מאמר דידקטי אברהם והמלאכים משא ומתן

במקרא מסופר על שני אנשים שהעזו לעמוד מול אלוהים ולהעמיד בשאלה את הצדק האלוהי (תאודיצֵאה) – איוב ואברהם. בעוד איוב העמיד למבחן את הצדק האלוהי בשל הסבל האישי שלו, אברהם עושה זאת בעבור אחרים, ועוד בטרם נעשה מעשה.
האומץ של אברהם מצד אחד, ואמונתו כי הצדק האלוהי מושלם מצד שני, מבהיר לנו שני דברים: האחד, אברהם מפגין איכויות שמבהירות לנו מדוע הוא נבחר להיות אבי האומה; האחר, משפט צדקה ייעשה על ידי דיון והטלת ספק, לא באופן עיוור ולא על ידי המתנשא על עמו.

לפי רש"י, מדובר דווקא בשני ביקורים. האחד הוא מעין ביקור חולים שמבקר אלוהים את אברהם, לאחר שעבר ברית מילה; והאחר הוא של שלושת האורחים, שמטרת ביקורם היא הבשורה על לידת יצחק. בשלב מסוים שני מלאכים המשיכו לשליחותם לסדום, בעוד השלישי – הוא אלוהים – נשאר עם אברהם לדיון על סדום.

המילה 'הכצעקתה' היא יחידאית ומבוססת בעיקר על המילה 'צעקה'. מסדום ועמורה עולה צעקה, של החוטאים ושל קורבנותיהם, ואולי הצעקה היא דימוי – הפשעים בעיר כה עזים ששִמעם מגיע למרחקים.
כיום משתמשים במילה זו באופן דומה, כאשר מתעורר צורך לבדוק התנהלות מוסרית תקינה בחברה או בארגון מסוימים, בשל ריבוי תלונות או חשד אחר. למעשה, בשם זה מכונה אתר ישראלי שהוא חלק מיוזמה חברתית עולמית שעניינה להעלות את המודעות להטרדות רחוב על בסיס מין ומגדר. שם המיזם המקורי הוא Hollacack! ובעברית: הכצעקתה!

אולם בסופו של דבר מתברר שאלוהים צדק מלכתחילה, וכי אין די צדיקים בעיר שיצדיקו את מניעת החורבן.
אף שאברהם מנהל את הדיון באופן עניו, אורך הרוח של אלוהים ונכונותו לנהל משא ומתן כזה עם בן אנוש, אינו דבר של מה בכך. כנראה המסר שנגלה כאן בעבור אברהם וצאצאיו הוא על הדרך הצודקת לעשות משפט.

מערכון זה לקוח מתוכנית הטלוויזיה הסאטירית "ניקוי ראש" ששודרה בערוץ הראשון, בשנות ה־70. בתוכנית נבחנו סוגיות אקטואליות או תרבותיות מנקודת מבט הומוריסטית ואף עוקצנית (בדומה ל"היהודים באים" של ימינו). לתוכנית זו הייתה השפעה רבה על השיח הציבורי, בין השאר מכיוון ששודרה בערוץ הישראלי היחיד שהיה בשנים אלו.

בעבור הנצרות הקתולית לא היה קושי בפרשנות של דמות אחת שהיא בעצם שלוש, מאחר שזו ההשקפה העומדת בבסיס אמונת השילוש הקדוש. על פי תפיסה זו, נהגו אומנים נוצרים לצייר את האורחים כשלושה בני אדם או כשלושה מלאכים, וזהות האורחים נתפסה כהתגלמות של השילוש הקדוש – האל, הבן ורוח הקודש.
אולם בציור שלפניכם שצייר האומן הנוצרי דה-גלדר, דמות אחד המלאכים מודגשת באופן מיוחד, המרמז שזהו אלוהים. הציור עורר התנגדות משום שציור אלוהים בצורת אדם נתפס כחילול קודש וכעבירה על הדיבר השני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה".

הוא מצייר אותה מציצה מאחורי יריעת האוהל, כנראה שם נהגה לשהות האישה בתרבות הקדומה. אולי היה זה המטבח או תא אחורי באוהל אברהם, שבו הסתירה את פניה בשעה שבאו אורחים לבקר את בעלה, ואולי הייתה נוהגת להאזין לשיחות אברהם עם אורחיו מדי פעם בפעם. גם כאשר בא האורח עם בשורה שנוגעת לשרה באופן ישיר, אין היא חלק מהשיחה, וכאשר היא צוחקת היא עושה זאת בקרבה, אבל אלוהים שומע את צחוקה. פן יוצר בציור משחקי ניגודים בין האור לצל, ומדגיש את הבעת פניה באמצעות משטחי הצבע השטוחים.

כיום, נהוג לזהות מקום זה בהרי יהודה, באזור היישוב "ראמת אל חליל" הנמצא כ־3 ק"מ מחברון ויש המזהים את "תל רומיידה" כמקום זה. ביהדות ובנצרות מייחסים למקום חשיבות בשל הקשר לסיפורים המקראיים על אודות אברהם. אפשר למצוא אזכורים שונים לעץ אלון עתיק כעץ שתחתיו ישב אברהם. בתרגומים עתיקים של המקרא, בתלמוד ובכתבים נוצריים קדומים מזכירים עץ אלון ענק. מקדש נבנה ליד העץ ובתקופת חז"ל אף היה נהוג לקיים לידו יריד שנתי.

הכנסת האורחים במזרח הקדום, בעיקר באזורים המדבריים, הייתה ערך בפני עצמו. בימינו יוצאים למסעות ולטיולים בעיקר כדי ליהנות, כחלק מתרבות הפנאי. אולם בעבר, מסע וחציית גבולות היו שגרת החיים של אנשים שפרנסתם תלויה בכך, למשל סוחרים או שבטים הנודדים בעקבות צורכי המרעה של המקנה שלהם או דיפלומטים החוצים גבולות. אנשים התניידו ברגל או בעזרת בעלי חיים, מקומות לינה בתשלום לא היו שכיחים, והמסעות הללו היו אף מסוכנים, בשל תנאי הטבע אך גם בשל שודדי דרכים. מסיבות אלו הכנסת האורחים שהוצעה לעובר אורח הייתה לא רק נעימה אלא אף מצילת חיים.
כיום, שריד למנהג הכנסת האורחים כערך בפני עצמו קיים עדיין בתרבות הבדואית. הבדואים משמרים תרבות של רועי צאן ושל נדודים, ולכן בתרבותם מייחסים להכנסת האורחים חשיבות רבה.

מלבד המהירות, תיאורי האוכל מעידים על כך שאברהם היה נדיב הן בכמות – הוא נותן ביד שרה 300 סאים קמח כדי שתכין מאפים, הן באיכות – הוא בחר את המובחר ביותר בעבור אורחיו – הוא ציווה על הנער לשחוט בעבורו בן בקר, ולהגישו ב… חמאה. הייתכן שאבי האומה מגיש אוכל לא כשר?

על פי סדר הספרים במקרא, המצוות ובהן חוקי הכשרות נוסחו בזמן יציאת מצרים. על פי הסדר הכרונולוגי שנוצר בעריכת ספרי המקרא, מעמד הר סיני התרחש כמה דורות לאחר מות אברהם. למרות הקושי שיכול להיווצר בקריאה על הארוחה שהגיש אברהם, המחבר המקראי שומר על רצף סיפורי שמוביל מאברהם המונותאיסט הראשון ועד היווצרות העם והתרבות המאפיינת אותו.