יעקב משתכנע וכל האחים יורדים למצרים

ארוחת בוקר. צילום: shutterstock.com

הָאַחִים יָרְדוּ לְמִצְרַיִם "לִשְׁבָּר אֹכֶל", וְהַכַּוָונָה הִיא, כְּפִי הַנִרְאֶה, לִקְנוֹת אוֹכֶל.
בְּפֶרֶק מב מְכוּנֶה יוֹסֵף "הַמַשְׁבִּיר", כְּלוֹמַר – מִי שֶׁמוֹכֵר אוֹכֶל.
בָּעִבְרִית הַמוֹדֶרְנִית מִשְׁתַמְשִׁים בַּמִילָה "לִשְׁבּוֹר" בְּהֶקְשֵׁר שֶׁל אוֹכֶל, אֲבָל דַוְוקָא כְּדֵי לְתָאֵר אֲכִילָה אַחֲרֵי זְמַן מְמוּשָׁךְ שֶׁבּוֹ לֹא אוֹכְלִים. לְמָשָׁל, כְּשֶׁאוֹכְלִים אַחֲרֵי צוֹם, "שׁוֹבְרִים אֶת הַצוֹם".
גַם בַּשָׂפָה הָאַנְגְלִית יֵשׁ דוּגְמָה לְשִׁימוּשׁ כָּזֶה. לַאֲרוּחַת הַבּוֹקֶר קוֹרְאִים בְּאַנְגְלִית: breakfast, כְּלוֹמַר שְׁבִירַת הַצוֹם אַחֲרֵי הַלַיְלָה, שֶׁבּוֹ לֹא אָכַלְנוּ.

איור: מיכל בן-חמו

יוֹסֵף, הַמִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, בִּיקֵשׁ לְהַעֲמִיד אֶת אֶחָיו בְּנִיסָיוֹן. הוּא דָרַשׁ מֵהֶם לְהָבִיא אֵלָיו אֶת אֲחִיהֶם הַקָטָן. הָאַחִים חָזְרוּ לִכְנַעַן וּבִיקְשׁוּ מִיַעֲקֹב רְשׁוּת לָקַחַת לְמִצְרַיִם אֶת בִּנְיָמִין, אַךְ יַעֲקֹב סֵירֵב. יְהוּדָה הִתְיַיצֵב מוּל יַעֲקֹב אָבִיו וְנִשְׁבַּע לוֹ שֶׁהוּא יִהְיֶה אַחְרַאי בְּאוֹפֶן אִישִׁי לְהַחְזָרַת בִּנְיָמִין בְּשָׁלוֹם. הַצֵירוּף "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנוּ מִיָדִי תְבַקְשֶׁנוּ" מְבַטֵא אַחְרָיוּת אִישִׁית וּמַנְהִיגוּת.

איור: מיכל בן-חמו

יְהוּדָה עָמַד מוּל צָפְנַת פַּעְנֵחַ, הַמִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, וְסִיפֵּר לוֹ אֶת הָאֱמֶת – אֶת מָה שֶׁקָרָה לִפְנֵי שָׁנִים. הוּא כַּמוּבָן לֹא יָדַע שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם יוֹסֵף… כַּאֲשֶׁר תֵיאֵר יְהוּדָה אֶת הַקֶשֶׁר הַמְיוּחָד בֵּין יַעֲקֹב לְבֵין יוֹסֵף, הוּא אָמַר "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ". בְּבִיטוּי זֶה מִשְׁתַמְשִׁים גַם הַיוֹם כְּדֵי לְתָאֵר קֶשֶׁר מְיוּחָד וְחָזָק בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים קְרוֹבִים.

Claes Corneliszoon Moeyaert, גביע הכסף מתגלה באמתחת בנימין, 1633. מאוסף המוזאון לאמנות יפה (בודפשט), מתוך ויקישיתוף

יוֹסֵף הִטְמִין בִּמְכוּוָן גָבִיעַ בֵּין כֵּלָיו שֶׁל אָחִיו הַקָטָן, בִּנְיָמִין, כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיךְ יָגִיבוּ הָאַחִים כְּשֶׁיַחְשְׁבוּ שֶׁאֲחִיהֶם הַקָטָן בְּסַכָּנָה. הָאַחִים לֹא יָדְעוּ שֶׁהַמִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם הוּא אֲחִיהֶם יוֹסֵף, וְכִי הַגָבִיעַ הוּטְמַן כְּמַלְכּוֹדֶת…
הָאוֹמָן הִמְחִישׁ בַּיְצִירָה אֶת הַתַדְהֵמָה שֶׁל הַדְמוּיוֹת בָּרֶגַע שֶׁמִתְגַלֶה הַגָבִיעַ, בְּאֶמְצָעוּת הַבָּעוֹת פָּנִים וּתְנוּעוֹת גוּף.
הַלְבוּשׁ שֶׁל הַדְמוּיוֹת וְהַנוֹף שֶׁבּוֹ מְמוּקֶמֶת הַסְצֵנָה, מְאַפְיְינִים דַוְוקָא אֶת אֵירוֹפָּה שֶׁל יְמֵי הַבֵּינַיִים וְלֹא אֶת מִצְרַיִם הָעַתִיקָה.

