לקחת הביתה

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ לֵאָה

מילים: אהוד מנור

אֶת אוֹתוֹ הַבֹּקֶר לֹא אֶשְׁכַּח
כְּשֶׁטָּמַנְתְּ רֹאשֵׁךְ בְּתוֹךְ הַכָּר
אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאֹהֶל נָח
וְרֹאשִׁי הֲלוּם שֵׁכָר.

כְּשֶׁלָּחַשְׁתִּי בְּאָזְנֵךְ אֶת שְׁמָהּ
אֶת יָדִי אָסַפְתְּ בְּיָד קָרָה
וְדִמְעָה אַחַת חַמָּה
אֶל כַּפּוֹת יָדַי נָשְׁרָה.

הִנֵּה יָמִים רַבִּים חָלְפוּ
וּשְׁתֵּי יָדַי עָיְפוּ וְעֵינַיִךְ מַה יָּפוּ
כְּעֵינֵי רָחֵל.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ לֵאָה
אוֹהֵב אוֹתָךְ גֵּאָה
אִם אֶשְׁכַּח אוֹתָךְ לֵאָה
שְׁמִי לֹא יִשְׂרָאֵל.

אַל יֵמַר לִבֵּךְ עַל אֲחוֹתֵךְ
הֵן בָּנַיִך לְצִדֵּךְ יוֹשְׁבִים
אַל תַּפְנִי אִשָּׁה אֶת מַבָּטֵךְ
כָּל חֲלוֹמוֹתַי קְרוֹבִים.

מַה בַּקָּשָׁתֵךְ אִמְרִי לֵאָה
שֶׁבַע הַשָּׁנִים חָלְפוּ מִזְּמַן
וְנוֹתְרָה רַק עוֹד שָׁעָה
טֶרֶם יִסָּגֵר הַגַּן.

הִנֵּה יָמִים רַבִּים חָלְפוּ…

קרדיט: © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

מַשְׁמָעוּת הַמִילָה "קֶדֶם" הִיא – מִזְרָח. כָּאן בַּפָּסוּק נִרְאֶה שֶׁהַכַּוָונָה לְאֶרֶץ אֲרַם נַהֲרַיִים (הַיוֹם – הָאֵזוֹר שֶׁבֵּין טוּרְקִיָיה לְסוּרְיָה), הָאָרֶץ שֶׁאֵלֶיהָ יַעֲקֹב הוֹלֵךְ.

גַם הַסִיפּוּר בַּפֶּרֶק שֶׁלָנוּ מִתְרַחֵשׁ עַל יַד הַבְּאֵר. יַעֲקֹב, שֶׁרִימָה אֶת אָבִיו וְגָנַב אֶת הַבְּכוֹרָה, בּוֹרֵחַ מֵעֵשָׂו, מַגִיעַ לְמִשְׁפַּחַת אִימוֹ וּפוֹגֵשׁ אֶת דוֹדוֹ וְאֶת שְׁתֵי בְּנוֹת הַדוֹד. הַמִפְגָשׁ עִם רָחֵל, הַצְעִירָה בַּבָּנוֹת, מִתְרַחֵשׁ לְיַד הַבְּאֵר הַמְקוֹמִית. רָחֵל, רוֹעַת צֹאן, מַגִיעָה עִם הָעֵדֶר שֶׁלָהּ לְמִפְגַשׁ הָרוֹעִים הַמִתְרַחֵשׁ בִּזְמַנִים קְבוּעִים בְּמַהֲלַךְ הַיוֹם. רוֹעֵי הַצֹאן נָהֲגוּ לְהַמְתִין זֶה לָזֶה כְּדֵי לִגְלוֹל יַחְדָיו אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה שֶׁעַל הַבְּאֵר. כְּשֶׁיַעֲקֹב רוֹאֶה אֶת רָחֵל לָרִאשׁוֹנָה, הוּא מַצְלִיחַ לִגְלוֹל בְּעַצְמוֹ אֶת הָאֶבֶן הַכְּבֵדָה וּמַשְׁקֶה אֶת הַצֹאן שֶׁל רָחֵל.

קרדיט: Cell Aviv Muza פי הבאר / Anat Goldstein, 2016

אָבֶּל פָּן מְתָאֵר אֶת הַדְמוּיוֹת כְּבַעֲלוֹת תָוֵוי פָּנִים מִזְרָחִיִים, וּמְתָאֵר בְּפֵירוּט אֶת הַתַכְשִׁיטִים וְאֶת כִּיסוּיֵי הָרֹאשׁ. כָּל אֵלֶה מְעִידִים עַל הִתְבּוֹנְנוּת בַּמְצִיאוּת שֶׁסְבִיבוֹ, וְתִיעוּדָהּ תוֹךְ כְּדֵי קִישׁוּר בֵּינָהּ לְבֵין תְקוּפַת הַמִקְרָא. פְּרָט מְעַנְיֵין נוֹסָף, הַמֵעִיד עַל הִתְבּוֹנְנוּת בַּמְצִיאוּת הַסוֹבֶבֶת אֶת הָאוֹמָן, הוּא הַתֵיאוּר הַמְצִיאוּתִי שֶׁל פְּנֵי הַדְמוּיוֹת. רְאוּ אֶת הַדְמוּת הַשְׂמָאלִית, לְמָשָׁל, הַקְמָטִים שֶׁלָהּ וְהַבָּעוֹת פָּנֶיהָ מְתוֹאָרִים בְּפֵירוּט רַב.

בִּשְׁנֵי הַסִיפּוּרִים – בְּחָסוּת הַחֲשֵׁכָה אוֹ הָעִיוָורוֹן – מוּחְלָפִים אַח בְּאָח וְאָחוֹת בְּאָחוֹת. בְּכוֹר מוּחְלָף בְּצָעִיר, וְאָחוֹת קְטַנָה בְּאָחוֹת גְדוֹלָה. לְזֶה קוֹרְאִים – "מִידָה כְּנֶגֶד מִידָה". יַעֲקֹב מְשַׁלֵם אֶת הַמְחִיר עַל מַעֲשֵׂה הָרְמִייָה שֶׁעָשָׂה.

לְפִי הַסִרְטוֹן, "יַעֲקֹב הִתְחִיל אֶת חַיָיו בֶּעָקֵב שְׂמֹאל" וְחַיָיו מְאוּפְיָינִים בְּהִתְרַחֲשׁוּיוֹת דְרָמָטִיוֹת: רְמִייָה, בְּרִיחָה, אַהֲבָה עַזָה, מַעֲבָר בֵּין אֲרָצוֹת, חַיִים לְצַד שְׁתֵי נָשִׁים שֶׁיֵשׁ בֵּינֵיהֶן הֶבְדֵלִים גְדוֹלִים, בְּרִיחָה נוֹסֶפֶת וְעוֹד וְעוֹד. הַסִרְטוֹן מִסְתַיֵים בַּאֲמִירָה שֶׁזוֹהִי רַק הַהַתְחָלָה…