
איורה של מיכל בן חמו מתוך אתר 929
בשיעור זה נעסוק בדמותו של המלך כפי שהיא משתקפת בחוק דברים יז, נבחן אם התורה מצווה על עם ישראל למנות מלך בכניסתם לארץ או מנבאה את הדרישה של העם ונענית לה. בהמשך נעמוד על משמעות ההגבלות הרבות שהתורה מציבה על המלך ובמטרתן. מתוך הלימוד נעמוד גם על הצורך להגביל מנהיגים בימינו.
הצעה ראשונה: סרטון
נצפה יחד בקטע מתוך מלך האריות (ראו עזר הוראה: משתגע כבר מלך להיות) ונשאל את התלמידים:
הצעה שנייה: תמונה
נקרין את התמונה של מיכלבן חמו מתוך אתר 929 (ראו עזר הוראה: מלך – איור).
הצעה שלישית: דיון
נשאל בכיתה:
שלב ראשון- מלך רשות או חובה?
נקרא בכיתה את פסוקים יד-כ ונבחן יחד:
נקרין שתי אפשרויות פיסוק של הפסוקים על הלוח (ראו דף עבודה: "וְאָמַרְתָּ"– ציווי או יוזמה?).
נשאל בכיתה לסיכום שלב זה:
שלב שני: ההגבלות והחובות של המלך
על המלך מוטלות לא מעט הגבלות וחובות לפי הציווי:
נקרין על הלוח קטע ממאמרה של רוני מגידוב (ראו דף עבודה: סוסים, נשים וכסף).
נשאל בכיתה:
שלב שלישי וסיכום: תכלית החוק
נקרא את פסוק כ ונשאל:
נסכם ונאמר כי ההגבלות הרבות על המלך באות לחזק את האמונה שלו ושל כל העם בהנהגתו של אלוהים. המלך, אם ימונה, אינו אלא כלי בידיו של ה', וההגבלות מסייעות לכולם לזכור זאת.
נדון בכיתה:
נקרין בכיתה עוד קטע ממאמרה של רוני מגידוב, "חוק המלך" (ראו דף עבודה: חוק המלך – רוני מגידוב).
בקטע מודגשים שני טיעונים: אחד בעד מינוי מלך בישראל והאחר נגד.
אפשר לסיים בצפייה בסרטון אנימציה שמסביר יפה את חוק המלך בדברים (ראו עזר הוראה: סרטון 929 הנאום האחרון של משה. ההסבר מתחיל בדקה 2:12).
נזמין את התלמידים לנסח חוקים מודרניים שיגרמו לצמצום כוחו של מנהיג בימינוויעודדו אותו לנהוג בצניעות ולחוש ענווה.
אפשר להציע לתלמידים לנסח את החוקים במבנה דומה למבנה החוק בתורה:
נזמין את התלמידים לשתף ברעיונות ונעורר דיון בכיתה על החוקים המוצעים.
תוכן: למדנו את דברים פרקיז פסוקים יד-כ והכרנו את חוק המלך המקראי. עסקנו בשאלה אם מדובר בחובה או רשות למנות מלך ובמטרתן של ההגבלות הרבות על המלך.
מתודות: דיון, האזנה לשיר וניסוח חוקים.
מיומנויות: פרשנות ימי הביניים, ניתוח לשוני של משפט ושל מילה, עיון במאמר.
השיר "משתגע כבר מלך להיות" מתוך הסרט מלך האריות:
פורסם על ידיTaliTolkchov ב-16 באוגוסט 2015
נצפה בסרטון "הנאום האחרון של משה" מדקה 2:12:
פורסם על ידי 929 תנך ביחד ב-26 בפברואר 2019
המדרש מספר על המלך אגריפס העומד וקורא את חוק המלך. אגריפס היה בנו (או נכדו) של הורדוס, והוא מלך ביהודה בסוף תקופת בית שני – בימי המעבר בין התקופה החשמונאית לנציבות הרומית. האימפריה הרומית תמכה בשושלת זו, והדבר גרר יחס ביקורתי מצד חז"ל.
אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל
וְקָרָא עוֹמֵד –
וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ"לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" (דברים יז, טו), זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת.
אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא, אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!
אתר ספר האגדה מבית סנונית
המתיחות המתבטאת בסיפור קשורה למעמדו השנוי במחלוקת של אגריפס. בשל מעמדו הרם של המלך הוא אמור לקרוא את התורה בישיבה (ולא בעמידה), לאחר שקיבל אותה מן הכוהן הגדול, וזאת בניגוד לכוהן הגדול, הקורא אותה בעמידה. ואולם אגריפס מוחל על כבודו מפני כבוד התורה וקורא גם הוא את התורה בעמידה.
"וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (דברים יז, יז). רבי יהודה אומר: מרבה הוא לו ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו [מיראת ה']. רבי שמעון אומר: אפילו אחת ומסירה את לבו – הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים"?
אפילו כאביגיל [שהיתה צדקת ומנעה מדוד המלך לעבור עבירה (שמואל א פרק כה).
(תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כא, עמוד א. על-פי פירוש שטיינזלץ)
בפסוק נזכרים שלושה מקרים, הנמצאים במחלוקת משפטית – דם, דין ונגע – שכדי להכריע לגביהם יש להביאם בפני שופט. מבינים זאת מכיוון שסיכומם ניתן במילים "דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ" – דברים הנתונים במחלוקת משפטית.
נראה כי שלושת המונחים מתייחסים לסוגיות הקשורות לדין הפלילי ולדין האזרחי ואינם קשורים לענייני פולחן.
ובימינו… מקובל להשתמש בביטוי בקשר לחוסר שוויון ולאפליה: הבחנה בין אדם לאדם בשל מוצאו, דתו או מינו.
מבוסס על יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא: דברים – כרך שני, טז, יח-לד, יב, 2016, עמ' 456. © עם עובד
רוּם לֵב וגַבְהוּת לב הם צירופים שמשמעותם יהרות וגאוותנות. כוח נוטה לשנות את מי שזוכה בו, ובמיוחד כשמדובר בתפקיד הנהגה. קיימת סכנה כי המלך יאבד את האיזון הנדרש על מנת למלא את תפקידו כראוי. הפסוקים מזהירים מפני סכנה זו ומבהירים כי מוצאו של המלך אינו שונה מנתיניו. הם "אחיו", ואל לו לראות בהם נתינים.
אדוארד פוינטר, ביקור מלכת שבא אצל שלמה המלך, 1890, שמן על קנבס. מאוסף גלריית ניו סאות' ויילס, מתוך ויקישיתוף
ביקור מלכת שבא אצל שלמה המלך, צוייר בשנת 1890 ומציג את רגע הביקור ואת הפאר שאפיין את הרגע.
נראה שחוק המלך נכתב לפי מידותיו של המלך שלמה:
הוא הִרְבָּה בנשים, והן אכן הטו את לבבו: "וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ" (מלכים א יא, ג). הוא הִרְבָּה ברכוש: נכסיו המרשימים של שלמה מוצגים לראווה ברשימה מפורטת (מלכים א י, יד-כה). המילה "זהב" מופיעה שם 11 פעמים. הוא הִרְבָּה בסוסים: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים" (מלכים א ה, ו)
מבוסס על רוני מגידוב, "חוק המלך", 2005, מקראנט. © מטח
מיכה גודמן כתב ספר עיון על משה. רגע לפני מותו נושא משה את נאום חייו. בנאומו, כפי שמציע מיכה גודמן, פרשנות מהפכנית ביחס לאנושיות, לדת ולכוח.
אם העם יבקש מלך, קובעת התורה, צריך להיעתר לבקשתו. אך רק בתנאים קשוחים: ללא ריבוי נשים, סוסים ומיסים, בהגבלה של הבריתות הדיפלומטיות, של עוצמת הצבא וגודל התקציב. ההיסטוריה של הפוליטיקה מלמדת, שהשאיפות של מלכים הן תמיד אותן שאיפות: להגדיל את הכוח שבידיהם ואת מרחב השליטה של מלכותם. אך התורה מנסה לייסד מלכות שאינה כְּיֶתֶר המלכויות, מלכות שכוח מצומצם וריבונותה מוגבלת. משה חוזה שיבוא יום והעם יבקש מלך כמו שיש לכל העמים, והוא משיב: מלך כן. ככל העמים – לא.
מבוסס על: מיכה גודמן, הנאום האחרון של משה, 2014, עמ' 71. © כנרת, זמורה, ביתן, דביר- מוציאים לאור.
הדרישה לריכוז הפולחן מופיעה לראשונה בספר דברים, וחוקרים מוצאים בספר זה את מקור ההשראה לרפורמות הדתיות של חזקיהו, שהיה הראשון שריכז את הפולחן בישראל – וגם לרפורמות של יאשיהו.
בספר לא מוזכרת המילה "ירושלים", ואולם מקובלת ההנחה כי הכוונה למקדש בירושלים. בספר מוזכר הר גריזים (בתמונה), ועל כן רואים בו השומרונים את מקום הפולחן.
מבוסס על: משה וינפלד ודוד כהן-צמח, עולם התנ"ך – דברים, 2002, עמ' 27, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.
