- קראו את פסוקים א-ז והתאימו את הפסוק המתאים לתמונה.
- קראו את פסוקים א-ז והתאימו את הפסוק המתאים לתמונה.
- קראו את פסוקים א-ז והתאימו את הפסוק המתאים לתמונה.
בפרק מא יוסף מוצא מהכלא כדי לסייע בפתרון חלומות פרעה. משמצליח יוסף לפתור בחוכמה ובדיוק את החלומות, פרעה ממנה אותו למשנהו, ויוסף פותח בסדרת פעולות נמרצת העתידה להציל את גורל הממלכה. נתמקד ביחידה זו ביכולתו של יוסף להתבונן למציאות בעיניים ולפעול כדי ליצור עתיד טוב ובטוח.
הצעה ראשונה – קטע מהגמרא:
נקרין קטע מהגמרא במסכת ברכות.
נסביר את הקטע לתלמידים: זקן אחד פורש את חלומו בפני עשרים וארבעה בעלי מקצוע, וכל אחד מציע פתרון אחר לחלומו, והפלא ופלא – כל הפתרונות מתקיימים.
נשאל את התלמידים:
נחדד את הרעיון העובר בקטע שלפיו הפתרון לחלום טמון בדיאלוג, וכוחו הוא בהבנת הפותר את הסיטואציה ולא בתוכן החלום לבדו.
הצעה שנייה – הצעת פירוש לחלום:
נבקש משלושה תלמידים לבוא לקדמת הכיתה. אחד מהם יספר לשניים האחרים חלום מפחיד – אפשר לבקש ממנו לאלתר ואפשר לבקש ממנו לספר את החלום הזה (הוא יכול להוסיף פרטים לסיפור כאוות נפשו):
"התעוררתי בבוקר שטוף זיעה, ונזכרתי בחלום נורא: העולם היה שרוף, הבית שגדלתי בו עמד שומם ומרחוק ראיתי כמה כלבים משוטטים בין ההריסות".
נבקש משני התלמידים המאזינים להציע פרשנויות סמליות לחלום – אחד יציע פרשנות אופטימית (אתה מוכן לחסל את העבר, מה שהיה היה); והאחר פרשנות קודרת (אתה חושש שמשהו רע יקרה, משהו נפיץ בחייך).
נשאל את התלמיד שסיפר את החלום:
שלב ראשון – המשבר – פסוקים א-ח:
בטרם הקריאה בפרק נספר לתלמידים כי פרעה חולם בפסוקים שני חלומות רבי משמעות.
נקרין לתלמידים את התמונות ונבקש מהם לקרוא את פסוקים א-ז ולהצמיד את הפסוקים הרלוונטיים לכל תמונה.
לאחר שהתלמידים יתאימו בין הפסוקים לתמונות נאסוף ונקרא בקצרה שוב את הפסוקים עם התלמידים. נשאל:
נקרא עם התלמידים את פסוק ח ונשאל:
אפשר להציע שחכמי פרעה אינם מעוניינים לפרש לפרעה את משמעות החלום כי הם חוששים מהתוכן מבשר הרע של החלום ומתגובת מלכם, או לחלופין, יכול להיות שהם מתקשים לקבל את האפשרות שאסון ממשמש ובא, אך ייתכן גם שהם פשוט לא יודעים את הפתרון.
שלב שני – יוסף מועלה מהבור ומפרש את חלומות פרעה (פסוקים ט-כד):
נקרא עם התלמידים את פסוקים ט-טז ונשאל:
שלב שלישי – פתרון יוסף – להביט למציאות הקשה בעיניים ולא לפחד לומר את האמת (פסוקים כה-לב):
נקרא עם התלמידים את פסוקים כה-לב ונשאל:
*הערה למורה: אפשר לעסוק כאן במשמעות השומן בעולם העתיק (ראו 'אפשר עוד…').
*הערה למורה: נבקש להדגיש את יכולתו של יוסף – אף שהוא אסיר חסר כול בארץ זרה, ואף שהוא יודע שתשובתו עלולה לקומם עליו את פרעה, הוא מתייצב באומץ מול האדם החזק במצרים ואומר בפניו אמת קשה ומרה – למרות כל זה הוא לא חושש לומר את האמת לפרעה.
שלב רביעי – ממשבר לפתרון – יוסף מציע לפרעה דרך להיחלץ מן המשבר (פסוקים לג-לו):
יוסף היטיב להתבונן למציאות בעיניים, אך הוא אינו מסתפק בכך ומציע לפרעה פתרון מעשי למשבר הרעב הצפוי במצרים.
