חוזרים הביתה

נקרא את פסוקים כ-כט קריאה ראשונה. נסביר בתמציתיות שפסוקים אלה עוסקים בשיבה של עם ישראל לארצו ובבנייתה מחדש.
ננסה לדמיין את הדרך הצפויה לעם מגלות בבל ונשאל:

• מה הייתם מייעצים לעם שיוצא למסע ארוך, כדי שיגיע בבטחה לארץ ויצליח לשקם אותה מן ההרס שהיא שרויה בו?

נחלק את הפסוקים לשלושה חלקים ונקרין אותם על הלוח.

חלק ראשון – תמרורים וחיזורים:
נקרא את פסוקים כ-כב ונשאל:

• מי היא לדעתכם בתולת ישראל?
• מה עליה לעשות? (הבתולה היא דימוי לעם שעליו להציב לעצמו סימני דרך שיקלו עליו לשוב לערים שעזב)

נשלח את התלמידים לקרוא את פסוק יד ואת פסוק כ ונשאל את התלמידים:

• איזו מילה מופיעה בשני הפסוקים? ("תַּמְרוּרִים")
• מה פירוש המילה "תַּמְרוּרִים" בפסוק יד? (בכי מר)
• מה לדעתכם פירוש המילה "תַּמְרוּרִים" בפסוק כ?

נחלק לתלמידים את דף העבודה ללימוד חברותא בזוגות (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
נחזור למליאה ונענה על השאלות:

1. "תַּמְרוּרִים" הם עמודים גבוהים מלשון תומר שהוא עץ גבוה וזקוף. יש להציבם בזמן היציאה לגלות כדי שאפשר יהיה לזהות בקלות את הדרך חזרה.
2. "כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" – זהו סדר חדש שבו על האישה ליזום ולחזר אחרי הגבר, וכך גם עם ישראל בעתיד ייזום ויישא באחריות לקשר עם הקב"ה, ולא ההפך. הפסוקים ממשיכים באותו רעיון ואומרים: "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה?" – את צריכה להפסיק לצפות שה' ירדוף אחרייך ולפנות אליו בעצמו.

נשאל את התלמידים:

• האם יש הבדל בין הצבת ציונים לבין הצבת תמרורים? מהו?
• האם יש קשר בין הציפייה מהעם להציב תמרורים ובין הדרישה מהם לשאת באחריות לקשר עם אלוהים?

נדגיש את מוטיב אחריות העם על מעשיו. בשיעור הקודם הושווּ אלוהים וישראל להורים ובנם.

• מדוע לדעתכם משתנה המטפורה כשירמיהו עוסק ביוזמה? (כאשר נדמה עם ישראל ל"בן יקיר" הוא זכה באהבה בלתי-תלויה מאלוהים, רק משום שהוא בנו. כעת, כאשר מצופה מהעם לפעול לצורך השגת האהבה, מתאים יותר לדמות זאת למערכת יחסים זוגית שבה שני הצדדים אחראים לקשר וצריכים לבחור בו. אחריותו של העם באה לידי ביטוי גם בהצבת התמרורים: עליו לדאוג בעצמו שבבוא העת הוא ימצא את הדרך חזרה)

כעת נראה כיצד התנהגותו האחראית של העם תביא לגמול מתאים מצד אלוהים.

שינה ערבה:
נקרא את פסוקים כג-כה ונשים לב מי הדוברים בכל פסוק (כג-כד – ה', כה – ירמיהו). נשאל את התלמידים:

• מה אלוהים מבטיח? (בחזון של ירמיהו אלוהים מראה לו את העתיד שבו האיכרים ישבו בארץ, הרועים ינדדו בבטחה ובשלווה וכל הנפשות העייפות והכואבות ימצאו רוויה ומנוחה)
• מה תגובת ירמיהו לחזון זה? ("עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה, וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי")
• מדוע ירמיהו מצליח לישון טוב?

