מכת דם

שלח את עמי /  תרגום: אפרים דרור
מַהֵר, מֹשֶׁה, צַו אֶת פַּרְעֹה:
שְׁלַח נָא אֶת עַמִּי!
מִצְוַת הָאֵל אֱמֹר נָא לוֹ:
שְׁלַח נָא אֶת עַמִּי!
קוּמָה, לֵךְ נָא
אֶל כְּבַד הַלֵּב הָרַע,
צַו לוֹ בִּשְׁמִי:
שְׁלַח נָא אֶת עַמִּי!

מְסֹר, מֹשֶׁה, אֶת דְּבַר שַׁדַּי
שְׁלַח נָא אֶת עַמִּי!

וָלֹא, אַכֶּךָ בְּמַכּוֹתַי
שְׁלַח נָא אֶת עַמִּי!
שְׁמַע נָא, זֹאת הִיא
מִצְוַת הָאֵל
הָבָה, שְׁלַח נָא
אֶת יִשְׂרָאֵל.

הִגִּיעַ יִשְׂרָאֵל לַיָּם
שְׁלַח נָא אֶת עַמִּי!
טָבְעוּ מִצְרַיִם עִם רִכְבָּם
שְׁלַח נָא אֶת עַמִּי!
זֶה הוּא
כְּבַד הַלֵּב הַהוּא
כָּכָה כֵּן
תָּמִיד יֹאבְדוּ.
נוסח הקרדיט: © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם

הלב "מככב" בביטויים ובצירופי לשון רבים שאנחנו משתמשים בהם, לדוגמה:

'לב אבן' – אכזריות, חוסר רגש
'לב ים' – אמצע הים במרחק מהלב
'בלב כבד' – בהרגשה קשה ולא נוחה
הדברים שבלב – אמיתי
נגע לליבו – גרם לו התרגשות רבה
שפך את ליבו – סיפר על כל צרותיו

גוטמן השתייך לקבוצת אומנים שנקראה "אומני ארץ ישראל", מכיוון שמרבית ציוריו מתארים את ארץ ישראל בהתפתחותה. נחום גוטמן כתב ואייר ספרי ילדים רבים, ואחת מיצירותיו הידועות היא פסיפס המתאר את התפתחות העיר תל אביב.

המצרים בציור מתוארים מרחוק, פניהם מטושטשות והם יושבים או עומדים וצופים במתרחש בצורה מסודרת. במרכז הציור ניצב משה. מול פרעה ידיו מורמות ופרוסות לצדדים ודמותו שוברת את הסדר המאפיינת את המצרים בציור.

לפי האמונה המצרית, האלה חקת הייתה מעניקה חיים ביצורים שבעלה, האל ח'נם (אל שתפקידו לברוא את היצורים), היה יוצר על האובניים מהבוץ של הנילוס. הסיפור מתאר בלגלוג כיצד הצפרדעים, שנחשבו בעיני המצרים לסמל הפוריות, הפכו למטרד.
(מבוסס על עולם התנ"ך – שמות, עמוד 62)

הנילוס הוא מקור המים העיקרי במצרים וסביבו מתרכזת רוב האוכלוסייה. בלי מי היאור אין אפשרות לחיים במצרים, מפני שלא יורדים בה די גשמים וכל בסיסה החקלאי נשען על השקיה ממי הנילוס.
בתנ"ך מכונה היאור לעיתים 'נהר מצרים' ולעיתים 'שיחור'.
בסיפורים המתרחשים במצרים ליאור יש מקום מרכזי: בספר בראשית פרעה חולם על הפרות שעלו מן היאור ובספר שמות מסופר על גזרת פרעה להשליך את כל הבנים העבריים ליאור ועל הצלת משה מהיאור.

שליטים רבים מוצגים בציור ובפסלים כשהמטה לצידם, זוהי אחת הדרכים לפרסם את המנהיג ולהאדירו. כך למשל בפסל של פרעה ססוסטריס הראשון, מלך מצרים, המתואר כשהוא חובש את כתר מצרים ובידו מטה או התיאור של תגלת פילסאר השלישי מהמאה השביעית לפנה"ס.

בפרק אהרן ומשה וחרטומי מצרים מתחרים אלו באלו כשהם הופכים את המטות שלהם לחיות ובאמצעותם מפגינים את הכוח של כל אחד מהצדדים.

בין בעלי החיים החיים לצד היאור אפשר למצוא את תנין היאור, הצב רך השריון, לטאות, ההיפופוטם, זוחלים ועוד. כך היום ובוודאי שגם בעבר המצב היה כך ואפילו טוב יותר מבחינת שפע בעלי החיים שחיו לצד הנהר.
הסיפור על מכת הדם בפרק ז נועד כנראה לפגוע בנילוס – מקור המים, החיים והכלכלה של מצרים, שכן אחד מענפי הכלכלה החשובים במצרים היה הדַיִג. חשיבותו של הדיג בכלכלת מצרים באה לידי ביטוי בעשרות כתובות וציורי קיר. לצד ענף הדגים הטריים התפתחה במצרים תעשייה של שימורי דגים, וגם… דַיִג של עשירי מצרים לצורכי הנאה ושעשוע. בתמונה: דיג באמצעות חכה וצלצל (תבליט מקבר תי בסקארה, המאה ה־25 לפנה"ס).