"וָאֶתְחַנַּן"

פרק א בספר דברים. הספר מתחיל כשהארץ קרובה ומשה כבר יודע שלא יכנס אליה.
ומה עושים לקראת סוף? סוף מסע או סוף שנה? מסכמים!
הפרק כולו (ולא רק הפרק הזה) הוא נאום של משה.
משה מסכם את המסע במדבר.
עד כמה העם גדל, כמה קשה היה להנהיג אותו, כיצד הוא מינה שרים ושופטים לסייע לו בהנהגה.
וכמובן הוא מזכיר את חטא המרגלים שגרם, איך לומר, להתעכבות קלה בדרך… ואז הוא מוסיף:
"גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם."
איזה מילה בולטת לכם בפסוק הזה?
למה אלוהים מעניש את משה לא להכנס לארץ? זוכרים? זה בגלל הסיפור עם מי המריבה (משה הכה בסלע ולא דיבר אליו).
אבל עכשיו הוא אומר לעם – זה בגללכם. הוצאתם אותי מדעתי, משלוותי. גם החטא שלי הוא באשמתכם.
צודק?

לא צודק?

מה דעתכם?

בכל מקרה, לא משנה מי אשם, אין ספק שמשה שומר טינה.
הוא עייף מהעם, מהמסע וכנראה גם מתוסכל מהעונש האישי שלו.

מה זה בכלל אומר לשמור טינה? אולי השיר המקסים של פניה ברגשטיין יסביר זאת טוב יותר מהכל:

מִי אָשֵׁם?/ פַנְיָהָ בֶּרְגְשְׁטֵין

מָה לַעֲשׂוֹת,
וְאֵיךְ לְבָרֵר
מִי אָשֵׁם פָּחוֹת,
וּמִי אָשֵׁם יוֹתֵר.
וּמִי רַב עִם מִי
אֲנִי עִם אֲחוֹתִי,
אוֹ הִיא עִמִי?
הִיא אָמְרָה דְּבַר מָה –
וַאֲנִי צָחַקְתִּי,
הִיא פַּרְעָה לִי צָמָה –
וַאֲנִי לֹא שָׁתַקְתִי.
הִיא קָרְאָה לִי שֵׁם-גְּנַאי
וַאֲנִי חוֹל בָּהּ זָרַקְתִי,
וּמִיָּד הָיִינוּ בְּרֹגֶז, וְדַי.
וְלָמָה? וּמַדוּעַ? –
בֶּאֱמֶת לֹא יָדוּעַ.
וְעַכְשָׁו
כְּשֶׁהִיא עוֹבֶרֶת –
אֲנִי מִסְתַלֶקֶת.
כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת –
אֲנִי שׁוֹתֶקֶת,
וְאֵינִי מַבִּיטָה בָּהּ כְּלָל.
וְגַם הִיא מִתְנַפַּחַת,
ואֵינָה סוֹלַחַת.

וַחֲבָל חֲבָל.
כִּי עַכְשָׁו
כְּבַר קָשֶׁה לְבָרֵר
מִי אָשֵׁם יוֹתֵר,
וּמִי הִתְחִיל בַּקְּטָטָה:
אֲחוֹתִי אִתִי,
אוֹ אֲנִי אִתָה?

בפרק ג בספר דברים משה ממשיך לספר את קורות העם במדבר. ובפרק שלנו מזכיר את הפגישה עם עוג מלך הבשן. זוכרים את השם?

מי שקרא איתנו את ספר במדבר אולי זוכר ומי שלא קרא אולי נתקל בו במקום אחר…

עוג היה ענק! איך אנחנו יודעים?

כי התורה מספרת לנו על גודל מיטת הברזל שלו – "הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ" במושגים של פעם זה פשוט ענק!!!
גם את עוג מלך הבשן ניצחו ישראל והמשיכו לכבוש את עבר הירדן המזרחי.
משה מעניק לראובן, גד וחצי המנשה את עבר הירדן ומזכיר להם את חלקם בהבטחה, הם צריכים לעזור ולכבוש את הארץ. ולא רק לעזור אלא להיות חלוצים, ראשונים לכיבוש.
כשהשלים משה את הכיבוש הוא מספר לראשונה על פניה שלו לאלוהים.

פעם ראשונה מתחילת הספר שאנחנו מגלים משהו שלא היה בספר במדבר…

משה מספר שביקש מאלוהים לוותר לו על העונש שקיבל:

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן."

הוא לא סתם ביקש. הוא התחנן!

ומה ענה לו אלוהים? יודעים? מנחשים?

אלוהים אומר לו: "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה".

על הדבר הזה לא מדברים עוד.

למה? מה אתם חושבים?

לא רק שאלוהים מסרב הוא מבקש ממשה שיחזק את יהושע, ממשיכו:

"עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה."

מה לדעתכם מרגיש משה, ברגע הזה שהוא מספר לראשונה, על הבקשה שלו מאלוהים?

מה שבטוח – על הנושא הזה לא מדברים עוד.

מישהי שבטוח יודעת איך זה מרגיש, זאת מירבל. מכירים אותה?