"הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים"

בְּסוֹף הַבְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים אֱלוֹהִים מְגַלֶה לְאַבְרָהָם שֶׁהָאָרֶץ לֹא תִהְיֶה שֶׁל צֶאֱצָאֵי אַבְרָהָם מִיָיד, אֶלָא רַק בְּעוֹד זְמַן מְסוּיָם. בְּעוֹד כַּמָה זְמַן בְּדִיוּק? הַתְשׁוּבָה לֹא בְּרוּרָה. לְפִי פָּסוּק יג – בְּעוֹד אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. לְפִי פָּסוּק טז – בְּעוֹד אַרְבָּעָה דוֹרוֹת. שְׁנֵי פְּסוּקִים בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק מְסַפְּרִים לָנוּ שְׁנֵי דְבָרִים שׁוֹנִים, וְלָכֵן חֲזַ"ל נִיסוּ לִפְתוֹר אֶת הַבְּעָיָה וְלוֹמַר בְּאֶמְצָעוּת הַמִדְרָשׁ שֶׁיֵשׁ שְׁתֵי אֶפְשָׁרוּיוֹת.

הביטוי "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל" קצת מוזר. היינו מצפים שאברם יגיד שהוא מסרב לקחת כל דבר, מדבר גדול או יקר (למשל עֵדֶר או זהב) ועד דבר קטן או זול (למשל שרוך נעל). אבל חוט הוא קטן וזול, בדיוק כמו שרוך נעל. ייתכן שאברם התכוון שהוא לא מוכן לקחת מחוט שנמצא באזור הראש (בכובע או בציוד לחימה) עד לשרוך הנעל של הלוחמים. .

הָאוֹמָן הַצָרְפָתִי גֵ'יימְס טִיסוֹ צִיֵיר אֶת אֵירוּעַ בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים. בַּצִיוּר יֵשׁ יְסוֹדוֹת שֶׁל "סִימְבּוֹלִיזְם" – זֶרֶם בָּאוֹמָנוּת שֶׁבּוֹ נִיסוּ הָאוֹמָנִים לְבַטֵא רַעֲיוֹנוֹת בְּעֶזְרַת רְמָזִים, דִימוּיִים וּסְמָלִים. בְּשָׁמַיִים תְכוּלִים מוֹפִיעִים לְפֶתַע עֵיטִים מְאַיְימִים, אוֹ שֶׁאוּלַי מְדוּבָּר בְּעַיִט אֶחָד, כְּמוֹ בַּפָּסוּק, וְהָאוֹמָן מְשַׁכְפֵּל אוֹתוֹ וּמַרְאֶה לָנוּ אֶת הנָתִיב שֶׁל הַתְעוּפָה שֶׁלוֹ כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת הַהַשְׁפָּעָה עָלֵינוּ? אוּלַי. בָּאוּמָנוּת הַכּוֹל יָכוֹל לִהְיוֹת.

››

בִּזְכוּת הַמְלָחִים, כָּל מִי שֶׁנִכְנָס לְיַם הַמֶלַח יָכוֹל לָצוּף בְּקַלוּת. ›› מֵי הַיַרְדֵן נִשְׁפָּכִים לְיַם הַמֶלַח, אֲבָל אֵין מִמֶנוּ שׁוּם נְקוּדַת יְצִיאָה, וְהַמַיִם מִצְטַבְּרִים בּוֹ כְּמוֹ בַּאֲגַם. כֵּיוָון שֶׁמְדוּבָּר בְּאֵזוֹר חַם מְאוֹד, תַהֲלִיךְ הַהִתְאַדוּת שֶׁל הַמַיִם מוּאָץ. הַמַיִם מִתְאַדִים, וְהַמְלָחִים שֶׁבַּמַיִם נִשְׁאָרִים. ›› מֵי יַם הַמֶלַח עֲשִׁירִים בְּגוֹפְרִית, בְּסִידָן וּבְאַשְׁלְגָן. חֶבְרַת "מִפְעֲלֵי יַם הַמֶלַח" עוֹסֶקֶת בַּהֲפָקַת הַמִינֵרָלִים מֵהַמַיִם. פְּעוּלוֹת הַשְׁאִיבָה וְהַהֲפָקָה פּוֹגְעוֹת בַּמַעֲרָךְ הָאֶקוֹלוֹגִי הַטִבְעִי שֶׁל הַיָם, וּמִפְלַס הַמַיִם יוֹרֵד בְּכָל שָׁנָה. ›› אֵזוֹר יָם הַמֶלַח נִקְרָא בְּפֶרֶק יד "עֵמֶק הַשֵׁדִים". הַמִילָה שִׂדִים בָּאָה מֵהַמִילָה שִׂיד/ סִיד, וְהַכַּוָונָה לְחֵמָר וְזֶפֶת. הַכַּוָונָה כַּנִרְאֶה לְאֵזוֹר הָאַגָן הַדְרוֹמִי שֶׁל יַם הַמֶלַח, שָׁם נִמְצָא רִיכּוּז שֶׁל חֵמָר.

לֶחֶם וְיַיִן הַם מַאֲכָלִים בַּעֲלֵי מַשְׁמָעוּת, מַאֲכָלִים בְּסִיסִיִים הַקְשׁוּרִים לַאֲדָמָה. אֶת הַלֶחֶם מְכִינִים מֵחִיטָה וְאֶת הַיַיִן מֵעֲנָבִים. בָּעוֹלָם הָעַתִיק הַלֶחֶם וְהַיַיִן הָיוּ קְשׁוּרִים לִכְרִיתַת בְּרִית. בַּמַהֲלָךְ הַשָׁנִים נִשְׁמְרָה הַמַשְׁמָעוּת הַמְיוּחֶדֶת שֶׁל הַלֶחֶם וְהַיַיִן. בַּתַרְבּוּת הַיְהוּדִית הַלֶחֶם וְהַיַיִן הַם הַדְבָרִים הַבְּסִיסִיִים שֶׁעֲלֵיהֶם מְבָרְכִים בַּסְעוּדָה וּבַקִידוּשׁ. בַּנַצְרוּת הַלֶחֶם וְהַיַיִן מְסַמְלִים אֶת יֵשׁוּ, הַדְמוּת הַמֶרְכָּזִית בַּנַצְרוּת.

וְלָמָה דַוְוקָא עֲשִׂירִית מֵהַשָׁלָל? אַבְרָם הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁמְסוּפָּר עָלָיו בַּתָנָ"ךְ שֶׁנָתַן מַעֲשֵׂר, וְנִרְאֶה שֶׁבְּעִקְבוֹתָיו נִקְבְּעוּ הַכַּמוּת הַמְקוּבֶּלֶת וְהַמוּשָׂג. עֲשִׂירִית הִיא סְכוּם מְכוּבָּד, אֲבָל לֹא מוּגְזָם.

עַד הַיוֹם מְקוּבָּל בַּיַהֲדוּת לִתְרוֹם מַעֲשֵׂר – עֲשָׂרָה אָחוּזִים מִכָּל יְבוּל וַאֲפִילוּ מֵעִסְקָה כַּלְכָּלִית. זוֹ דֶרֶךְ לוֹמַר תוֹדָה.