נדון באזהרה של ירמיהו לעם על העתיד הצפוי לירושלים – השבתת קולות השמחה בעיר עם החורבן.
הצעה ראשונה – שיר ודיון:
נשמיע לתלמידים את השיר 'קול ששון וקול שמחה' ונשאל את השאלות המובאות בעזר ההוראה.
הצעה שנייה – שאלה לדיון:
נשאל את התלמידים:
הצעה שלישית – כתבה ודיון – חתונה בצל רקטות:
לעיתים במהלך מלחמות ומבצעים בוחרים להביא במהדורת חדשות ראיונות עם זוגות שהחליטו לערוך את חתונתם למרות המצב הביטחוני אפשר להביא לדוגמה את הכתבה מ-ynet: 'חתונה בצל רקטות' ולשאול את התלמידים את השאלות המובאות בעזר ההוראה.
נקרא את פסוק כט ונשאל את התלמידים:
הנביא אומר לירושלים לגזוז את השיער ולומר על ההרים קינה. נשאל את התלמידים:
לימוד עצמאי ולמידת עמיתים:
פסוקים ל-לד מתארים סיבה ותוצאה. נבקש מהתלמידים לקרוא את הפסוקים ולסמן מה היא המילה שמפרידה בין הסיבה לתוצאה (פסוק לב – לכן). נחלק את הכיתה לשניים – חצי אחד יקבל את פסוקים ל-לא: הסיבה, והחצי האחר יקבל את פסוקים לב-לג: התוצאה. נבקש מהתלמידים לכתוב את הפסוקים שקיבלו במילים שלהם (אפשר להיעזר בדף העבודה. נמצא גם בממערך השיעור). לאחר מכן נחלק את התלמידים לזוגות, והם יסבירו זה לזה את הסיבה והתוצאה.
קונקורדנציה:
נקרא עם התלמידים את פסוק לד. נשאל את התלמידים:
נבקש מהתלמידים למצוא בקונקורדנציה היכן עוד בתנ"ך מופיעות המילים: "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (ירמיהו פרק טז פסוק ט, פרק כה פסוק י ופרק לג פסוק יא). נשאל את התלמידים:
מילה מנחה:
נבקש מהתלמידים לזהות את המילה המנחה בפסוק (קול), ונשאל את התלמידים:
כדי להעמיק בתחושת השקט שלאחר קולות החיים אפשר לקרוא את אחד מתיאורי הדממה לאחר הגירושים בשואה.
נשאל את התלמידים:
נפנה את התלמידים לירמיהו פרק לג, נחשוף בפניהם את ההקשר של פסוק יא, שהם קראו כבר, ונראה להם כיצד גם כשירמיהו מנחם את העם הוא משתמש באותו דימוי אך בצורה הפוכה (ראו דף עבודה: ירמיהו פרק לג פסוקים ז-יא).
נשאל את התלמידים:
אם לא האזנו לשיר בתחילת השיעור, אפשר להשמיע אותו בשלב זה של השיעור.
תוכן: ניתחנו את האזהרה של ירמיהו לירושלים על החורבן הצפוי כתוצאה מהחטאים של העם.
מיומנויות: סיבה ותוצאה, מילה מנחה, קונקורדנציה.
מתודות: למידה עצמאית ולמידת עמיתים, התמצאות בקונקורדנציה והשוואת מקורות.
קרדיט: השיר 'קול ששון קול שמחה' ששרים להקת הלוויים. פורסם על ידי תטה אירועים ב-4 ביולי 2018.
כתבתו של ישי פורת, 'מתחתנת בעוטף עזה'.
ירמיהו פרק ז פסוק לד:
"וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ".
ירמיהו פרק טז פסוק ט:
"כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: 'הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם וּבִימֵיכֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה'".
ירמיהו פרק כה פסוק י:
"וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר".
אותן מילים מבטאות גם את הנחמה לעתיד:
ירמיהו פרק לג פסוק יא:
"קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים: הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'. כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר ה'".
וַהֲשִׁבֹתִי אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה. וְטִהַרְתִּים מִכָּל עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וְסָלַחְתִּי לכול) לְכָל) עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי.
וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן, לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אֹתָם, וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל הַטּוֹבָה וְעַל כָּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ.
כֹּה אָמַר ה': 'עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה – אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה –
בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה… קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה,קוֹל אֹמְרִים: הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'. כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה'.
