"יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב"
פרק א, יג-יח
בכמה מילים
נלמד על קהלת היוצא למחקר מעשי כדי להשיב על השאלה מה היתרון לאדם? מה המשמעות? ראשית הוא פונה אל החוכמה – כלי לחקור את "כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם", אבל הוא תוהה לאן מובילה החוכמה את האדם, האם היא מיטיבה אתו? נלמד את מסקנותיו של קהלת בנוגע לחוכמה – "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" ו"יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב". נסיים בשאלה: האם השאיפה לדעת יכולה להעניק לאדם משמעות לחייו או לא?
הזמנה ללימוד
אפשרות ראשונה – ביטוי ודיון:
נכתוב על הלוח את הביטוי 'אין שכל אין דאגות', ונשאל את התלמידים:
- האם לדעתכם אנשים שיודעים פחות מאושרים יותר?
- האם אושרם הוא אמת או אשליה?
- האם אפשר לחיות חיים מלאים בלי לרכוש חוכמה ודעת?
אפשרות שנייה – ניסוי האושר:
נכתוב על הלוח את המשפט הזה: 'מטרת המדע – הגדלת האושר בעולם הזה' (לייבניץ). נצפה יחד בסרטון על ניסוי האושר בישראל.
נשאל את התלמידים:
- האם לדעתכם גילויים מדעיים יכולים להשפיע על האושר של בני האדם?
- האם ככל שנדע יותר על האושר נוכל להיות מאושרים יותר?
- האם אושר הוא תכלית המדע והמחקר, לדעתכם?
- האם אושר הוא תכלית החיים?
נציין שהיום נלמד בין השאר על הקשר בין החוכמה ובין היכולת לשנות ולהשפיע על העולם לטובה, ונבחן את גישתו של קהלת בנוגע לקשר בין החוכמה לאושר.
אפשרות שלישית – סרטון ודיון:
נקרא יחד את שירה של סיון הר-שפי 'תפילה' (ראו קישור גם בממערך השיעור).
נשאל את התלמידים:
- מהי המשאלה בשיר הזה? (לא לדעת את שפת החיות, לא להבין אותם כפי שהמשוררת מבינה קולות של בני אדם)
- מדוע לדעתכם היא מבקשת שניגונו של עולם "יעבור בסכלותה"?
- מה כוחה של הסכלות ואיך היא קשורה לשמחה?
נסביר שהיום נלמד בין השאר על הקשר בין החכמה והדעת ובין הסבל, ונבחן את השאלה אם מי שיודע פחות שמח יותר.
נוכל גם להתעכב על שם הספר שמתוכו לקוח השיר 'שמש שקהלת לא ידע' ולשאול:
- מהי לדעתכם המשמעות של שם זה? (למשל: שמש שיש בה התחדשות, שיש בה משמעות)
הזמנה לקריאה
ניזכר בפסוקים שקראנו עד כה: קהלת מציג תפיסה שלפיה "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ", המחזוריות בטבע ובחיי האדם מובילה אותו למסקנה שדבר אינו מתחדש ומתקדם, ולכן הוא שואל: "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"?
נקרא את פסוק יב ונשאל:
- הרי פגשנו כבר את קהלת ואת מסקנותיו, מדוע נדרשת הצגתו החוזרת?
- במה שונה פתיחה זו מן הפתיחה בפסוק א? (בפסוק א מובאים דברי קהלת בגוף שלישי, ואילו כאן הוא מציג את עצמו בגוף ראשון: "אֲנִי קֹהֶלֶת")
- מדוע לדעתכם יש צורך בפתיחה חוזרת זו ובמעבר בין הגופים?
מיד נראה.
נקרא את פסוקים יג-יח ונבקש מן התלמידים למלא בטבלה במחברת את פעולותיו של קהלת ואת המסקנות הנובעות מן הפעולות האלה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשאל את התלמידים:
- מה ההבדל בין מסקנותיו של קהלת בפסוקים א-יב למסקנותיו בפסוקים יג-יח מבחינת נקודות המוצא שלהן? (בשונה מהתיאור בתחילת הפרק, שבו קהלת מגיע למסקנות בעיקר מתוך התבוננות בטבע, כאן מדגיש קהלת שהגיע לתובנות הללו לאחר חקירה ובדיקה אקטיבית, מתוך ניסיון, לכן המעבר לדיבור בגוף ראשון חשוב מאוד)
נמשיך ונסביר: בפסוקים האלו וגם בפרקים הבאים שנלמד קהלת יוצא בעצמו למעין מחקר עיוני ומעשי שבו הוא מנסה למצוא בכל זאת משמעות – "יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ".
