הערצת המגדל וזילות חיי אדם, לא כולנו אותו דבר

הַמִדְרָשׁ שׁוֹאֵל מַדוּעַ אַנְשֵׁי דוֹר הַמַבּוּל מֵתוּ כּוּלָם, וְאַנְשֵׁי דוֹר הַפַּלָגָה, שֶׁבָּנוּ אֶת מִגְדַל בָּבֶּל, לֹא מֵתוּ. תְשׁוּבַת הַמִדְרָשׁ: לְאַנְשֵׁי דוֹר הַפַּלָגָה הָיְיתָה זְכוּת מִשׁוּם שֶׁהֵם אָהֲבוּ זֶה אֶת זֶה, בְּנִיגוּד לְאַנְשֵׁי דוֹר הַמַבּוּל.

בְּכָל הָעִיתוֹנִים, בָּעַמוּדִים הָרִאשׁוֹנִים, מוֹפִיעָה הַתְמוּנָה שֶׁלִי; הַתִקְשׁוֹרֶת כּוּלָה רוֹדֶפֶת אַחֲרַיי, כּוּלָם מְדַבְּרִים עָלַיי. כְּשֶׁאֲנִי מוֹפִיעַ בְּאֵיזֶשֶׁהוּ מָקוֹם לַחֲתוֹם עַל הַסֵפֶר שֶׁכָּתַבְתִי, מִשְׂתָרְכִים תוֹרִים אֲרוּכִּים שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁמַמְתִינִים לְהַחֲלִיף אִיתִי כַּמָה מִילִים וְשֶׁאֶחְתוֹם לָהֶם עַל הָעוֹתֶק שֶׁקָנוּ. וּבֵין הָאֲנָשִׁים – שִׂימוּ לֵב מִי נִמְצֵאתָ, זֹאת נוּפָר! אַחֲרֵי אַרְבַּע שָׁעוֹת שֶׁל הַמְתָנָה, כְּשֶׁהִיא סוֹף סוֹף מַגִיעָה לְרֹאשׁ הַתוֹר וְנֶעֱמֶדֶת מוּלִי… בְּחַיַי, אֵיזֶה רֶגַע! (גלילה רון פדר-עמית, להיות מפורסם – סדרת להתבגר. הוצאת מודן, ‏2016 .© כל הזכויות שמורות)

אֵהוּד בַּנַאי אוֹמֵר בַּשִׁיר: וְהָיָה בַּיוֹם הַהוּא אוֹר חָדָשׁ גָדוֹל יָאִיר לְאַט נִפְתַח הַסֶדֶק לְאַט נוֹפֵל הַקִיר וּכְשֶׁתַּגִיעַ הַשָׁעָה יָבוֹא אֶחָד בְּשֵׁם אֶחָד יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הָעוֹלָם שָׂפָה אַחַת סְפִּיק דֶה לֶנְגְוִויג' אוֹב דֶה הִיבְּרוּמֵן [מֵאַנְגְלִית: דַבְּרוּ בַּשָׂפָה שֶׁל הָאִישׁ הָעִבְרִי].

קרדיט: אהוד בנאי, "היברומן" (קטע מהיצירה). © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

• בְּנֵי הָאָדָם נִיסוּ לִבְנוֹת מִגְדָל שֶׁרֹאשׁוֹ יַגִיעַ לַשָׁמַיִים. בַּצִיוּר מְתוֹאָרִים אֲנָשִׁים עוֹבְדִים, לְבֵנִים, כֵּלַי עֲבוֹדָה וּמִגְדָל שֶׁרֹאשׁוֹ מַגִיעַ לָעֲנָנִים. הַמִגְדָל כִּמְעַט נוֹגֵעַ בַּדְמוּת הַמוֹפִיעָה בַּשָׁמַיִים, שֶׁכַּנִרְאֶה מְיַיצֶגֶת אֶת הָאֵל (הַדְמוּת לְקוּחָה מֵאוֹמָנוּת מִצְרִית קְדוּמָה, וְהַדָבָר נוֹבֵעַ כַּנִרְאֶה מִקִישׁוּר בֵּין תְקוּפַת הַמִקְרָא לְבֵין מִצְרַיִם הָעַתִיקָה, גַם כַּאֲשֶׁר מְדוּבָּר בְּסִיפּוּר הַמְתָאֵר תְקוּפָה קְדוּמָה יוֹתֵר). בְּעִקְבוֹת נִיסָיוֹן שְׁאַפְתָנִי זֶה שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, הֶחְלִיט הַ' לִבְלֹוֹל אֶת שְׂפָתָם, וּבְכָךָ לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. כָּךָ נוֹצְרוּ עַמִים שׁוֹנִים בָּעוֹלָם. רֶמֶז לְכָךָ שֶׁכָּל בְּנֵי הָאָדָם הָיוּ אָז עַם אֶחָד וְרַק אַחַר כָּךָ פּוּזְרוּ, אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בִּסְמָלִים קְטַנִים הַנִיצָבִים עַל הַקַרְקַע, הַמְסַמְלִים אֶת שְׁלוֹשׁ הַדָתוֹת הַמוֹנוֹתֵאִיסְטִיוֹת (שֶׁמַאֲמִינוֹת בְּאֵל אֶחָד) הַגְדוֹלוֹת: הַיַהֲדוּת (מְנוֹרָה הַמוֹפִיעָה מִשְׂמֹאל לְמִגְדָל), הַנַצְרוּת וְהָאִסְלָאם (צְלָב וְסַהַר הַמוֹפִיעִים מִיָמִין לְמִגְדָל).