נקרא עם התלמידים את פסוקים לג-לו ונשאל:
שלב חמישי – סיכום:
בפרק מא יוסף מגיע למדרגה הגבוהה ביותר של פותר החלומות. לא רק שהוא משכיל לפרש חלומות, אלא גם מעז לשתף את פתרונם הקשה עם מלך מצרים ואף להציע פתרון מקורי למציאות הקשה הצפויה בשנים הבאות.
נסביר כי בכך יוסף ממשיך בקו השינוי שזיהינו בפרק מ – מאדם פסיבי שמקבל את המציאות כפי שהיא לאדם יוזם שפועל לשנות את המציאות. בפרק מ הוא נשא באחריות לגורלו, וכאן הוא כבר נושא באחריות למצרים כולה.
נכתוב על הלוח את האמרה הזאת המיוחסת לאפלטון: "הצורך הוא אבי ההמצאה".
נבקש מהתלמידים להסביר את האמרה ואחר כך נזמין אותם לשתף במקרים שבהם הם ניצבו בפני בעיה, ומצאו לה פתרון יצירתי והפכו אותה להצלחה גדולה.
תוכן: קראנו את פרק מא ולמדנו על דמותו של יוסף דרך האופן שבו פירש את חלומותיו של פרעה. יוסף פירש את החלום בצורה ישירה וכנה, צפה משבר כלכלי במצרים ואף הציע לו פתרון מעשי.
מיומנויות: התמודדות עצמאית עם טקסט, אפיון דמות והערכתה, חשיבה ביקורתית.
מתודות: פתחנו את השיעור בקטע ממסכת ברכות העוסק בפתרון חלומות או במשחק תפקידים בנושא פתרון חלומות וערכנו דיון.
מדרשי שם:
בפרק מא פסוקים נ-נב נולדים ליוסף שני בנים – אפרים ומנשה. יוסף מעניק להם שמות בעלי משמעויות כמעט מנוגדות – האחד עוסק בנשייה – שכחה – ובעבר המשפחתי הכואב; ואילו השני בפריון ובפנים אל העתיד. אפשר וכדאי להתמקד במדרשי השם, בכוחם של שמות ואף להציע לתלמידים להשתעשע במתן מדרשי שמות בעצמם.
מוטיב הבגדים:
סיפורי יוסף עזים בצבעים ובבגדים. ראשיתם בהענקת כותונת הפסים ליוסף, המשכם במאבק הבגדים בין יוסף לאשת פוטיפר ולבסוף בפרקנו עומד עיסוק מרתק בהופעה חיצונית – הן בהכנתו הפיזית של יוסף למפגש עם פרעה (פסוק יד) הן בהלבשת פרעה את יוסף במיטב המלתחה המצרית (פסוק מב). אפשר להתעכב על כוחם של הבגדים ושל ההופעה החיצונית בשרשרת סיפורים זו.
שומן ויופי בעולם העתיק:
שלא כאידיאל היופי המודרני המקדש רזון, בעולם העתיק להיות שמן היה הישג, שכן אוכל לא היה בהישג ידם של רוב האנשים. הבנה זו מחדדת עוד יותר את כוחו של חלום פרעה. להעמקה אפשר לפנות לטורה של רחי קדוש באתר 929.
"עשרים-וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה – וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה".
וכל כך למה? כדי שאחר כך יבוא יוסף וייטול את הגְדֻלָה.
אמר הקב"ה שאם יבוא יוסף תחילה ויפתור את החלום, אין זה שבחו. יכולים החרטומים שיאמרו לו – אילו שאלת אותנו, כבר פתרנו אותו לך. אלא המתין להם עד שנתייגע פרעה והתייאש והוציאו את רוחו, ואחר כך בא יוסף והחזירה.
(עיבוד. על פי: מדרש בראשית רבה, פרשה פט, פסקה ו, לפי ביאור שנאן)
שנתיים תמימות המתין יוסף ששר המשקים יפעיל בשבילו פרוטקציה אצל פרעה. ושר המשקים היה עסוק, הוא שכח.
מה תפקיד השִׁכְחָה המודגשת הזו בסיפור?
חלק מהפרשנים והדרשנים הציעו שהשנתיים הנוספות הן עונש ליוסף. אחרים הציעו שבשנתיים הללו עבר יוסף תהליך של שינוי, תהליך התבגרות. המדרש הזה מציע פירוש שמפענח לעומק את מוטיב החלומות בסיפורי יוסף.
ולמה נתווספו לו ב' שנים?
