מאמר דידקטי שמות ג'-ד'

לשיטתם 'לבת אש' היא 'לב האש', 'מרכז האש' – כמו 'לב ים', 'לב השמיים'. לפי הסבר זה המילה לַבָּה קרובה למילה לִבָּה, שאף היא עניינה לב, מרכז (מכאן למשל 'ליבת הפרי').
תהא המשמעות המקורית של לַבָּה אשר תהא – בימינו המילה נושאת משמעות אחרת הקשורה אף היא באש: סלע מותך לוהט הנפלט מהרי געש. משמעות זו באה למילה משמו הלועזי של החומר – lava – מילה איטלקית שמקורה בפועל שמשמעו 'לזרום', 'לשטוף'.

מבוסס על "פרשת שמות – לבת האש", האקדמיה ללשון העברית

בנסיבות רגילות (כיום), דווקא ההליכה בלי נעליים, ברגליים יחפות, עלולה להיחשב סימן לחוסר כבוד. והינה כאן, במעמד הרם, האל מבקש ממשה כי דבר לא יחצוץ בין כפות רגליו לבין האדמה המקודשת, וזו היא מבחינתו ההתנהגות הצנועה והמכבדת הנדרשת.
חליצת הנעליים והליכה בכפות רגליים יחפות במקומות קדושים היא מנהג קדום שנפוץ עד היום בדתות מסוימות.

רואים רחוק רואים שקוף
מילים: יעקב (יענקל'ה) רוטבליט

צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו
אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף.

בן אדם כעץ שתול על מים
שורש מבקש
בן אדם כסנה מול השמיים
בו בוערת אש.

אז דרכי אבדה
חיי היו חידה
צמֵא כמו הֵלֶךְ במדבר
אל מילת אמת
שֶׁכּוֹחַ בה לתת
לשאת פנים אל המחר.

בן אדם…

בערה בי אש
יצאתי לבקש
ימים סערתי כסוּפה
שבתי אל ביתי
למצוא שאת איתי
עד בוא הדרך אל סופה.

בן אדם…

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

חז"ל דרשו (שמות רבה ב , ו) – "חמישה שמות יש לו: הר האלוהים, הר בשן, הר גבנונים, הר חורב, הר סיני".
הארכאולוג עמנואל דמתי סבור כי מעמד הסנה התרחש בהר כַּרְכּוֹם, הר בנגב הדרומי, שהתגלו בו ריכוזים יוצאי דופן של אתרים ארכאולוגיים ואומנות סלע. אולם זיהוי זה אינו מקובל על רוב הקהילה הארכאולוגית.

מבוסס על: שמריהו טלמון ויצחק אבישור (עורכים), עולם התנ"ך – שמות, 2002, עמ' 37, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

השיח, שפירותיו טובים למאכל, גדל לרוב בסמוך למקורות מים, בעיקר בגדות נחלים, והוא נדיר במקומות יבשים בכלל וברחבי חצי-האי סיני בפרט. אולם גם כיום גדלים במדבר סיני שיחי פטל, בעיקר בנאות המדבר.
חז"ל נתנו טעמים שונים לבחירת הסנה להתגלות ה', כגון: שהוא "שפל מכל האילנות שבעולם" – סמל לעם ישראל. וכן: "ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה" – קוציו מיוחדים בכך שהם כפופים למטה, והבא לקטוף את פירותיו "מכניס ידו לתוכו ואינו מרגיש. וכשהוא מוציא אותה היא משתרטת, וכך ישראל – מי שרוצה לפגוע בהם נפגע בעצמו" (שמות רבה ב , ט).

מבוסס על: שמריהו טלמון ויצחק אבישור (עורכים), עולם התנ"ך – שמות, 2002, עמ' 37-36, הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

איך נראו הנעלים בתקופה הקדומה?
בחפירות ארכאולוגיות בנחל חבר במדבר יהודה התגלו סנדלים עשויים עור המתוארכים לשנים 135-132 לספירה. הסנדל היה עשוי סוליית עור ואליו נקשרו חבלים או רצועות עור כדי להיטיב את האחיזה ברגל.
זוג סנדלים נוסף התגלה במערת הלוחם במדבר יהודה, והוא מתוארך לתקופה קדומה הרבה יותר, לתקופה הכלקוליתית (האלף הרביעי לפנה"ס). הסנדלים שנמצאו היו שחוקים, מה שמעיד, ככל הנראה, על הליכה ממושכת. מידת הסנדלים שנמצאו מקבילה למידה 40-39 במונחים מודרניים.