ההאשמה בריגול והרהורי התשובה של האחים
פסוקים ט-כד
הזמנה ללימוד
אפשרות ראשונה:
נקרא את פסוק ח: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו, וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ". נזכיר לתלמידים את הנלמד בשיעור הקודם ונשאל:
- מה לדעתכם יעשה יוסף עכשיו?
התלמידים יעלו השערות ולאחר הקריאה נבדוק מי צדק.
אפשרות שנייה – דנידין:
נקרא לתלמידים את תקציר הספר 'דנידין – הרואה ואינו נראה'.
נדבר על היתרונות ועל החסרונות של אדם הרואה את כולם, אך האחרים אינם יכולים לראות אותו. מטרת הדיון: התלמידים יבינו את התחושה של יוסף שמזהה את אחיו אך הם אינם מזהים אותו.
מבט ראשון
נקרא יחד בקול כיתה את פסוקים ט-כד. חשוב לקרוא את פסוקים אלה בטון הנכון כדי להעביר את תחושת המתח והדרמה בעלילה מרתקת זו – כעס, בהלה, התנצלות, צער וכו'…
נשאל את התלמידים:
- במה יוסף מאשים את אחיו וכיצד אחיו מגיבים להאשמה זו? (ההאשמה: ריגול. התגובה: פחד, הכחשה ועוד)
נאסוף במליאה את התשובות.
מבט שני
בפסוק ט יוסף מאשים את אחיו בריגול: "מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם". נשאל את התלמידים
- מה פירוש הביטוי "עֶרְוַת הָאָרֶץ"? (מקומות המסתור שבארץ)
- כיצד לדעתכם מרגישים האחים בעקבות האשמה זו?
- קראו את פסוקים יא-יג וענו: מה אחי יוסף עונים ליוסף ומה הם מספרים לו על משפחתם? (אנחנו לא מרגלים אנחנו כולנו אחים בנים של אותו איש. אחד נשאר עם אבינו והשני נעלם)
- כיצד יוסף רוצה לבחון אם אחיו דוברי אמת או לא? (יוסף מבקש מאחיו להביא את בנימין על מנת שיוכיחו שהם דוברי אמת, וכולא אותם לשלושה ימים)
- במה השתנתה דרישת יוסף לאחר ששם אותם במאסר שלושה ימים? (בהתחלה יוסף אוסר את כולם ואומר שישלח אח אחד להביא את בנימין ולאחר שלושה ימי מאסר הוא משנה את דעתו ואומר שכולם ילכו להביא אוכל למשפחותיהם ורק אח אחד יישאר במאסר)
- מה אפשר ללמוד על יוסף משינוי הדרישה? (שיוסף באמת דואג למשפחתו שבארץ ישראל ואינו רוצה להשאיר אותם רעבים. שיוסף לא אכזרי כל כך כמו שהיה נראה בהתחלה)
כאשר האחים רואים שמעלילים עליהם עלילת שווא הם מבינים שאלוהים מעניש אותם על דבר שעשו בעבר. מדברי האחים אנו מבינים שהאחים מצטערים מאוד על מה שעשו, וכאן בפעם הראשונה יוסף שומע את דברי החרטה והצער של האחים.
- מדוע ראובן מגיב בנפרד מהאחים? (כיוון שהוא שהציע לא להרוג את יוסף כי תכנן להציל אותו, ועכשיו הוא אומר לאחיו: "אמרתי לכם!")
- כיצד ייתכן שהאחים מדברים בקול רם ליד שליט מצרים על שחטאו ומכרו אח?
נכתוב על הלוח את פסוק כג: "וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם".
נבקש מהתלמידים לנסות להבין לבד את הפסוק ולהסבירו. אם צריך נכתוב את המילה 'מבין' מתחת למילה "שֹׁמֵעַ" ו'מתרגם' מתחת למילה "הַמֵּלִיץ".
מבט שלישי
נבקש מהתלמידים לפתוח בפרק לז פסוקים כד-כה בתיאור זריקת יוסף לבור בידי אחיו. נקרא בקול את הפסוקים ונבקש מכמה תלמידים להציג את מה שקראנו.
לאחר מכן נקרא שוב את הפסוקים שבהם אחי יוסף נזכרים בחטאם לאחר שהואשמו בריגול – הם אומרים זה לזה בפסוק כא: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ. עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".
אפשר לכתוב את הפסוק הזה על הלוח. אחרי הקריאה נבקש שוב מכמה תלמידים להציג את מה שקרה. ונשאל את התלמידים:
- מה ההבדל בין שני התיאורים? (בתיאור הזיכרון הם מספרים שיוסף התחנן אליהם שיוציאו אותו מהבור, פרט זה אינו מסופר בתיאור ההשלכה לבור בפרק לז)
נלמד את הכלל שמביא הרמב"ן: "מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר". לפעמים התורה מקצרת במקום אחד ומשלימה פרטים חסרים ומאריכה במקום אחר. לכן ככל שלומדים יותר פרקים מהתנ"ך מקבלים תמונה שלמה יותר על כל מה שקרה.
מבט לחיים
אפשרות ראשונה:
בכיתה שהפעילות מתאימה לה, נתאם מראש עם אחד התלמידים שנאשים אותו בדבר שלא עשה, או שנבקש ממורה אחר או מהמזכירה להיכנס לכיתה ולהאשים את הכיתה בדבר שלא עשתה. מתוך כך אפשר להעלות שיח בנושא:
- האם קרה לכם שהאשימו אתכם בדבר שלא עשיתם?
- מה הייתה ההאשמה?
- מדוע האשימו דווקא אתכם?
- כיצד הרגשתם?
- האם בסוף הצלחתם להוכיח שההאשמה אינה נכונה?
- האם פעם האשמתם מישהו בדבר שלא עשה?
אפשרות שנייה – נשיאה באחריות – הודאה באשמה:
- היזכרו במעשים שעשיתם בטעות.
- האם כדאי להודות באשמה ולשאת באחריות לאחר שעבר זמן מהמעשה?
- למה זה יכול לגרום?
- במי זה יפגע?
- למי זה יעזור?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו על יוסף הפוגש את אחיו לאחר שנים רבות של נתק, ומתאכזר אליהם. למדנו כי יוסף רוצה להיות בטוח שאחיו שינו את דרכם ושאכפת להם מאוד מאחיהם שנאסר, ושלעולם לא יחזרו על מה שעשו. לכן יוסף רוקם עלילה שבה יוכל לבחון את האחים. האחים מבינים שאלוהים משיב להם על מעשיהם, מגלים סימני חרטה ומקבלים על עצמם את האשמה: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ". הבעת החרטה הזאת גורמת ליוסף להתרגש ולבכות.
מיומנויות: פענוח עצמאי של מילים קשות בטקסט המקראי, השלמת פערים פנים-מקראיים.
מתודות: סיפור, משחק תפקידים.