אתנסיוס קירכר, תיאור עבודת המולך בגיא בן הינום, שנת 1652. מתוך ויקישיתוף
אמר ר' יהודה הלוי: כתוב "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם" (ירמיה ז, לא) – מה היא התופת? שהיו מקישין בתופים, מה הוא הנום? שהיו הכמרים אומרים למולך כשהתינוק מנהים (משמיע קולות של בכי ונהי): יהנה לך! יערב לך!
ראה איך היו להוטים אחרי עבודה זרה!
(עיבוד. על פי: תנחומא בובר, הוספה לפרשת ואתחנן)
איור: מיכל בן-חמו
היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז, ד).
למה נאמר ג׳ פעמים? משום שרצה לומר להם – אל תהיו בוטחים על שלוש רגלים שאתם חוגגים בשנה. אם אין אתם עושים רצוני, אין חגיכם חשובים לפָנַי כלום.
(עיבוד. על פי – אוצר מדרשים, ל"ב מדות באגדה א, יד)
John T Takai/shutterstock.com
ירמיהו מבטא את תסכולו של האל מהתנהגות עמו. הם עסוקים בהקרבת קורבנות במקום ללכת בדרכיו. במקום להקשיב לו הם עושים את מה שהם מוצאים לנכון, בשרירות לב.
הפרשנות הנפוצה למילה "שרירות", שבאה כמעט תמיד בסמיכות למילה "לב", קושרת בין הלב לבין השורש שר"ר. כמו השריר הקשה, כך הלב קשה לעיתים. לפיכך המונח "שרירות לב" מבטא עקשנות, הליכה בדרך הנוקשה ולא לפי השכל הישר. הביטוי מופיע כמה פעמים בתנ"ך, ובעיקר אצל ירמיהו. אולי כדי להקצין את הביטוי עוד יותר, מוסיף ירמיהו ברוב הפעמים את המילה "רע" אחרי המילה "לב".
(עיבוד. על פי: לירון מרוז, "בשרירות לבם", אתר מיזם 929.)
גלוית ברכה לשנה טובה. מאוסף גלויות היודאיקה ע"ש יוסף ומרגיט הופמן ז"ל, המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית בירושלים
כמה וכמה פעמים מופיע הביטוי "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה" בספר ירמיה. לעיתים, כמו בפרק הנוכחי, כחלק מנבואת זעם המתייחסת לאובדן ימי החגיגות והשמחה, ולעיתים בהקשר חיובי של שמחת החתן והכלה. הפסוקים בהקשר החיובי מוכרים לציבור היהודי, רובו ככולו. הם התגלגלו והפכו להיות הברכה השביעית בשבע ברכות החופה, המכונות בתלמוד "ברכות חתנים" – ללא ספק אחד מרגעי השיא בחתונה היהודית המסורתית.
עיבוד. על פי: שרון מייבסקי, "להתחתן בלי הרבנות", אתר מיזם 929
AveNa/shutterstock.com
יִרְמְיָהוּ – שלמה טנאי
וְיִרְמְיָהוּ אָמַר דִּבְרֵי אֱמֶת,
מָרִים, קָשִׁים וְלֹא כִּחֵד.
חֻרְבָּן הִבְטִיחַ יִרְמְיָהוּ,
עֹנֶשׁ עַל הָאֱמֶת וְלֹא טִיַּח.
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעוֹד עִמְעֵם
מִתַּחַת לֶאֱמֶת מָרָה, קָשָׁה,
לְאַט לְאַט קָרַס וְנֶהֱרַס.
וְיִרְמְיָהוּ עוֹד מוֹטֵט, מוֹתֵת
וְאֶבֶן לֹא הִשְׁאִיר עַל אֶבֶן –
וּדְבָרָיו כֻּלָּם אֱמֶת.
וּבְבוֹא נְבוּכַדְנֶצַּר לִירוּשָׁלַיִם
הָיְתָה כְּבָר חֲלוּלָה כֻּלָּהּ.
וּלְיִרְמְיָהוּ הוּא חָלַק כָּבוֹד
עַל הָאֱמֶת, שֶׁשָּׁחֲקָה וְשֶׁנָּקְבָה.
וְנִשְׁאֲרָה לָנֶצַחַ הָאֱמֶת,
אַךְ לֹא הָיְתָה עוֹד יְרוּשָׁלַיִם.
מתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך, 2005. © כל הזכויות שמורות להוצאת משכל. © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.
דמות ירמיהו, מתוך פרסקו מאת מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, מתוך ויקישיתוף
בתמונה מתואר הנביא ירמיהו, פרט מתקרת הקפלה הסיסטינית שבוותיקן. רגליו של ירמיהו משוכלות, ידו האחת מונחת על ירכו וידו השנייה על פיו ועל זקנו. תנוחתו והבעת פניו מביעים הרהור, אכזבה ועצב. תיאור זה מתאים לתיאורו של ירמיהו במקרא כנביא שחש שתפקידו גורם לו סבל.
עיבוד. על פי: ענת בסר, מקראנט
הדמיה של המקדש בתקופת בית ראשון וברקע השערים המוליכים אל המקדש Johnreve, ויקישיתוף
ירמיהו מתייצב, לראשונה בספר, בשער בית ה', ומקבל פקודה לומר את נבואתו ללא פחד. הנבואה הזו מערערת את אחד מיסודות האמונה הרווחת בישראל. העם רגיל לדברי נועם של "נביאים" המסתובבים בחצר המקדש ומרגיעים את העם: "היכל ה' היכל ה'". בדבריהם מעמיקים הנביאים את התודעה שהבית הזה ניחן בסגולה פלאית להציל את כל מי שבא בשעריו. זהו השקר שאותו מבקש ירמיהו לנפץ.
"אל תסתכלו בהיכל", אתר מיזם 929
מבט על עמק גיא בן הנום, ירושלים, 1899, מתוך ויקישיתוף
גיא בן הינום הוא אחד מיובליו של נחל קדרון. על פי המסורת היהודית, משמו נגזר השם "גיהנום" כמקומם של הרשעים בעולם הבא. גיא בן הינום נזכר במקרא כחלק מן הגבול שבין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין (יהושע טו, ח; יח, טז). בימי המלוכה נודע האזור כמקום פולחן המֹלֶךְ (או מלכּום) — האל של בני עמון.
כאן בנו תושבי ירושלים במות לעבודה זרה, ועליהן הקריבו את ילדיהם ושרפום באש (דברי הימים ב לג, ו). הנביא ירמיהו יצא נגד מנהג זה והוכיח את תושבי ירושלים: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו ז, לא).
עיבוד. על פי: רוני רייך, גדעון אבני ותמר וינטר, אבני דרך בירושלים: מדריך לאתרי העתיקות, 2009. © רשות העתיקות.
צלמית דמות אישה לשה בצק, אכזיב. צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות
בפסוקים מתואר פולחן צבא השמיים, שחלק ממנו הוא פולחן לאלה אשתר – אלת האהבה, הפריון והמלחמה במיתוס השומרי, המכונה "מלכת שמיים" בפולחן האשורי. במרכז מעשה הפולחן עמדו נסכים (יין שיצקו על המזבח) והעלאת קטורת.
סמלה של האלה אשתר הוא כוכב נוגה, ונראה שאותם "כַּוָּנִים" שעשו נשות יהודה למלכת השמיים היו בצק בצורת כוכב.
מדברי ירמיהו עולה שגם לאחר הרפורמה של יאשיהו המשיכו יושבי יהודה לקיים מנהגים אליליים, אלא שהיה זה פולחן משפחתי ביתי שנעשה בעיקרו על ידי יחידים ועל ידי נשים, ולא פולחן המוני במקומות מרכזיים כמו שהיה נהוג קודם לרפורמה.
ג'יאורג'יו קונרד, משפחת מחוסרי בית ישנים ברחוב, המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף
הגר, היתום והאלמנה נמנים עם החלשים והמקופחים שבחברה. המקרא נחלץ להגנתם של המוחלשים, אלה שאין להם אפשרות להתפרנס ואין מי שיגן על זכויותיהם. חוקי המקרא מרבים באזהרות ובאיסורים על פגיעה במעמדות אלו, ונבואות הנביאים גדושות בתוכחות לחברה ולשופטים על עושק שלהם ועל הטיית דין בענייניהם.
על פי: מקרא גשר: האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה. © גשר מפעלים חינוכיים
ירמיהו הנביא לא יכול היה לוותר על שליחותו, אף שהייתה קשה מנשוא עבורו ושהעם סירב לשמוע לו לאורך כל הדרך.
קרדיט: 929 ירמיהו/929 תנך ביחד, 2016