בניגוד לנבואות החורבן שירמיהו מורגל בהן, המבטיחות לעם כיליון והרס, הפעם אלוהים מצייר לו תמונת שפע וגאולה. לשמע הנבואה הזאת אליהו חש שאחרי כל היקיצות שלו מהסיוטים של הנבואות הקשות סוף סוף באה נבואת נחמה והוא יכול לישון שינה עריבה וטובה בלי חשש. אולי כמו הנפשות העייפות שאלוהים מרווה בנבואה, גם נפשו של ירמיהו עייפה, והנבואה עצמה מחזקת אותה.
בלימוד המשך הנבואה ננחה את התלמידים לחפש בפסוקים את מוטיב אחריות העם. כמו בחלק זה נראה שגם בהמשך אלוהים מצפה מהעם לאחריות ומבטיח לו גמול חיובי על יוזמנותם.

גלגולו של שקד:
נקרא את פסוקים כו-כז ונבקש מהתלמידים לסמן את כל המילים שמבטאות התקדמות, גדילה וצמיחה. ("וְזָרַעְתִּי", "לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ")
נקרא את פסוק כז ונשאל:

• האם אתם מזהים תקבולת בפסוק זה?
• איזה סוג של תקבולת זו? (מנוגדת)

נקרין על הלוח את הפסוק בהדגשת הדומה והשונה.
נתמקד בחלקה הראשון של התקבולת ונשאל:

• האם השורש שק"ד מוכר לכם ממקום אחר בנבואות ירמיהו בנוגע לחורבן?

נשלח את התלמידים לשוב ולקרוא בנבואת המראות בפרק א בירמיהו בפסוקים יא-יז: "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה".

• על מה שקד אלוהים בנבואת המראות? (על הבאת הרעה לעם ישראל החוטא)
• על מה שוקד אלוהים בפרקנו? (על השיקום והגמול הטוב)
• מדוע לדעתכם השימוש בשורש שק"ד חוזר בפרקנו? (להדגיש שבין הרס ובין תיקון יכול להיות דמיון גדול: כאן האדם משקיע את כל כוחותיו בהחרבה, וכאן הוא משקיע את אותם כוחות בתיקון ההרס)

נזכיר את מוטיב האחריות ונשאל:

• האם אתם מזהים את מוטיב האחריות גם פה? (האחריות לשיקום בידי העם, רק הם יכולים לבנות את מה שנהרס)

נקרא את פסוקים כח-כט ונשאל:

• מה תהיה התוצאה של תיקון ההרס?
• נכתוב על הלוח את פסוק כח: "בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד: 'אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה'". נציין שהביטוי "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" רווח מאוד.

נחלק לתלמידים את דף העבודה לעבודה אישית על הפסוק (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
במליאה נקרא יחד בספר שמות פרק כ פסוק ד: "פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים". זוהי שיטת גמול דורות והיא נפוצה מאוד בתנ"ך. פגשנו בה כשלמדנו על שלמה ומנשה – בנים נענשים על מעשי האבות.

• מה השיטה האחרת שירמיהו מציע? (גמול אישי – כל אדם נושא באחריות למעשיו עוד בחייו)

נסכם את חזרתו של מוטיב האחריות והשכר עליה בטבלה שנמלא יחד על הלוח או בזוגות בדף עבודה:

מתוך טבלה זו אנו יכולים לראות שבעבור ירמיהו האחריות של עם ישראל לפעול ולרצות לשוב לארץ היא מאבני היסוד של הגאולה. אם עם ישראל לא יבין שבידיו היכולת לשוב הביתה ולשקם את ארצו, אחרים לא יעשו זאת בשבילו.

נקרא את דבריו של יאיר כספי בנוגע לאחריות החברה על עצמה.
נערוך שיחה קצרה סביב השאלות האלה:

• האם לדעתכם הקטע הזה מבטא משאלה אידיאלית או מתאר מצב קיים?
• באילו מקרים אתם מרגישים שאתם נושאים באחריות לחברה שלכם?
• מתי אתם מזניחים את החברה ומניחים לגורמים אחרים להחליט בשבילה?
• האם לנו כצעירים יש אחריות גדולה יותר? (כאן אפשר להזכיר שאלוהים מכנה את ישראל 'בתולה' – כלומר, צעירה, כזו שכל החיים לפניה. אולי יש כאן רמז לכוחם של הצעירים לבנות את ההריסות מחדש)

תוכן: דנו בשאלה איך חוזרים הביתה – מה צריך העם לעשות כדי לשוב ולהשתקע בארץ?
מיומנויות: קראנו פרשנות וענינו על שאלות.
מתודות: שמענו שיר, חיברנו בין הפרק ובין חיינו האישיים באמצעות שיחה ולימוד.