הכנות והגבלות

צילום: shutterstock.com

אלוהים מבקש ממשה, באמצעות דימוי, להזכיר לעם את מה שעשה למענו: אלוהים נשא את ישראל כמו נשר הנושא את גוזליו על כנפיו.
הפרשן רש"י הציע פירוש מעניין לביטוי זה: "כַּנֶּשֶׁר הַנּוֹשֵׂא גּוֹזָלָיו עַל כְּנָפָיו, שֶׁכָּל שְׁאָר הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, לְפִי שֶׁמִּתְיָרְאִין מֵעוֹף אַחֵר שֶׁפּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם, אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מִן הָאָדָם שֶׁמָּא יִזְרֹק בּוֹ חֵץ, לְפִי שֶׁאֵין עוֹף פּוֹרֵחַ עַל גַּבָּיו, לְכָךְ נוֹתְנוֹ עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר מוּטָב יִכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בִּבְנִי."

"סגולה" – דְבַר חֶמְדָה, אוצר מיוחד, קניין יקר. הצירוף "עם סגולה" מביע את ייחודו ואת קדושתו של עם ישראל כעמו של ה', ומבטא את היותו העם הנבחר.
בחירת העם לתפקידו כעם הנבחר הייתה קשורה לכריתת ברית בינו לבין ה', ומותנית בכך שהעם יקיים את חלקו בברית, כלומר – ישמור את מצוות ה'.

"עם סגולה", מקרא גשר: האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה. © גשר מפעלים חינוכיים.

המשוררת זלדה מישקובסקי לבית שניאורסון (1984-1914) נהגה לחתום על שיריה בשמה הפרטי – זלדה. היא הייתה בת יחידה למשפחה חסידית מיוחסת, משפחת שניאורסון, מצאצאי האדמו"רים של חסידי חב"ד. זלדה עסקה בהוראה בבתי ספר דתיים ובמקביל כתבה שירים (בעיקר למגירה). ספר שיריה הראשון, "פנאי", התפרסם בשנת 1967. זלדה זכתה בפרסים ספרותיים, בהם פרס ברנר ופרס ביאליק.

אחד העם בביקורו בארץ ישראל, 1911. צילום מתוך הספר: "כל כתבי אחד העם", הוצאת דביר, תשכ"ה, חלק ראשון, עמוד ב'. מתוך ויקיפדיה העברית.

…כשאני קורא את ההגדה בליל פסח ורוחו של משה בן עמרם – זה גיבּור הגיבּורים, הניצב כעמוּד אור על מפתן ההיסטוריה שלנו – מרחפת לפניי ומרוממת אותי ל"עולם העליון", – איני חש כלל באותה שעה לכל אותן השאלות והספקות, שחכמי אומות העולם מונים אותנו בהם: אם באמת היה האיש משה במציאוּת, אם באמת חי ופעל באופן מתאים למַה שמקובל באומתנו, אם באמת היה הוא 'מושיעם של ישׂראל' ונותן התורה הזאת בצורה שנשתמרה בידינו, וכדומה מן השאלות; אלא מבטל אני בלבי כל אלה בבת אחת בתשובה פשוטה וקצרה: זה משה האיש הקדמון, שאתם מבקשים לברר מציאוּתו ומהוּתו, אינו עניין אלא למלומדים שכמותכם, אבל אנו יש לנו משה אחר, משה שלנו, זה שצורתו קבועה בלב עמנו מדור דור והשפעתו על חיינו הלאומיים לא פסקה מימי קדם ועד עתה. ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם. כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור, שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה, לא יגָרע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל, זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני, אלא אלפי שנה בכל ה'מִדְבָּרוֹת' שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה.

מדברי אחד העם

החוויה המדהימה והחד-פעמית של מתן תורה נקטעת כאשר העם פוסע לאחור, מתרחק ודורש ממשה לעמוד בינו ובין האלוהים.
מה המרחק הנכון שבו צריך להתייצב המאמין לפני אלוהיו? הקִרְבה יוצרת חוויה עזה, מחממת את הקשר האינטימי בין האדם לאל, אך היא גם מסוכנת. הסכנה היא ספק פיזית – מוות מיידי, כפי שמתים נדב ואביהו ועוזה, וספק סכנת ההגשמה של האל, שעלולה לסחוף אותנו לאמונות זרות ואליליות.