יוסף מוכר תירס במצרים. פייטר לסטמן, הולנד, המאה ה־17 צילום: Illustratedjc, מתוך ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0

הָאַחִים יָרְדוּ לְבַקֵשׁ אוֹכֶל מֵהַמִצְרִים. כְּפִי הַנִרְאֶה, הֵם לֹא הָיוּ הַיְחִידִים. הָיָה רָעָב בְּכָל הָאֵזוֹר. אֲבָל בְּמִצְרַיִם הָיוּ מַחְסְנֵי אוֹכֶל שֶׁיוֹסֵף תִכְנֵן מִבְּעוֹד מוֹעֵד. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בַּצִיוּר שַׂקִים שֶׁל גַרְגִירֵי תִירָס הָעוֹבְרִים מִיָד לְיָד.
הֶבְדֵלֵי הַמַעֲמָדוֹת בֵּין הַדְמוּיוֹת נִיכָּרִים בַּבְּגָדִים שֶׁהֵן לוֹבְשׁוֹת, בַּפְּעוּלוֹת שֶׁהֵן מְבַצְעוֹת וּבַמִיקוּם שֶׁלָהֶן בַּיְצִירָה.
אֶת הַצִיוּר צִייֵר הָאוֹמָן הַהוֹלַנְדִי פייטר לסטמן, בֶּן הַמֵאָה הַ־17, שֶׁהִרְבָּה לְצַיֵיר אֵירוּעִים מַשְׁמָעוּתִיִים מֵהַתָנָ"ךְ וּמֵהַמִיתוֹלוֹגְיָה הַיְוָונִית.

עמוד באחד ממקדשי לוקסור במצרים. עמודים כאלו, ועליהם ציורי קיר, היו נפוצים במקדשים וגם בבתי האמידים במצרים. צילום: shutterstock.com

הָאַדְרִיכָלוּת בְּמִצְרַיִם הָעַתִיקָה מְפוּרְסֶמֶת עַד הַיוֹם בָּעוֹלָם. כּוּלָנוּ מַכִּירִים אֶת הַפִּירָמִידוֹת (שֶׁהֵן בְּעֶצֶם מִבְנֵי הַקְבוּרָה) וְאֶת הַמִקְדָשִׁים הַמְפוֹאָרִים. הַמִצְרִים הָיוּ בַּנָאִים מוּכְשָׁרִים, וְהָיָה לָהֶם יֶדַע רַב בְּשִׁיטוֹת בְּנִייָה וּבְסוּגֵי קַרְקָעוֹת.
רוֹב הַמִבְנִים בְּמִצְרַיִם הָעַתִיקָה, כּוֹלֵל אַרְמוֹן פַּרְעֹה, נִבְנוּ מֵחוֹמָרִים מִתְכַּלִים, כְּמוֹ לִבְנֵי בּוֹץ וְעֵץ, וְלָכֵן לֹא שָׂרְדוּ. מִבְנִים חֲשׁוּבִים, כְּמוֹ מִקְדָשִׁים וּקְבָרִים, הָיוּ אֲמוּרִים לִהְיוֹת קַיָימִים לָעַד וְלָכֵן נִבְנוּ מֵאֶבֶן.

אלכסנדר איוואנוב, האחים של יוסף מוצאים את גביע הכסף בחפציו של בנימין, איור מהמאה ה-19, מאוסף גלריית טרטיאקוב, מתוך ויקישיתוף

"אַמְתַחַה" – שַׂק גָדוֹל שֶׁשִׁימֵשׁ לַאֲרִיזַת דְבָרִים לְדֶרֶךְ אֲרוּכָּה. הַיוֹם מִשְׁתַמְשִׁים בְּמִילָה זוֹ בְּעִיקָר בְּהַשְׁאָלָה – "יֵשׁ לוֹ בְּאַמְתַחְתוֹ", הַכַּוָונָה הִיא שֶׁיֵשׁ לוֹ מַשֶׁהוּ בִּרְשׁוּתוֹ, בְּבֵיתוֹ, אִיתוֹ.

יוֹסֵף פּוֹתֵר אֶת חֲלוֹמוֹת פַּרְעֹה, וּבִזְכוּתוֹ מַמְלֶכֶת מִצְרַיִם נֶעֱרֶכֶת הֵיטֵב לִקְרַאת הָרָעָב. הוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת "הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ… הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ" (בראשית מב, ו). כְּשֶׁאֶחָיו יוֹרְדִים לִקְנוֹת אוֹכֶל בְּמִצְרַיִם, זוֹ הַהִזְדַמְנוּת שֶׁל יוֹסֵף לְלַמֵד אוֹתָם לֶקַח.

הַמַצָב מְסוּבָּךְ וּמוּרְכָּב.
בָּאָרֶץ יֵשׁ רָעָב
וְצָרִיךְ אוֹכֶל – עַכְשָׁיו!
יוֹסֵף, הוּא צָפְנַת פַּעְנֵחַ,
מַחְלִיט אֶת הָאַחִים לְשַׁגֵעַ,
וְאַבָּא יַעֲקֹב
מִדְאָגָה עוֹד רֶגַע מִשְׁתַגֵעַ.
אֲבָל אַל דְאָגָה,
מִי שֶׁמִתְגַלָה כְּמַנְהִיג, הוּא הָאָח יְהוּדָה!