיְתָה עוֹד יְרוּשָׁלַיִם.
מתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך, 2005. © כל הזכויות שמורות להוצאת משכל. © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
בתמונה מתואר הנביא ירמיהו, פרט מתקרת הקפלה הסיסטינית שבוותיקן. רגליו של ירמיהו משוכלות, ידו האחת מונחת על ירכו וידו השנייה על פיו ועל זקנו. תנוחתו והבעת פניו מביעים הרהור, אכזבה ועצב. תיאור זה מתאים לתיאורו של ירמיהו במקרא כנביא שחש שתפקידו גורם לו סבל.
עיבוד. על פי: ענת בסר, מקראנט
הדמיה של המקדש בתקופת בית ראשון וברקע השערים המוליכים אל המקדש Johnreve, ויקישיתוף
ירמיהו מתייצב, לראשונה בספר, בשער בית ה', ומקבל פקודה לומר את נבואתו ללא פחד. הנבואה הזו מערערת את אחד מיסודות האמונה הרווחת בישראל. העם רגיל לדברי נועם של "נביאים" המסתובבים בחצר המקדש ומרגיעים את העם: "היכל ה' היכל ה'". בדבריהם מעמיקים הנביאים את התודעה שהבית הזה ניחן בסגולה פלאית להציל את כל מי שבא בשעריו. זהו השקר שאותו מבקש ירמיהו לנפץ.
"אל תסתכלו בהיכל", אתר מיזם 929
גיא בן הינום הוא אחד מיובליו של נחל קדרון. על פי המסורת היהודית, משמו נגזר השם "גיהנום" כמקומם של הרשעים בעולם הבא. גיא בן הינום נזכר במקרא כחלק מן הגבול שבין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין (יהושע טו, ח; יח, טז). בימי המלוכה נודע האזור כמקום פולחן המֹלֶךְ (או מלכּום) — האל של בני עמון.
כאן בנו תושבי ירושלים במות לעבודה זרה, ועליהן הקריבו את ילדיהם ושרפום באש (דברי הימים ב לג, ו). הנביא ירמיהו יצא נגד מנהג זה והוכיח את תושבי ירושלים: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו ז, לא).
עיבוד. על פי: רוני רייך, גדעון אבני ותמר וינטר, אבני דרך בירושלים: מדריך לאתרי העתיקות, 2009. © רשות העתיקות.
בפסוקים מתואר פולחן צבא השמיים, שחלק ממנו הוא פולחן לאלה אשתר – אלת האהבה, הפריון והמלחמה במיתוס השומרי, המכונה "מלכת שמיים" בפולחן האשורי. במרכז מעשה הפולחן עמדו נסכים (יין שיצקו על המזבח) והעלאת קטורת.
סמלה של האלה אשתר הוא כוכב נוגה, ונראה שאותם "כַּוָּנִים" שעשו נשות יהודה למלכת השמיים היו בצק בצורת כוכב.
מדברי ירמיהו עולה שגם לאחר הרפורמה של יאשיהו המשיכו יושבי יהודה לקיים מנהגים אליליים, אלא שהיה זה פולחן משפחתי ביתי שנעשה בעיקרו על ידי יחידים ועל ידי נשים, ולא פולחן המוני במקומות מרכזיים כמו שהיה נהוג קודם לרפורמה.
הגר, היתום והאלמנה נמנים עם החלשים והמקופחים שבחברה. המקרא נחלץ להגנתם של המוחלשים, אלה שאין להם אפשרות להתפרנס ואין מי שיגן על זכויותיהם. חוקי המקרא מרבים באזהרות ובאיסורים על פגיעה במעמדות אלו, ונבואות הנביאים גדושות בתוכחות לחברה ולשופטים על עושק שלהם ועל הטיית דין בענייניהם.
על פי: מקרא גשר: האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה. © גשר מפעלים חינוכיים
ירמיהו הנביא לא יכול היה לוותר על שליחותו, אף שהייתה קשה מנשוא עבורו ושהעם סירב לשמוע לו לאורך כל הדרך.
קרדיט: 929 ירמיהו/929 תנך ביחד, 2016