נשאל:
- איזה דבר קהלת בודק בפסוקים אלה אם הוא מעניק משמעות? (החוכמה)
- מה קהלת מנסה לעשות כדי למצוא תוכן לחייו? (לדרוש ולתור את העולם ולהרבות חוכמה)
- מהי המסקנה שהוא מגיע אליה? ("גַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ" "וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב")
- מדוע קהלת בוחר להתחיל את מחקרו בחיפוש אחר החוכמה, ומדוע מסב לו חיפוש זה ייאוש גדול כל כך?
נחלק לתלמידים את דף העבודה בנושא זה (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור)
נחזור למליאה ונשאל שאלה מסכמת:
- אם כן, מהי מסקנתו הכללית של קהלת בנוגע לקשר בין חוכמה ודעת ובין היכולת להביא לשינוי של ממש בעולם? רכישת החוכמה אינה יכולה לשנות את המעוות ואת החסר בעולם.
נוכל להזכיר את פסוקים ט-י ולהסביר: במחקרו ראה קהלת אנשים עושים מעשים רבים, אך המעשים לא יכלו ליצור שינוי של ממש שכן – כפי שראינו בחלקו הראשון של הפרק – "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה". הכול תמיד חוזר על עצמו ואל המקור. לפיכך גם מי שעמל לרכוש את החוכמה אינו יכול לעמוד בפני עיקרון זה ואינו יכול לתקן את החסר בעולם. ויתרה מזו, לא רק שהוא לא ימצא את התכלית, אלא שככל שיוסיף דעת יוסיף לעצמו כאב – כאב על הידיעה שאיננו יודעים עד הסוף.
אין שכל אין דאגות:
נקרא את פסוק טז ונשאל את התלמידים:
- עם מי קהלת מדבר בפסוק זה? (עם ליבו)
- מה הוא אומר לו? (שהוא החכם מכול, אין מי שראה חוכמה ודעת בכל ירושלים יותר ממנו)
- מדוע לדעתכם קהלת מבקש להדגיש עניין זה? לאיזה קול פנימי הוא עונה כאן? (אולי לקול שאומר לו שהוא הגיע למסקנות האלה מכיוון שהוא לא צבר די חוכמה כדי להשפיע על העולם, ויש חכמים יותר שהצליחו להשפיע)
נקרא את פסוק יח ונשאל:
- מהי המסקנה הסופית שקהלת מגיע אליה בנוגע לחוכמה? (מי שמרבה חוכמה ודעת מוסיף כעס וכאב)
- בעקבות מה שלמדנו עד כה, מדוע לדעתכם קהלת טוען שככל שמרבים חכמה כך מרבים גם את הכעס והמכאוב?
נשמע כמה הצעות ונחלק לתלמידים את דף העבודה לקריאה בעיון בזוגות ושיחה בחברותא (ראו פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נשוב למליאה ונשמע את התשובות. נשאל את התלמידים:
- האם אתם מזהים כאן מגמה של הקצנה בתפיסתו של קהלת את החוכמה? (בתחילה הוא אומר שלחוכמה אין השפעה, ואחר כך הוא מחריף את האמירה שלו וטוען שלא רק שהחוכמה אינה משפיעה על חיי האדם לטובה, אלא היא אף גורמת לו סבל)
נציין שהחרפה זו מאפיינת את הגותו של קהלת, וראינו אותה גם בשיעור הקודם. נסכם באמצעות השוואה בין שני חלקי הפרק שלמדנו שתבחן את התהליך שקהלת עובר בשניהם.
נוכל לתת לתלמידים טבלה מלאה למחצה ולבקש שימלאו בעצמם (אפשר להשאיר בה רק את אותיות הפסוקים) או שנמלא אותה יחד על הלוח (ראו דף עבודה גם בממערך השיעור).
מבט לחיים
בהמשך לרעיון העיקרי של השיעור ולפיו החוכמה אינה מעניקה משמעות לחיי האדם, אלא היא רק מוסיפה לחיים תסכול, נערוך דיון אם אנו מסכימים עם גישתו של קהלת.
נשאל את התלמידים:
- האם התחושה של "יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" מוכרת לכם?
- מתי היא מופיעה?
- האם ישנם מקרים שבהם החוכמה בכל זאת השפיעה השפעה של ממש על חיי האדם, שלא כתפיסתו של קהלת?
- אילו חיים הייתם מעדיפים לחיות – חיים של ידיעה וכאב או חיים של בורות ושמחה? מדוע?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו על קהלת הבוחן את השפעת החוכמה על החיים ומגיע למסקנה שהיא רק מוסיפה כאב.
מיומנויות: השווינו בין שני חלקי הפרק לראות תהליך מקביל, קראנו מאמר.
מתודה: צפינו בסרטון ושוחחנו בעקבותיו.
- מאמרו של אברהם קריב 'רשות הדיבור לאדם' מתוך אתר מקראנט
- מאמרו של יהושע רוזנברג 'מגילת קהלת' מתוך אתר דעת
