"הטובה היא אם רעה"

נקרא החל מפסוק כ לצורך רענון של הפרק הקודם ועד סוף הפרק.

נשאל – מה משה מבקש מהשליחים? "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" – אל תפחדו, תהיו חזקים ותביאו מפרי הארץ כדי שנראה מה אוכלים שם ואם זה טוב למאכל.

נקרא שוב את פסוק כג ונשאל – מה השליחים מביאים איתם? ענבים, רימונים ותאנים.

נקרין לתלמידים את הסמל של משרד התיירות. נשאל – האם אתם מכירים את הסמל הזה? נסביר את משמעותו. נשאל – מדוע לדעתכם נבחר סמל זה? מה מסמל אשכול הענבים? נדון בכך שאשכול ענבים גדול מסמל שפע, מתיקות, יין, צל… כלומר – יוצר רושם חיובי מאוד. נתמקד בכך שאשכול הענבים היה ה"רושם הראשוני" של המרגלים מארץ ישראל, וכך גם של מי שפגש אותם בשובם מהארץ. אולי לכן הסמל הזה נבחר לייצג את משרד התיירות, כי תיירים מושפעים מאוד מרושם ראשוני.

כעת נמשיך ונקרא את פסוקים כה-כט.

נבקש מהתלמידים להסביר במילים שלהם את המתרחש עד סוף הפרק: השליחים חוזרים ומתארים את הארץ שפירותיה טובים אך העם שיושב בה חזק ומבוצר היטב. חוץ מכלב בן-יפונה שחושב שאפשר לעלות לארץ, כל העם מפחד מאוד ומחליט שהארץ מסוכנת ושאין להתקרב אליה.    

נקרין על הלוח את פסוקים כז-כט.

נשרטט על הלוח טבלה ובה שני טורים עם הכותרות "טוב" ו"רע". נשאל – מה הדברים הטובים שהשליחים אמרו על הארץ? מה הדברים הרעים שאמרו?

נדגים בעזרת הטבלה שהדברים השליליים שמצאו השליחים בארץ עולים על הדברים החיוביים. ניתן להוסיף שהצירוף "אֶפֶס כִּי" מציין סיבה ותוצאה- כלומר, דווקא משום שהארץ שופעת ומשגשגת אין פלא שיש בה עם חזק שרוצה בעלות עליה.

נכתוב על הלוח את הביטוי "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" מפסוק לב. נסביר שזו הדרך שרוב המרגלים בחרו בה כדי לתאר את הארץ. נשאל – מה, לדעתכם, המשמעות של הביטוי הזה? שהארץ "אוכלת" את מי שגר בה, בהשאלה – הארץ מאוד רעה לתושביה, היא "הורגת" אותם. השליחים בעצם התכוונו לכך שהעם היושב בארץ "יאכל" את עם ישראל, כלומר יהרוג את בני ישראל אם אלה יתיישבו בקרבו.

נקרא את הביטוי "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ" בפסוק לב ונשאל: מה זה "להוציא דיבה"? (ניתן להיעזר במילון). פירוש הביטוי הוא להוציא שם רע, להשמיץ. השליחים הוציאו שם רע לארץ. נברר עם התלמידים מה משמעות הביטוי "שם רע". נשאל – אם המרגלים דיווחו על כך שראו עם חזק וגדול שיושב בערים מבוצרות, מדוע נחשב הדבר להוצאת שם רע לארץ? נדייק ונגיד שהשליחים לא רק דיווחו על העובדות, כלומר רק על מה שראו, אלא ביטאו גם את הרגשות שלהם ובעיקר את הפחד שלהם ממראה עיניהם. כלומר, הם לא דיווחו על עובדות בלבד אלא גם הביעו את הדעה שלהם והפרשנות האישית שלהם על העובדות.

הדרך שבה אנחנו מציגים את העובדות והאופן שבו אנחנו מעבירים מידע משפיע מאוד על קהל המאזינים. נבקש מתנדבים מקרב התלמידים שיציגו את הדברים שאמרו המרגלים על הארץ כשהם מדגישים פעם אחת את הדברים הטובים ופעם אחרת את הדברים הרעים.

נחזור לפעילות הפתיחה.

נסביר בקצרה את ההבדל בין עובדה לדעה. נשאל – מי יכול להגיד עובדה אחת מהדברים שבחרתם? מי יכול להגיד דעה אחת? נחדד את ההבחנה בין עובדות לדעות על ידי בחירה של כמה משפטים מתוך פעילות הפתיחה ונכתוב אותם על הלוח.
ננסה לתת ביטוי בכל משפט לעובדה אחת ולדעה אחת.

למשל:

• עובדה – בשנה יש 365 ימים, מתוכם ארבעה חודשים חמים מאוד, שמתאפיינים בטמפרטורות מעל 30 מעלות במשך היום ברוב חלקי הארץ.
• דעה – אני שונא חום ולכן האקלים בארץ בלתי נסבל בעיניי.

נוסיף ונשאל – איך אתם חושבים שהעם הרגיש כאשר שמע את סיפורי המרגלים על הארץ ועל העמים היושבים בה? האם העם הצליח, לדעתכם, להבחין בין עובדות לדעות?

אנחנו נוטים לעיתים קרובות לחבר בין העובדות ובין הדעות שלנו. חיבורים כאלה עלולים לגרום לנו לאמץ תפיסות מוטעות על דברים שונים. נבקש מהתלמידים לחשוב על מקרים שבהם הדעה של הסביבה שלהם השפיעה על הדרך שבה ראו דברים שונים (למשל יחס לחיסונים, אופנה ועוד).

תוכן: עסקנו בתשובה של המרגלים לשאלה – "הטובה היא אם רעה", תוך התמקדות בכך שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ, כלומר – הם התבקשו לדווח על עובדות, אך בדיווח שלהם שילבו גם את רגשותיהם ודעותיהם ביחס לעובדות האלה, והתוצאה הייתה בעייתית מאוד.
מיומנות: למדנו את הביטויים "להוציא דיבה" ו"ארץ אוכלת יושביה".
מתודה: חילצנו משפטים המתארים עובדות וכאלה המבטאים דעות, כדי להדגים שעובדה היא אובייקטיבית ואילו דעה היא אישית ומשתנה, כלומר משהו שנתפס כחיובי בעיני אחד יכול להיראות שלילי לאחר, ולהפך.