ביטוי מנחה בספר דברים הוא הביטוי: "המקום אשר יבחר ה'" – לרוב בהקשר של פולחן והקרבת קורבנות, וכאן בהקשר של משפט. ריכוז הפולחן והעמדת מרכז משפטי עליון הם נושאים בעלי חשיבות רבה בספר דברים. החזרה של הביטוי בספר דברים מעלה את השאלה, מדוע ירושלים אינה מזוהה כמקום הנבחר.
מצד הגישה המחקרית, ניתן לשער כי מחברי הספר לא רצו לייחס זיהוי מפורש לתקופתו של משה, מפני שירושלים לא הייתה מרכז פולחני ישראלי עד לימי דוד ושלמה.
מצד הפרשנות המסורתית אין מדובר במקום אחד קבוע אלא במקומות שונים. שילה הייתה מרכז הפולחן עד שירושלים הפכה למרכז הפולחן היחיד.
עד שקמה ממלכת החתים, מקום גידולם של סוסי המלחמה היה מצרים. מלך שירבה לו סוסים יצטרך לעמוד בקשרים קרובים עם מצרים, ואלה – על פי הפסוק – אינם קשרים רצויים.
"וְלֹא יָשִׁיב": אולי יש כאן אי-נחת מן האפשרות של הישענות על מצרים ומן התקווה להיעזר בה בהשגת רכב ופרשים. ואולי הכתוב רומז למה שהתרחש במצרים בעבר הרחוק של העם.
בישראל הקדומה רוב המשפחות היו מונוגמיות ומעטים לקחו אשה שנייה כשקיוו להיבנות ממנה בהיות אשתם הראשונה עקרה .
אך בבית המלכות ובבתי העשירים המצב היה שונה וריבוי נשים – פוליגמיה ובעקבותיו ריבוי ילדים ציין את כבודו ועושרו של האיש .
בבתי המלוכה ריבוי נשים ענה גם על הצורך לשאת נשים מטעמים מדיניים .
בארמונות שנמצאו בישראל אין עדות לקיום ארמון המיועד לנשים, אולם ישנם עדויות הן במקרא והן מחוצה לו על תופעה זו.
במגילת אסתר הפילגשים והנשים מכונסות בבית נשים- הרמון ובמצרים העתיקה, בימי ממלכה החדשה נמצא תבליט קיר באל עמארנה שבו מתואר בית הנשים בארמון פרעה אח'נתון. בציור נראים שני פתחי הבית ועליהם ניצבים שומרים ואילו בפנים הבית, נראות המלכה ובנותיה ועוזותיהן עוסקות ברחיצה וטיפול בגופן, והן מהלכות במלבושים קלים
מבוסס על: חיים ביינארט ומנחם הרן (עורכים), אנציקלופדיה מקראית, כרך ה, 1968, עמ' 859 ועל משה דוד קאסוטו, עורך ראשי, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, 1968, עמ' 93. © מוסד ביאליק
טבעת עם סוסים, מצרים. צילום: Aoineko, מאוסף מוזיאון הלובר, מתוך ויקישיתוף
הסוס מוזכר בתנ"ך פעמים רבות, וידוע ששימש לרכיבה או שהוביל מרכבה. בתקופות קדומות ביותר שימשו מרכבות רתומות לסוסים לקרבות. הסוסים היו כוח חשוב בצבאות העולם העתיק (ועד מלחמת העולם הראשונה). חיל הפרשים התבסס עליהם, והם שהניעו את המרכבות.
לכנענים היה צבא רכב מפותח, רכב ברזל שנרתם לסוסים, ובני ישראל התקשו לגבור עליו בתקופת ההתנחלות והשופטים (שופטים ה, יט-כא).
בצבאות ישראל שימש הסוס מימי הממלכה המאוחדת, מימי דוד (שמואל ב ח, ד), בעת מלחמותיו בארמים. שלמה הקים חיל רכב, אסף רכב ופרשים, ובנה ערי רכב. קיימות עדויות ארכיאולוגיות לאורוות מלכותיות בערים חצור ומגידו.
הרב בני לאו וליאת רגב בשיחה על מוסדות השלטון המתעצבים בפרק יז ועל מוסד המלוכה.
קרדיט: סימנים דברים פרק יז / 929 תנך ביחד
בפרקים יג- יז, בחלק השלישי של הנאום של משה, משה לוקח את העם למסע לעתיד. ומנסח את מערכת המשפט (צדק צדק תרדוף) ואת חוק המלך (לא ירבה לו סוסים וכו'). והנאום עוד ממשיך בפרקים הבאים….
קרדיט: הנאום האחרון של משה – 3 / ספר דברים יג-יז / 929 תנך ביחד