בחירת הלוחמים

"החלום ושברו – העידן הראשון"
אליעזר בן-יהודה
מתוך פרויקט בן-יהודה

חלום חלמתי.
כשלוש וארבעים שנה עברו למן הרגע הנפלא ההוא בחיי, כשנגלה לפני עיני בפעם הראשונה פתאום החיזיון בליל אפילת הגלות, רק כשלוש וארבעים שנה, עוד לא יובל שלם – הנה אני רואה שברו!
וזה שברו שזכיתי לראות עתה בעיני, זה שברו של אותו החלום, הוא כל-כך נהדר, כל-כך מבהיק בזוהר הוד ויופי, שיש רגעים שהרהורים רעים עולים על דעתי, שמא אין זו מציאות, שמא מה שנדמה לי שברו של החלום אינו בעצמו אלא עוד פעם חלום…
ואולם רגש של הממשות המציאית של הדבר גובר במהרה ומפזר את כל ההרהורים. אם אין הכול חלום, אם כל המאורעות האיומים של ארבע השנים האחרונות שאנו רואים בעינינו אינם גם הם חלום, – אז גם מראה שברו של אותו החלום שחלמתי כמעט לפני יובל שנים, שאנו רואים עתה כולנו, איננו חלום, זה מעשה של מציאות. הדברים שכתב באלפור ללורד רוטשילד בשם ממשלת אנגליה הם ממשיים בממשות מציאית…
לא! זה לא חלום, כי אם שברו של החלום.

מתוך: "החלום ושברו"

תגובתו של אלוהים למשמע דברי גדעון מפתיעה. במקום להעמיד אותו במקום על חוצפתו, הוא דווקא משבח את הדרישה שלו לנוכחות של אלוהים בזמן משבר.

זֶמֶר לְגִדְעוֹן – נעמי שמר

בָּרוּךְ גִּדְעוֹן בֶּן עַם עָנִי
אֲשֶׁר הִכָּה בַּמִּדְיָנִי
הִכָּה וְלֹא חָדַל
וַיִּרְדְּפֵם וַיַּפְחִידֵם
הַרְחֵק מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן
בִּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת חַיָּל

הָיָה אָז קַיִץ בַּגְּבוּלוֹת
הִבְשִׁיל שָׂדֶה אֶת יְבוּלוֹ
אֲבָל הַמִּדְיָנִי חָמַס
מֵחַמָּנִית וְעַד תִּירָס –
הָיָה אָז קַיִץ בַּגְּבוּלוֹת

גִּדְעוֹן בַּגַּת חָבַט חִטִּים
בַּגֹּרֶן כָּל צַמְרוֹ הִסְתִּיר
וּבַלֵּילוֹת בַּמַּאֲרָב
יָצָא לִשְׁמֹר עַל עֲדָרָיו –
גִּדְעוֹן בַּגַּת חָבַט חִטִּים

בָּרוּךְ גִּדְעוֹן בֶּן עַם עָנִי…

כָּבְדָה יָדָם שֶׁל מִדְיָנִים
כָּלוּ אָז שֶׁבַע הַשָּׁנִים
קָרָא גִּדְעוֹן בַּשּׁוֹפָרוֹת
נֵרֵד אֶל מַעֲיַן חָרוֹד –
כָּבְדָה יָדָם שֶׁל מִדְיָנִים

שְׁלוֹשָׁה רִבּוֹא שֶׁל חַיָּלִים
יָרְדוּ לִישֹׁן בָּאֹהָלִים
וְהוּא בָּחַר בִּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת
שֶׁלֹּא כָּרְעוּ בִּרְכָּם לִשְׁתּוֹת
שְׁלוֹשָׁה רִבּוֹא שֶׁל חַיָּלִים

בָּרוּךְ גִּדְעוֹן בֶּן עַם עָנִי…

בְּרֹאשׁ אַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה
לְפֶתַע קוֹל שׁוֹפָר עָנָה
נֻפְּצוּ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת כַּדִּים
וַיִּתְלַקְּחוּ הַלַּפִּידִים
בְּרֹאשׁ אַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה

הִכָּה גִּדְעוֹן בַּמִּדְיָנִים
בִּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת בֶּן עַם עָנִי
כִּי אֲנָשָׁיו בְּנֵי חַיִל הֵם
שֶׁלֹּא כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם –
הִכָּה גִּדְעוֹן בַּמִּדְיָנִי

בָּרוּךְ גִּדְעוֹן בֶּן עַם עָנִי…

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם.

