"הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה"
פסוקים א-ו
בכמה מילים
כהכנה לשיעור נבקש מהתלמידים לחפש במהלך השבוע בבית או בסביבה הקרובה רגע או מראה שמעוררים בהם פליאה, לצלם ולהדפיס אותו לשיעור שלנו.
הזמנה ללימוד
נבקש מהתלמידים לתלות על הקיר את הצילום שהביאו עמם ומתוך הסיור ב'תערוכה' המלווה בשאילת שאלות מדייקות ננסה להגדיר יחד מהי פליאה. לחלופין אפשר לבקש מכמה תלמידים לספר על מעשה פלא שראו.
אפשר לשאול את התלמידים:
- אילו מילים אתם מזהים בתוך המלה 'פליאה'?
- מתי אנחנו חווים פליאה?
- מה צריך לקרות כדי שנחוש בה?
- האם הפליאה היא דבר שגרתי או נדיר אצלכם?
שאלה קצת מופשטת לכיתות שמתאים להן:
- נסו לחשוב אילו חלקים בגוף משתתפים בתחושת הפליאה: הראש, הלב, הבטן, העיניים, איברים אחרים?
אחרי שננסח יחד כך את קווי המתאר של המושג הכללי נכתוב את ההגדרה על הלוח:
פליאה היא רגש שאנשים חווים כאשר הם עומדים אל מול דבר מה נדיר, מרהיב או בלתי צפוי. היא קשורה לרגשות נוספים כמו יראת כבוד, תדהמה או השתוממות הנובעים כולם מעמדה של התבוננות ערה בהתרחשות מפעימה.
כעת נתבונן יחד בתמונה ונשאל את התלמידים:
- איזה רגע של פליאה מצויר בתמונה?
אחרי העלאת כיוונים אפשריים נזמין את התלמידים לקריאה משותפת בפסוקים המתארים את הרגע הזה.
מבט ראשון
נקרא בקול את פסוקים א-ו בפרק ג, במהלך הקריאה ננחה את התלמידים לסמן בעיגול מילים שהיו רוצים להבין את משמעותן. בתום הקריאה נבאר יחד את המלים שסומנו. למשל:
- "סְנֶה" – שיח
- "לַבַּת אֵשׁ" – להבת האש
- "מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר" – לא יבער עד תום, לא יכלה
- "סָר" – פנה
- "אַל תִּקְרַב הֲלֹם" – אל תתקרב הנה
- "שַׁל נְעָלֶיךָ" – חלוץ נעליך
מבט שני
נקרא שנית את הפסוקים בזוגות. בכל זוג תלמיד אחד יגלם את תפקיד הקריין, ותלמיד שני יגלם את תפקיד משה ויקרא בהלימה לרגש המתאים (סקרנות, פליאה וכדומה).
נבקש מהתלמידים לדייק:
- מה הייתה הבעת הפנים של משה כשראה את "הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה" שבסנה.
בתום ההמחזה, נבקש מכמה זוגות להדגים לכיתה את שהמחיזו ולעצור את ההצגה בהבעת הפנים של משה.
אפשרות להעמקה נוספת: תרגיל כתיבה
לאור הפסוקים ושלל ההבעות שפגשנו בתרגיל הקודם נבקש מהתלמידים לכתוב דף מיומנו של משה רבנו שמספר על מעמד הסנה. נבקש מהתלמידים לנסות לדייק:
- איך הרגיש משה לפני המעמד?
- האם היום הזה היה מיוחד או יום רגיל עד למפגש בסנה?
- מה גרם למשה להבחין בסנה?
- איך הרגיש משה במעמד עצמו ואיך הוא מרגיש עכשיו, כמה שעות אחר כך?
בתום התרגיל נבקש לשמוע דוגמאות ונפתח דיון סביב שאלה זו:
- מה היה קורה אם משה היה חולף על פני הסנה ולא שם לב שמדובר במראה יוצא דופן וחריג? מה היה מוחמץ?
מבט שלישי: הצעה לפרשנות - מדרש
נביא בפני התלמידים את המדרש הזה:
"וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל". (שמות פרק ג פסוק ב)
ולמה הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה בעניין הזה? לפי שהיה מחשב בלבו ואומר שמא יהיו המצריים מכלין את ישראל, לפיכך הראהו הקדוש ברוך הוא אש בוערת ואיננו אוכל,
אמר לו: כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל, כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל.
(שמות רבה, שמות ב)
נבאר בזמן קריאת המדרש את המילים הקשות (מחשב בלבו – חושב בליבו; שמא – אולי, חלילה; מכלין – משמידים; ואיננו אוכל – לא נשרף כליל).
נשאל את התלמידים:
- מה להבנתכם מסמל הסנה שלא אוכל לפי המדרש?
- האם יש לכם רעיונות נוספים למה מבטא הסנה?
- אם משה הבין את המראה הגדול הזה כמו שהמדרש הבין אותו, אילו תחושות, נוסף על פליאה, התעוררו בו בהתבוננות בסנה?
- האם אתם יכולים לחשוב על עוד דרכים (חוץ מסנה בוער שלא כלה) שבהן אלוהים יכול היה לסמל את הרעיון הזה?
נסכם את השיעור בצפייה בסרטון.
מבט לחיים
נזכיר לתלמידים שבשבוע האחרון הם היו ערים לרגעים של פליאה בתוך השגרה שלהם ונשאל אותם:
- האם החיפוש אחר רגעים נפלאים שינה במשהו את היום שלכם? במה?
- האם אתם אוהבים להרגיש ככה?
- האם למדתם דברים חדשים?
אפשר לחתום את השיעור באיסוף הדברים שישתפו התלמידים, או לחלופין בכיתות שבהן מתאימה העמקה אפשר להקרין על הלוח את מילות השיר 'שירי סוף הדרך' ולהאזין יחד לשיר בסרטון, נתמקד בבית האחרון של השיר.
לסיכום - מה היה לנו?
מיומנויות: ערכנו תרגיל באוריינות, ומתוך הקריאה המומחזת של הפסוקים ניסינו להבחין ברגשות העולים בהם ולבטא אותם בהבעות פנים.
מתודות: התבוננו בצילומים המבטאים את המושג פליאה שהביאו התלמידים ודרכם העמקנו את ההבנה במושג מופשט וחמקמק.