הריחוק נראה אומנם בטוח, ללא סכנות, אך המרחק עלול לקרוע את הנימים הדקים שקושרים את המאמין לאלוהיו, והאדם נופל מחולן לריק.
גדלתי בסביבה יֶקִית, סביבי עדיין עולם מודרני (ולא פוסט-מודרני) שבו המדע הוא האלוהים. בחרתי את המקום המרוחק ומעט מנוכר, לא ידעתי להרגיש את אלוהים. כשבגרתי הופתעתי לראות דור חדש ואמיץ של צעירים, שמיישירים מבט אל הדתיות ומחפשים את קרבתו של האלוהים. שיר נפלא המבטא לבטים אלה הוא שירו של שולי רנד – "ערפל".

מבוסס על נח חיות, "פחד הקרבה לאלוהים", אתר מיזם 929

ג'בל מוסא, הר משה השוכן בדרום סיני. צילום: משה מילנר, לע”מ

הר סיני הוא ההר שעליו ניתנה התורה – הר מתן תורה.
לפי המסופר בספר שמות, בני ישראל חנו מול ההר במדבר סיני בחודש השלישי לצאתם ממצרים. במקרא לא מצוין מיקומו המדויק של ההר. לחוקרים היו הצעות והשערות רבות בנוגע לזיהוי ההר, הקשורות למסלול הנדודים של בני ישראל במדבר.
חלק מהחוקרים והפרשנים סברו כי הר סיני הוא גַ'אבֶּל (בערבית – הר) הילאל שבצפון סיני, ואחרים סברו שמדובר בג'אבל מוסה או בג'אבל קתרינה – ההרים שבדרום חצי האי סיני. השערה אחרת היא שמדובר בג'אבל סִירְבַּאל או בג'אבל סִין בִּישָׁר, ויש השערות נוספות, כמו הר כרכום שבנגב.

אנשי דת, חוקרים וארכאולוגים מתווכחים אלפי שנים בנוגע למקום שבו נמצא הר סיני. על גבול מצרים, בשטח אש מבודד בנגב, נמצא אחד ההרים שמתמודדים על התואר – הר כרכום. לאחרונה גילו חוקרים כי פעם בשנה, בנקודת זמן מיוחדת, קורה שם משהו מוזר. האם מדובר בתופעת טבע יוצאת דופן או שמא בתגלית מדעית מרעישה?

מגילות מדבר יהודה, מגילות קומראן או המגילות הגנוזות – אלו השמות שניתנו לממצא אולי הכי מסעיר של המאה שעברה בתחום הארכאולוגיה בארץ ישראל. מדובר במגילות – חלק מהן כתובות על גבי יריעות עור וחלק מהן כתובות על גבי פפירוס – שנמצאו ב-11 מערות בסביבות אתר קומראן שליד ים המלח. המגילות מתוארכות לתקופה שבין המאה ה-3 לפני הספירה למאה ה-1 לספירה, והן כתבי היד המוקדמים והעתיקים ביותר של המקרא שמוכרים לנו. מרבית המגילות כתובות בשפה העברית, חלק מהן כתובות בארמית ואחדות – ביוונית.

לצפייה בסרטון

סרט הדוקו "כל אחד והדיבר שלו" מפגיש אותנו עם עשרה ישראלים, שכל אחד מהם מציג את הקשר האישי שלו לדיבר אחד מתוך עשרת הדיברות.

סרטון סיכום ללימוד שמות טז-כ.
בין יציאת מצרים למעמד הר סיני, מתגלים קשיי המעבר מעבדות לחירות – תלונות על מחסור במים ובאוכל ואפילו מלחמה בעמלק. ועם זאת – הקמת מערכת משפט, מעמד הר סיני ומתן עשרת הדיברות.