בִּיצִירָה זוֹ תֵיאַר בְּרוֹיְגֵל מִגְדַל בָּבֶּל הַדוֹמֶה מְאוֹד לְמִבְנֵה הַקוֹלוֹסֵיאוּם שֶׁבָּעִיר רוֹמָא. הוּא בָּחַר דַוְוקָא בְּמִבְנֶה זֶה מִשׁוּם שֶׁהַמִבְנֶה סִימֵל בְּעֵינָיו אֶת הַהִיבְּרִיס – חֵטְא הַגַאֲוָוה. בַּצִיוּר שֶׁל בְּרוֹיְגֵל אֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁבִּגְלַל הַבְּנִיָיה הַמְהִירָה שֶׁל הַמִגְדָל בָּנוּ אֶת הַקוֹמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִשְׁלִימוּ אֶת הַקוֹמוֹת הַתַחְתוֹנוֹת, וְלָכֵן הַמִגְדָל מַתְחִיל לִקְרוֹס.

מֵהָעִיר בָּבֶל צָמְחָה הָאִימְפֶּרְיָה הַבַּבְלִית, שֶׁשָׁלְטָה בְּשִׂיאָה בְּכָל מסופוטמיה וּבַאֲזוֹרִים נִרְחָבִים בַּסַהַר הַפּוֹרֶה. הָעִיר עָצְמָה נִבְנְתָה עַל נְהַר פְּרָת, וְהַנָהָר חִילֵק אוֹתָה לִשְׁנֵי חֲלָקִים שָׁוִוים. הַפֵּירוּשׁ שֶׁנָתְנוּ תוֹשָׁבֵי הָעִיר לַשֵׁם שֶׁל הָעִיר הוּא: "בְּאָב-אֵלִי", כְּלוֹמַר: "שַׁעַר הָאֵל".

הָאֶבֶן נִמְצֵאת בְּעִיקָר בַּאֲזוֹרִים הֲרָרִיִים, אֲבָל שָׁם הָיָה קָשֶׁה לְגַדֵל גִידוּלִים חַקְלָאִיִים. הַשְׁטָחִים הָעִיקָרִיִים שֶׁל חַקְלָאוּת וּמַיִם הָיוּ לָאוֹרֶךְ הַנְהָרוֹת הַגְדוֹלִים – הַפְּרָת, הַחִידֶקֶל וְהַנִילוּס. אֲבָל בָּאֲזוֹרִים הָאֵלֶה הָיָה קָשֶׁה לִמְצוֹא חוֹמְרֵי בְּנִיָיה. וְהִנֵה בִּדְרוֹם בָּבֶּל, בְּבִקְעַת שִׁנְעָר, הִמְצִיאוּ הַמְצָאָה גְאוֹנִית וּפְשׁוּטָה: הָאָדָם לָמַד לָקַחַת בּוֹץ, הַנִמְצָא בְּשֶׁפַע לְאוֹרֶךְ הַנָהָר, לְהַכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ תַבְנִיוֹת עֵץ, לְיַיבֵּשׁ אוֹתוֹ – וְאָז לְהַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ תַנוּר וְלִיצוֹר תַחֲלִיף לַבְּנִיָיה בְּאֶבֶן. זוֹ הִיא הַבְּנִיָיה בִּלְבֵנִים.

מַטְרַת הַזִיגוּרָט הָיְיתָה לְהַרְשִׁים, וְהַזִיגוּרָטִים שֶׁנִמְצְאוּ הֵם אָכֵן מַרְשִׁימִים. מִבְנִים גְדוֹלִים וּבַעֲלֵי מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת הַמַשְׁקִיפִים עַל הָעִיר כּוּלָה. לְעִיתִים קְרוֹבוֹת הִטְבִּיעוּ הַמְלָכִים שֶׁבָּנוּ אֶת הַזִיגוּרָטִים אֶת טְבִיעַת הַחוֹתָם שֶׁלָהֶם עַל אַחַת מֵהַלְבֵנִים שֶׁבַּכְּנִיסָה לַמִבְנֶה לִפְנֵי שֶׁהַחוֹמֶר הִתְיַיבֵּשׁ, כְּדֵי לְהַנְצִיחַ אֶת שְׁמָם, וּלְרוֹמֵם וּלְפָאֵר אֶת עַצְמָם. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלְכָךָ הִתְכַּוְונוּ כְּשֶׁכָּתְבוּ בַּפֶּרֶק יא: "וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם".

(פסוק ד).