נתברר לנו שהמשותף לכל הסיפורים [על הולדת דמות מקראית מרכזית] דיו להעמיד סוג ספרותי בעל קווי היכר מובהקים ובעל נושא מוגדר – פרשת הולדתו או הישרדותו של איש רב-חשיבות, אשר ייעודו המיוחד קשור באורח הדוק בעובדה, שללא התערבותו המיוחדת של האל הוא לא היה זוכה לחיות…
על שלושה רכיבי יסוד, המצויים בכל סיפורי הלידה ובשניים מסיפורי ההישרדות עומד הסוג הספרותי הזה. הראשון שבהם הוא המצוקה (אי יכולת ללדת מחמת עקרות או זקנה ו/או סכנת מוות המאיימת על חיי הילד), השני הוא הנס (ביטול המצוקה על ידי האל – לידת בן זכר ו/או הצלתו ממוות), והרכיב השלישי הוא ייעוד שלמענו הוענקו החיים לילד…
הקשר ההגיוני שבין שלושת רכיבי היסוד האלה נהיר: המצוקה החמורה מצריכה את התערבותו הנסית של האל (משום שללא נס אין אפשרות להתגבר עליה), והענקת החיים הנסית יוצרת זיקה ייעודית בין האל לבין היילוד. מתן החיים הפלאי מסביר מניין לו, לבעל הייעוד, הסגולות המופלאות המאפשרות לו לממש את ייעודו, ולמה שורה עליו חסד האל.
מתוך אוריאל סימון, 'נס ונדר בהולדת שמואל', קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים, ירושלים תשנז.