כדי שיחלום פרעה, ויתגדל יוסף על ידי חלום, שנאמר: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם…"
(מדרש בראשית רבה, פרשה פט, פסקה ג)
מבוסס על: דניאל שרשבסקי, "הטעות של יוסף", אתר מיזם 929
שר המשקים לוקח סיכון – הוא מזכיר למלך פרעה הנוכחי את העובדה שהמלך שלח אותו לבית הסוהר. הקדמתו – "אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" – נועדה להסיט את תשומת הלב מעברו הפרטי ולמקד את הפניה שלו בענין יוסף. האם התכוון השר לחטאים שבגללם ישב בבית האסורים, או שמא חטאו הוא ששכח את יוסף? לא ברור.
שר המשקים מספר לפרעה על אותו נער עברי שסייע לו בפתרון החלום שחלם, ויכול לסייע גם בפתרון חלום המלך.
פרעה חלם שני חלומות: האחד על פָּרות והשני על שיבולים. וכך נפתח תיאור החלום השני: "וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת" (מא, ה). בהמשך פרעה חוזר על החלום באוזני יוסף. תיאור שבע השיבולים המלאות הצומחות מקנה אחד, כלומר מגבעול אחד, הוא סימן לשפע העתיד לאפיין את שבע השנים הטובות – שנות השובע.
החל בעברית הרבנית של ימי הביניים יש שימוש בביטוי "עלה בקנה אחד" במשמעות של התאמה והיעדר סתירה. נראה שהציור שעמד לנגד עיניהם הוא הצמיחה ממקור אחד, ומכאן התואַם (הרמוניה) והזהות בין הדברים.
מבוסס על: "עלה בקנה אחד", האקדמיה ללשון העברית.
אסנת אשתו של יוסף זוכה להתייחסות מעטה בפסוקים. ספר קדום בשם "יוסף ואסנת", שנכתב ביוונית במאות הראשונות לספירה, הופך אותה לאישיות רבת עוצמה. ספר זה מספר על נערה מצרייה עשירה, עובדת אלילים, אשר הוקסמה מאישיותו של יוסף והתאהבה בו.
היא החליטה לתקן את דרכיה, להרוס את הפסלים שאותם עבדה, לצום ולהתפלל וכך להתקרב לאלוהי ישראל ובסופו של דבר גם להינשא ליוסף. הסיפור משופע בעלילה מפותלת ובתפניות דרמטיות, ונראה שמטרתו הייתה לעודד נשים בעולם ההלניסטי להתקרב אל עם ישראל ואל תורתו, על ידי הצגת אסנת כמעין גיורת קדומה שראוי ללכת בדרכה. כך הפכה אסנת, שהתורה ממעטת לעסוק בה, לאישיות רבת עוצמה, בבחינת אור לגויים.
מבוסס על: אביגדור שנאן, "אהבת יוסף ואסנת", אתר מיזם 929
מגורי האפיפיור בוותיקן עוצבו על ידי הצייר והאדריכל האיטלקי רָפָאֵל. בין השאר ניתן למצוא שם את מחזור סיפורי יוסף שצייר האומן המפורסם. הציור נאמן למתואר בפרק, ומבקש להעלות את הסיפור לדרגה קלאסית לצד סיפורים מכוננים במקרא. אך יש פער בין ציור לבין טקסט. חלוקת התפקידים כביכול ברורה, הטקסט מספר והציור מתאר.
וכיצד הציור יכול לשלב את חלומות פרעה ברצף הסיפור? במקרה זה האומן נדרש לשלם מס בצוּרת ה"בועות" ובהן הפרות והשיבולים, כדי שלא תהיה אי הבנה ויהיה ברור באיזה סיפור מדובר.
מבוסס על הרצאה של דוד איבגי – "על דמותו של יוסף באמנות". © בית אבי חי
היאור – שמו המקראי של נהר הנילוס. אורכו של הנהר כ-6,655 ק"מ, שטח אגן הניקוז שלו כמעט 3.5 מליון קמ"ר והוא מתחרה באמזונס על התואר – הנהר הארוך בעולם. הנילוס מתחיל בשני יובלים גדולים – הנילוס הלבן (מאגם ויקטוריה) והנילוס הכחול (מהרי אתיופיה) והוא מקור המים העיקרי בדרום סודן, בסודן ובמצרים.
עם כל השינויים שהתרחשו מאז ימי הפרעונים ועם כל האמצעים הטכנולוגיים המודרניים, הנהר הוא עדיין מקור המים היחיד של האזור המדברי הענק (ורואים זאת היטב בתמונה). הוויכוח על חלוקה צודקת של מימיו בין התושבים המתגוררים לאורך כל נתיב הזרימה שלו, הוא היום מקור לסכסוכים מדאיגים מאוד. כאז כן היום, כל מצרי שחי לאורך הנילוס מכיר את הדאגה המתמדת ממחסור במים. אלה הם החיים במצרים, ולא רק בחלומו של פרעה.