ביצירתו זו הוא מתאר את הרגע שבו מלאך ה' מוכיח לגדעון שהוא אכן שליח האל, באמצעות העלאת אש.
שימו לב כיצד השימוש בצבע – הניגוד העז בין הרקע הכהה לבין בגדי המלאך הלבנים ולהבות האש, משחקי האור והצללים – מבליט ומעצים את ההתרחשות.

בתקופת המקרא היה העמק מקום מושבם של השבטים יששכר, זבולון, נפתלי ואשר, ושם גם היה ארמונו של מלך ישראל, אחאב.
בהמשך, לפני כ-2,000 שנה, התמלא העמק ביצות והיה קשה למעבר, להתיישבות ולגידולים חקלאיים.
רק במאה ה-19 החלה בעמק התיישבות של טֶמְפְּלֶרִים שבאו מגרמניה, ושל חלוצים יהודים שיישבו את האדמות הפוריות. הם הקימו יישובים שקיימים עד היום, כמו נהלל ועין חרוד. במהלך השנים נוספו בעמק עוד יישובים, כמו מגדל העמק ועפולה – המכונה "בירת העמק".
הסופר הישראלי מאיר שלֵו, יליד נהלל, כתב על עמק יזרעאל: "איזה עמק? אינני רוצה להעליב איש, אבל כשאומרים "ה-עמק, בהא הידיעה, הכוונה לעמק שלי, לעמק יזרעאל". (גינת בר, עמ' 11)

ובכן, הפעולה קשורה לעולם הקציר ולתהליך הכנת הקמח. כדי להכין את הקמח צריך לקצור את החיטה, לָדוּשׁ את החיטה בעזרת מכשיר שנקרא מוֹרַג ולהפריד בין הגבעולים לבין הגרעינים. את גרעיני החיטה טוחנים לקמח.
דרך אחרת להפריד את גרעיני החיטה מהגבעולים, בעיקר כאשר כמות החיטה קטנה, היא באמצעות חֲבִיטָה (כלומר – מכים את הגבעולים).

בדרך כלל הפעולות האלו נעשות במקום הטבעי לעיסוק בתבואה, בגורן.
אבל… לפי הפסוק גדעון מבצע את הפעולה דווקא בגת!

במהלך המלחמה המציא חייל בשם דוִד ליבוביץ כלי נשק מסוג מרגמה, שמטרתו הייתה לשגר פצצות מרגמה כבדות. בפועל, המשגר הצליח לשגר אותן רק עד למרחק של 300 מטרים. השימוש במרגמה היה מסורבל והכיוון לא היה מדויק. יוצרו רק 6 מרגמות מסוג זה, והן מוצבות היום כפסלים (אנדרטאות) באתרים שונים בארץ הקשורים למלחמת העצמאות.
ובכל זאת, המרגמה הזו, המכונה "דָוִידְקָה", הפכה לסמל של מלחמת העצמאות. מתברר שכוחה של הדוידקה לא היה ביכולת הפגיעה שלה, אלא באפקט ההפחדה. היא עשתה רעש עצום בזמן השיגור, עד כדי כך שהאויבים ששמעו את קולה היו בטוחים שלפניהם כלי נשק רבים ואדירים, ושהם עומדים בפני מתקפה גדולה.

גדעון ירד עם הלוחמים לעין חרוד שלמַרְגלות הגלבוע, ושם נתן להם משימה פשוטה: לשתות מהמים. למעשה, היה זה מבחן. מי ששתה כמו לוחם ערני ומוכן לפעולה – עבר את המבחן. ומי שהיה להוט לשתות את המים ושכח שהוא בשדה הקרב – נפסל.