לקחת הביתה

Leremy/shutterstock.com

חרון אף הוא שם נרדף לכעס. עוד מילים נרדפות: חימה, זעם, זעף, עֶבְרָה וקֶצֶף. בדרך כלל בהתייחס לה' ולא לרגשות בני האדם.
בפרקנו פוטיפר, אדונו של יוסף, מקשיב לאשתו שטענה כי יוסף תקף אותה, ומתמלא כעס גדול הגורם לו להשליך את יוסף לבית הסוהר.

re_bekka/shutterstock.com

אַחַת הַתְכוּנוֹת הָעִיקָרִיוֹת שֶׁל יוֹסֵף הִיא שֶׁהַכּוֹל מַצְלִיחַ לוֹ, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָא שֶׁהוּא בּוֹרַךְ בְּיוֹפִי נָדִיר: "יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה". יוֹסֵף הוּא הַגֶבֶר הַיָחִיד בַּמִקְרָא שֶׁיוֹפְיוֹ מְתוֹאָר פַּעֲמַיִים בְּרֶצֶף. תֵיאוּר יוֹפְיוֹ הַמַדְהִים שֶׁל יוֹסֵף מִתְחַבֵּר לַכָּתוּב עַל רָחֵל אִימוֹ, שֶׁגַם הִיא הָיְיתָה "יְפַת תֹאַר וִיפַת מַרְאֶה" (בראשית כט, יז).

גווידו רני, יוסף ואשת פוטיפר, Digital image courtesy of the Getty's Open Content Program

גְוִוידוֹ רֵנִי הָיָה צַיָיר אִיטַלְקִי שֶׁחַי בַּמֵאָה הַ־16. בַּצִיוּר יוֹסֵף וְאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר הוּא מְתָאֵר אֶת אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר עֲטוּפָה בְּבַד כָּחוֹל שׁוֹכֶבֶת עַל מִיטָתָהּ וְאוֹחֶזֶת בַּגְלִימָה הַכְּתוּמָה שֶׁל יוֹסֵף, מִתְחַנֶנֶת אֵלָיו שֶׁיֹאהַב אוֹתָהּ.

אִישָׁה מִצְרִית מִתְפַּלֵאת מִיוֹפְיוֹ שֶׁל יוֹסֵף, מוזיאון וולטרס לאמנות, מתוך ויקישיתוף

סִיפּוּרָיו שֶׁל יוֹסֵף מוֹפִיעִים גַם בַּמְקוֹרוֹת הַמוּסְלְמִיִים, שָׁם מְסוּפָּר עַל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר (הַמְכוּנָה זוֹלַיְיכָה) אֲשֶׁר הִתְאַהֲבָה בְּיוֹסֵף. הִיא הִזְמִינָה אֶת חַבְרוֹתֶיהָ לִסְעוּדָה כְּדֵי לְהַרְאוֹת לָהֶן אֶת יוֹפְיוֹ.

בית כלא. skyfish/shutterstock.com

בֵּית הַסוֹהַר – הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אָסוּר יוֹסֵף בַּפֶּרֶק הַזֶה וּבַפֶּרֶק הַבָּא – הוּא מוּנָח יְחִידָאִי, כְּלוֹמַר אֵין עוֹד מְקוֹמוֹת בַּמִקְרָא שֶׁהַמוּנָח הַזֶה מוֹפִיעַ בָּהֶם. יֵשׁ בֵּית כֶּלֶא, יֵשׁ בּוֹר. אֲבָל בֵּית סוֹהַר – רַק כָּאן.

נהר הנילוס, לוקסור, מצרים, Marcelo Alex/shutterstock.com

יוֹסֵף הוּרַד לְמִצְרַיִם. מִצְרַיִם נִמְצֵאת סָמוּךְ לְאֶרֶץ כְּנַעַן – מִדָרוֹם לָהּ. מִצְרַיִם אוֹמְנָם קְרוֹבָה לִכְנַעַן אַךְ שׁוֹנָה מִמֶנָה בִּדְבָרִים רַבִּים. מִצְרַיִם הִיא אֶרֶץ מִדְבָּרִית וּצְחִיחָה (יְבֵשָׁה).

3103o/shutterstock.com

סָרִיס הוּא אָדָם בַּעַל מַעֲמָד וְתַפְקִיד בַּחֲצַר הַמֶלֶךְ, וְיֵשׁ הַמְפָרְשִׁים כִּי סָרִיס הוּא אָדָם שֶׁגָרְמוּ לְכָךְ שֶׁהוּא לֹא יוּכַל לָלֶדֶת כְּדֵי לְהַבְטִיחַ שֶׁיִהְיֶה נֶאֱמָן לָאָדוֹן שֶׁאוֹתוֹ הוּא מְשָׁרֵת.

כלא, Tunatura/shutterstock.com

הַתוֹאַר שַׂר מְשַׁמֵשׁ כָּאן כְּשֵׁם כְּלָלִי לַמְשָׁרְתִים הָאִישִׁיִים שֶׁל הַמֶלֶךְ, בְּדוֹמֶה לְ"שַׂר הַמַשְׁקִים" וּלְ"שַׂר הָאוֹפִים". יֵשׁ הַמְפָרְשִׁים כִּי שַׂר הַטַבָּחִים הָיָה הַשַׂר שֶׁאַחְרַאי לַהֲרוֹג אֶת מִי שֶׁקִיבֵּל עוֹנֶשׁ מָוֶות. מֵהֶמְשֵׁךְ הַסִיפּוּר אָנוּ לְמֵדִים שֶׁשַׂר הַטַבָּחִים הָיָה מְמוּנֶה עַל בֵּית הַסוֹהַר וַאֲנַחְנוּ מְשַׁעֲרִים שֶׁהוּא כַּנִרְאֶה הָיָה אַחְרַאי לַהוֹצָאוֹת לְהוֹרֵג שֶׁל מִי שֶׁנִמְצְאוּ בְּבֵית הַסוֹהַר.

אֶפְרַיִם סִידוֹן חוֹרֵז וּמַקְרִיא אֶת סִיפּוּר יוֹסֵף וְאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר בַּחֲרוּזִים בְּמִילִים מַזְמִינוֹת וּבְאִיוּרִים שֶׁל הַמְאַיֵיר דָנִי קֵרְמָן.