מבוסס על: בילי סביר, "מקור מים וכאב ראש לא קטן", אתר מיזם 929
ממגורה (מקום לאחסון תבואה יבשה) בתל מגידו, תקופת הברזל. Hanay, Tell Megiddo_Wikimedia commons, CC BY-SA 3.0
אופיו הריכוזי של השלטון המצרי, שנהוג היה החל מאיחודם של כל המחוזות לממלכה אחת סביב שנת 3,000 לפנה"ס, חייב את השליט להקים מערכת גדולה של ממגורות ממלכתיות. המלך, שהיה המעסיק הגדול ביותר ברחבי הממלכה, והיה מופקד על העסקתם של אנשים שעברו מחקלאות לעיסוקים אחרים – בצבא, באדמיניסטרציה, בבנייה וכדומה – היה אחראי לא רק לתשלום משכורתם אלא אף להזנתם בפועל.
על כן בשנת בצורת היה על המלך לספק את מזונם של כל המצרים, ולצורך זה נאגרו באוצרות המדינה לא רק מתכות ואבנים יקרות, אלא בעיקר מזון. משום כך נגבו מהחקלאים מיסים. כמויות מזון גדולות אוחסנו במבני ממגורה מיוחדים, שנבנו לתכלית זו. אסמים אלו היו קבוצות של מבנים עגולים בעלי גג דמוי חרוט, וסביבם חומה מבוצרת להגנה. בכל ממגורה כזאת היו שני פתחים – האחד בחלק העליון לשם מילוי, והשני קרוב לרצפה לשם הרקה.
משה ויינפלד (עורך), ספר בראשית, 2002, עמ' 224, הוצאת דברי הימים.
© הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.
כתב חרטומים, הירוגליפים בכניסה להיכל העמודים במקדשכרנך שבלוקסור. צילום: גיאגיאגיא, מתוך ויקיפדיה העברית
חרטומי מצרים נזכרים במקרא בהקשר של מעשי ניסים ונפלאות, כמכשפים חכמים המסוגלים לפענח חלומות או לבצע להטים מרשימים (למשל בשמות ז, פסוקים ח-יג).
מקור המילה "חרטומים" בביטוי המצרי "חרי טפ", שפירושו: כוהן "קורא" – כוהנים שהיו ממונים על הפעולות המאגיות שהיו חלק בלתי נפרד מן הדת המצרית. חוקרים שונים ניסו להסביר את מעשי החרטומים בדרכים טבעיות, אבל קסם וכישוף אינם ניתנים להסבר הגיוני. המקרא מדגיש בכל מקום את עליונותו של ה' על כל מעשה כישוף.
הביטוי "חרטומים" הושאל גם לתיאור הכתב המצרי, המכונה בעברית "כתב חרטומים". בלועזית מכונה הכתב "כתב הירוגליפי" (כתב הכוהנים) ובמצרית כונה הכתב "מילות האל", כלומר – קדוש. לימים, בשל העובדה שהכתב המצרי הוא כתב תמונות קשה ביותר לפענוח, וגם בעת העתיקה רק סופרים יחידי סגולה ידעו לקרוא ולכתוב בו – הפך המושג למילה נרדפת לכתב בלתי מובן.
מבוסס על: גליה דורון, "חרטומים", 2005, מקראנט. © מטח.
טבעת עם חרפושית- מצד אחד צורה של חיפושית הזבל (ששימשה כקמע במצרים העתיקה) ומהצד השני חותמת ייחודית של עונד הטבעת. 1539-1794 לפנה"ס, מצרים. אוסף Walters Art Museum, CC BY-SA 3.0
הפרק שופך אור על מנהגי התרבות המצרית. לאחר פתרון החלום, פרעה ממנה את יוסף למשנה למלך מצרים והמינוי נחתם בטבעת המלך. יוסף מולבש בהדר בבגדי שש-פשתן רשמיים ותכשיט זהב מונח על צווארו. הוא מורכב במרכבת המלך ואנשי הארץ כורעים ברך לפניו. הכבוד להנהגה והפאר שהיה מנת חלקם של הנמנים עליה, היו חלק מהותי במנהגי העמים השכנים. לִרְאָיָה – הדמיון למגילת אסתר בתיאור הדר המלכוּת בפרס.
ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על בראשית מא.
קרדיט: סימנים – בראשית מא / 929 תנך ביחד, 2015
גיא זוארץ והכלכלן שלמה מעוז משוחחים על פרשת "מקץ".
קרדיט: פרשת מקץ / פרשת השבוע עם גיא זוארץ, 2015