מחששות לאחריות
פסוקים ו-כד
הזמנה ללימוד
נביא לכיתה שתי טבלאות שוקולד פרה: חלב ומריר. נזמין מתנדב ללוח, ניתן לו את החפיסה של השוקולד המריר ונבקש ממנו לחלק אותה ולדאוג בחלוקה קודם לעצמו.
נזמין תלמיד נוסף, ונבקש ממנו לחלק את החפיסה השנייה חלוקה מתחשבת.
נתבונן על שתי הבחירות ונשאל:
- איך הרגשתם כשהתלמיד הראשון חילק?
- איך הרגשתם בחלוקה השנייה?
- באיזו חלוקה הרגשתם בטוחים ורגועים יותר?
- באיזו חלוקה כעסתם?
לחלופין, נוציא את כל הכיתה החוצה ונבקש מהם להיכנס בסדר מסוים, כך שהראשונים יוכלו לתפוס את המקומות הטובים ביותר בכיתה ואלה שאחריהם יצטרכו למצוא מקומות מתוך מה שפנוי. כשכולם יושבים נשאל את הראשונים:
- לפי מה קיבלתם החלטה?
- האם לקחתם לעצמכם את המקומות הטובים ביותר או שחשבתם גם על מי שיבוא אחריכם?
נשאל את אלה שנכנסו אחרונים:
- איך הרגשתם כשנשארו לכם מעט מקומות?
נשאל את כל הכיתה:
- האם אפשר היה לנהל את בחירת המקומות באופן אחר?
- מה זה דורש מהראשונים? (תכנון מוקדם, התחשבות, עזרה למי שמגיע אחרון וכו')
לאחר דיון קצר בתחושות התלמידים נספר שהיום נתבונן מקרוב בשאלות אלה:
- האם מי שיכול לדאוג לעצמו למקום צריך לעשות זאת, או שעליו להתחשב גם באחרים?
- כיצד ראוי שראובן, גד וחצי המנשה ינהגו בנוגע לנחלה?
מבט ראשון
נקרין על הלוח את פסוקים ו-כד, נקרא את הפסוקים, והתלמידים יעקבו אחר הקריאה, בעת הקריאה נבאר מילים קשות. לאחר הקריאה נשאל:
- מה מטריד את משה כשהוא תמה בפסוק ו: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?"? (כשתהיה מלחמה על כיבוש הארץ, אתם תשבו בנוחות בנחלה שלכם, ואחיכם השבטים יילחמו בלעדיכם בקרב?)
מבט שני
נסביר: לפי הפרק אפשר לראות שמשה מוטרד ממשהו שכבר היה בעבר, הוא אומר בפסוק ח: "כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם…".
- למה הוא מתכוון?
נקרין על הלוח את פסוקים א-ד מתוך פרק יד בספר במדבר.
נשאל את התלמידים:
- מה הקשר בין הפסוקים האלה לבין החשש של משה? (בעקבות חטא המרגלים משה חושש שהשבטים שוב מפחדים להיכנס לארץ ומחפשים תירוץ להישאר בעבר הירדן המזרחי)
כעת נעבור לתשובתם של השבטים: נחלק לתלמידים את דף העבודה ובו יהיה עליהם למלא את הפסוק המתאים (ראו גם פתרון למורה. נמצא גם בממערך השיעור).
נסכם ונאמר שהשבטים מבטיחים שאין בכוונתם להשתמט מן המלחמה לכיבוש הארץ, הם ישאירו את הילדים ואת הצאן במקום בטוח ולא יחזרו לנחלתם עד שכל השבטים יישבו לבטח בנחלותיהם..
מבט שלישי
נבקש כעת מן התלמידים לקרוא שוב את פסוק טז ולאחר מכן את פסוק כד. נשאל את התלמידים:
- האם שמתם לב להבדל בין מה שהשבטים אומרים לבין מה שמשה מורה להם לעשות?
השבטים מבקשים קודם לבנות גדרות לצאן ואחר כך ערים לטף, ואילו משה הופך את הסדר. נשאל:
- מדוע לדעתכם משה אומר את הדברים בסדר הזה?
לכל אורך הסיפור משה חושש שסדרי העדיפויות של גד, ראובן וחצי המנשה אינם נכונים: כפי שהוא חושש שהם יעמידו את טובתם האישית לפני טובת הכלל, כך הוא חושש שידאגו לצאן – כלומר לרכושם, לפני שהם דואגים לילדיהם.
נדגיש שבשני המצבים האלה משה מבקש מן השבטים לנהוג באחריות כלפי הסביבה – כלפי העם וכלפי המשפחה.
נכתוב על הלוח את המילה 'אחריות' ונבקש מן התלמידים לנסות להוציא מתוכה כמה שיותר מילים: אח, אחר, אחרי, אחריו, חירות. נכתוב את המילים האלה על הלוח והתלמידים יצטרכו להעתיק אותן למחברת, להתחלק לזוגות ולכתוב יחד כיצד כל אחת מהן באה לידי ביטוי בפרק. לדוגמה:
- אח – גד, ראובן וחצי המנשה יתנהגו כמו שאחים טובים צריכים להתנהג – הם יעזרו לאחיהם למצוא נחלה אף שלהם כבר יש.
- אחר – הם ידאגו לילדיהם לפני שידאגו לרכושם. וכן הלאה.
לאחר העבודה נבקש מכמה זוגות לשתף את הכיתה במה שכתבו. יכולות להיות כמה תשובות מתאימות למילה אחת, רוח הדברים היא שחשובה.
מבט לחיים
כפי שמשה מצפה מגד וראובן לדאוג גם לאחר ולא רק לעצמם ולרכושם, גם אנחנו יכולים להתבונן על חיינו ולשים לב אם סדרי העדיפויות שלנו נכונים.
נבקש מן התלמידים לחשוב על מצבים מחיי היום-יום שבהם אנו עלולים לשכוח את האחר בקבלת ההחלטות שלנו. למשל: כשהמורה נותנת משימה בכיתה אני יכול לסיים ולצאת או להישאר לעזור לחבר כדי שנצא להפסקה יחד; כשאני רואה שתלמיד שכח להביא אוכל אני יכול להתעלם מזה או לחלוק אתו את מה שהבאתי וכו'.
נזכיר את תחילת השיעור וכמה הרגשנו טוב יותר בחלוקה המתחשבת, ונעמוד על שביכולתנו ליצור בכיתה אווירה נעימה ומוגנת, אם נתאמץ לקחת בחשבון את האחר ולא רק את טובתנו האישית.
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: עסקנו בחששו של משה מכך שבני גד, ראובן וחצי המנשה מחפשים תירוץ להתחמק מן המלחמה, ובתשובתם שבה הם מבטיחים לשאת בנטל הכיבוש עם אחיהם.
מיומנויות: מתוך המילים מפסוק ח: "כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם" שבנו לקרוא את חטא המרגלים והבנו לעומק את תשובתו של משה.
מתודות: מצאנו אוצרות חבויים במילה 'אחריות' וקישרנו אותם לפרקנו, ואף חשבנו על מצבים בחיינו שבהם אנו יכולים לפעול בערבות הדדית ולא לדאוג רק לאינטרס האישי שלנו.